לפני בקשה מטעם הנתבעת למינוי מומחה רפואי בתחום הפנימי (בעל התמחות באלכוהליזם), אשר יידרש לשאלת קיצור תוחלת חייו של התובע, כתוצאה ממחלות מהן סבל עובר לתאונת הדרכים לרבות השפעת הטענה כי מכור לאלכוהול.
1. התובע יליד 1947, שוהה כיום בבית אבות גרינשטיין במימון הנתבעת. התביעה הוגשה בשנת 2008 בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים בה נפגע כהולך רגל ביום 25.4.2007.
בתיק מונה בתחום הקרדיולוגיה ד"ר אמיר שחר, אשר קבע כי לתובע לא קיימת נכות צמיתה מחמת מחלת לב וקבע לו נכות זמנית בלבד. בתחום האורתופדיה והשיקום, מונה ד"ר זיו נר, שקבע כי לתובע נגרמה נכות של 80% בגין קטיעת ירך ימין לפי סעיף 47 (6)(ב) לתקנות המל"ל. בשל חוסר היכולת לשוב לעבודה המליץ להגדיל את הנכות ל 100% לפי תקנה 15. כמו כן, העריך ד"ר זיו נר את מצבו השיקומי של התובע.
קוימו מספר דיוני קד"מ על בסיס הצעתי על מנת לנסות למצות הליכי מו"מ לפשרה.
ביום 10.1.2013 ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית. הצדדים ביקשו להמשיך ולנסות למצות מתווה של פשרה ונראה היה שהגיעו להבנות, אולם בשל מחלוקת בין התובע וביתו המשמשת גם אפוטרופוס תובע הניסיון לא צלח. ביום 23.5.2013 ניתן צו נוסף להגשת תצהירי עדות ראשית. נוכח בקשה זו ביקשו הצדדים אורכה להגשת תצהירי עדות ראשית עד לאחר קבלת חו"ד המומחה, ככל שימונה.
2. לטענת הנתבעים עובר לתאונה התובע היה מחוסר דיור והשתכן באופן ארעי באתרי בנייה. כן, סבל מהתמכרות קשה לאלכוהול ובעיות נפשיות. לטענתם, התובע נפגע בתאונת דרכים מאופנוע בנתיבי איילון כאשר בדו"ח פינוי מד"א צויין כי הינו מדיף ריח אלכוהול (נספח ב' לבקשה). גם בהתאם להודעת ביתו של התובע במשטרה מיום 25.4.2007 לתובע בעיות שתייה ובעיות נפשיות (נספח א' לבקשה). כמו כן, צויין בדו"ח טיפול נמרץ כי התברר שימוש כרוני באלכוהול (נספח ד' לבקשה). במסמך מאת הצוות הרפואי של בית החולים לוינשטיין, מיום 26.2.2010, צויין כי התובע שותה אלכוהול וסובל מאלכוהליזם. לבקשה צורפו דו"חות מעקב אחר התובע מיום 8.1.2012 ועד ליום 25.3.2012 בהם צויין כי התובע חוזר בלילות שיכור (נספח ה' לבקשה).
3. בחוות דעת ד"ר משה ברוך, מומחה פסיכיאטרי שצורפה על ידי התובע להמלצה למינוי אפוטרופוס לתובע, לצורך חתימת הסדר הפשרה, צויין "
נטייה לאגרסיביות ווכחנות קולנית (בעיקר ולא רק עקב השימוש באלכוהול).
4. לטענת הנתבעים, התובע סובל, בין היתר, מבעיות לחץ הדם, השמנת יתר ובעיית לב (נכויות כלליות במל"ל נספח ח' לבקשה). הנתבעים טוענים כי הצורך במינוי מומחה פנימי חיוני ודרוש לשם הערכת נכויותיו של התובע שאינן קשורות לתאונה לרבות שאלת קיצור תוחלת חיים וכן לצורך ביצוע חישוב שיעור הניכוי היחסי של תקבולי המל"ל שיש ליחסו לתאונה.
לעניין זה, הפנתה הנתבעת למחלת לחץ הדם, בגינה נקבעה לתובע נכות כללית בשיעור של 10% (נספח ו' לבקשה).
