החלטה בתיק ת"א 32375-02-10

1.         לפניי בקשה להרשות לב"כ התובע עו"ד זהר שבתאי קראוס להעיד בתיק הנדון. ב"כ התובע נימקה את בקשתה בכך, שהיא מעוניינת להעיד בנקודה אחת והיא: האם היא והתובע העלו בפני מנהלת המחוז דאז הגב' לאה שטינמץ, את הבקשה להקמת תחנת דלק על מקרקעי התובע. לטענתה, עדותה, שהינה סלע המחלוקת, חיונית ביותר, והעברת הדיון בתיק זה לעורך דין אחר, בשלב זה, תזיק מאוד לתובע ותאריך את הדיון.

            בהינתן האמור, ביקשה ב"כ התובע מבית המשפט להפעיל את סמכותו על פי סעיף 36 (ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו - 1986 (להלן: "כללי האתיקה").

            ב"כ המשיב בתגובתה התנגדה לבקשה. לטענתה אין חולק כי ב"כ התובע נכחה בישיבה המדוברת כב"כ התובע, ואין חולק כי ב"כ התובע ידעה או צריכה הייתה לדעת, כי עשויה להיות מחלוקת בשאלת הדברים שהוחלפו באותה פגישה. על כן, אין כל נסיבות חדשות או מפתיעות, ואין כל שינוי במצב הדברים, אשר יש בהם להצדיק את החריגה מהכלל.

2.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות, ואלה נימוקיי:

            א.         סעיף 36 לכללי האתיקה קובע כדלקמן:

"א) לא ייצג עורך דין אדם בהליכים משפטיים, לרבות ערעור, אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אדם באחד משלבי ההליכים האמורים, נקרא עורך הדין להעיד מטעמו של אדם אחרי שהחל לייצגו - יחדל מן הייצוג.

ב) הוראות סעיף בטן (א) לא יחולו על מסירת עדות כשעורך דין נקרא להעיד בידי בעל דין יריב, או בעניין שהוא טכני או ברשות בית המשפט או ברשות הועד המחוזי."

על פי סעיף 36 לכללי האתיקה, חל איסור על עורך דין למסור עדות בעניין בו הוא מייצג, איסור זה אינו מוחלט. בית המשפט והוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, מוסמכים להרשות לעורך דין להעיד בעניין בו הוא מייצג, אולם הסעיף אינו מפרט באיזה מקרים מוסמך בית המשפט להרשות לעורך דין להעיד בעניין בו הוא מייצג, ובאיזה מקרים נתונה הסמכות לוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין. אף הסעיף אינו מפרט מהם השיקולים שעל בית המשפט ו/או הוועד המחוזי לשקול בבואם להרשות לעורך דין להעיד בעניין בו הוא מייצג.

ב.         נראה כי מאחר והמדובר בשאלה אתית ומקצועית, ראוי כי הסמכות העיקרית, על פי סעיף 36 (ב) לכללי האתיקה, לסטות מן הכלל הקבוע בסעיף 36 (א) לכללי האתיקה, תוענק לוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין. כך גם קבע בית המשפט העליון לפני שנים:

" הנה כי כן, החוק מתווה דרך ברורה לעורך הדין בשאלות של אתיקה מקצועית. הדרך יכולה להוביל אותו לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים , אך הדרך אינה מתחילה ואף אינה מסתיימת בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק . אכן, אין זה נכון או ראוי, לא על פי החוק ולא על פי המהות, שבית המשפט העליון ישב לדין כערכאה ראשונה ויחליט אם התנהגות זאת או אחרת של עורך דין תואמת או סותרת את כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין . החוק הקנה סמכות זאת , בכוונת מכוון, בידי בית דין למשמעת של לשכת עורכי הדין, המורכב מעורכי דין , ופועל בדרך שנקבעה בחוק. אין מקום ואין הצדקה לקפיצת דרך, מעל בתי הדין למשמעת של עורכי הדין, היישר אל בית המשפט העליון ."(ראה בג"צ 4262/00 עו"ד קבלאן יוסף נגד עו"ד אברהם זר - יו"ר ועדת האתיקה, תק-על 2000 (3), 1715, 1716 (2000).

מדבריו של בית המשפט העליון בפסק הדין לעיל, וכאמור בסעיף 36 (ב) לכללי האתיקה, ראוי להעניק כסמכות נוספת לבית המשפט הדן בתיק לסטות מן הכלל.

ד"ר גבריאל קלינג, בספרו "אתיקה בעריכת דין" פירט את השיקולים על פיהם מוענקת סמכות זו לבית המשפט:

"הטעם העיקרי, המצדיק הענקת סמכות לבית המשפט, הוא הרצון למנוע דחייה של המשך המשפט, עד אשר יועבר הייצוג לעורך דין אחר. הכוונה היא בעיקר למקרים, שבהם הצורך בעדותו של עורך הדין מתעורר, באופן בלתי צפוי, תוך כדי המשפט: עקב אי התייצבות של עד או התפתחות אחרת במהלך המשפט.....

כאשר שוקלים את מתן הרשות, ראוי לשקול את מהות העדות של עורך הדין, את מרכזיותה ואת הקושי שבהעברת הייצוג לעורך דין אחר. נראה, כי לצורך החלטה בעניין זה אין מעמד לצד השני, אולם יש להניח, שכאשר מבקשים ליטול רשות מבית המשפט, ישמע בית המשפט גם את עמדת היריב.

בהסכמת היריב אין כדי להתיר את הייצוג של עורך דין העומד להעיד. האיסור לא נועד לטובת היריב או לצורך הגנה על עניין שלו. לכן אין הפרת האיסור פוגעת בקבילות העדות של עורך הדין. תכליתו של האיסור, על פי הדין כיום, היא לשמור על כבודו של עורך הדין."

בענייננו, כעולה מהבקשה, אין כל נסיבות חדשות או מפתיעות, ואין כל שינוי בנסיבות, אשר יצדיק סטיה מן הכלל הקבוע בסעף 36 (א) לכללי האתיקה, אף אין בבקשה כל נימוק, אשר על פיו דווקא בית המשפט ולא הוועד המחוזי  של לשכת עורכי הדין, ירשה את הסטיה מן הכלל. כאמור, בתשובת המשיבה, נכחה עו"ד קראוס בישיבה האמורה כצד משפטי להליך וכבאת כוחו של התובע. בנסיבות אלו, היה עליה לדעת כי יתכן ובפגישה יתעוררו מחלוקות משפטיות, ולפיכך אין כל נימוק לקבלת בקשתה להעיד לטובת התובע כעת. בנסיבות אלה, סבור אני כי הדרך הראויה הינה שב"כ התובע תפנה את בקשתה לוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין שיחווה את דעתו.

ג.          למעלה מן הנדרש, יצויין כי התיק קבוע לק.מ. ליום 16/04/12, וטרם נקבע להוכחות, כך שלטעמי ישנו זמן מספיק לקבלת חוות הדעת של לשכת עורכי הדין, או להחלפה אפשרית של הייצוג - במידה והתובע מעוניין בכך -, כל זאת מבלי לגרום כל נזק לתובע.

4.         המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.