5. התובע מתנגד לבקשה מהטעם כי הנתבעים מנועים, לאחר שהתיק מתנהל שנים ולאחר שהוגשו תחשיבי נזק וניתנה הצעת ביהמ"ש ונידונו בקשות למינוי מומחים להגיש בשיהוי ניכר בקשה זו למינוי מומחה בתחום הפנימי.
6. למעלה מכך, טוען התובע כי אינו סובל מאלכוהליזם וכי לא הובאה ראייה לכך. עוד, הנתבעים לא הביאו כל ראייה כי התובע סובל מהשמנת יתר ויתר לחץ דם וכי פרוטוקול ההועדה הרפואית במסגרת נכות כללית אינה מהווה "ראשית ראייה" לכך.
7. לחילופין טען התובע כי במידה ובית המשפט ימנה מומחה בתחום יתבקש להתייחס לסוגיית השמנת היתר הנטענת ולקש"ס לתאונה. כמו כן, מתבקש לדון בדרכים לטיפול בתובע כתוצאה מכך. לטענה בדבר יתר לחץ דם, היה וקיים האם הינו תולדה מכך שהתובע מרותק לכיסא גלגלים והפעילות הנדרשת לצורך הפחתתו. ובאשר לסוגיית האלכוהליזם- האם לתאונה ישנה השפעה על נושא זה והיה ובית המשפט יקבל את הבקשה, הרי בשלב המקדמי יש למנות פסיכיאטר שיבחן את הקש"ס בין מצבו הנפשי כתוצאה מהתאונה ובין שתיית האלכוהול אם בכלל.
8. לטענת התובע המומחה בתחום הפנימי אינו בעל הכישורים לקבוע את הקש"ס שבין האלכוהליזם לבין התאונה ושאלה זו צריכה להיבחן ע"י המומחה כשאלה מקדמית וכן המומחה בתחום הרפואה הפנימית יתבקש להתייחס לעלויות הקשורות בטיפול באלכוהליזם, אם ימצא שהתובע סובל מתופעה זו.
9. בתשובת הנתבעים, לטענת התובע כי הנתבעת כבשה את בקשתה במשך 4 שנים, נטען כי הטענה מקוממת, מכיוון שסיבה שלא הוגשה בקשה קודם לכן הינה במצג מטעה ומתמשך מטעם התובע כאילו פניו להסדר פשרה שימנע את הצורך בהמשך התדיינות. עוד, נטען כי הצעה הפשרה ניתנה לפני קרוב לשנתיים במהלכן נוהל מו"מ, ב"כ התובע אישר את ההסדר, אולם בשל חלוקי דעות בין התובע לבתו ומחלוקת סביב זהות האפוטרופוס לצורך ניהול כספי הפיצויים לא נחתם ההסכם. כאשר מאז ועד היום, הנתבעת ממשיכה לממן את שהותו של התובע בבית האבות "גרינשטיין".
דיון
10. שאלת קיצור תוחלת חיים וראייה למצבו הרפואי של נפגע עובר לתאונה, הינם "עניין שברפואה" אשר הנתבעת רשאית ויכולה להוכיחם רק באמצעות מינוי מומחה מטעם בית משפט. סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ותקנה 3 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986), מתירה לנתבע לבקש מינוי מומחה גם בנושא שלא נתבקש על ידי התובע.
"
השאלה אם היתה עשויה להיות השפעה למחלות מהן סבל המנוח, לפני התאונה, על תוחלת חייו ועל כושר השתכרותו, מעלה נושא רפואי המתייחס למצב בריאותו של נפגע בתאונה. כיוון שכך, ניתן להוכיחו במסגרת הדיונית הקבועה בסעיף 6א לחוק ובתקנות האמורות"
(רע"א 8769/99
הפניקס הישראלי חברה לביטוח נגד אור בן יאיר, פ"ד נד (2) 460, בעמ' 463.)
11. לאחר שעייינתי בבקשה, בנספחים שצורפו, בתגובה ובתשובה, מצאתי לקבל את הבקשה למינוי מומחה בתחום הפנימי, ממכלול הטעמים כמפורט להלן: