התובעת הינה מועצה מקומית שהגישה תביעתה נגד הנתבע, המבקש, ביחס לחוב ארנונה. הנתבע הינו בעל חברה שנקלעה לקשיים , אשר טוען בבקשה זו שהתביעה התיישנה ככול שמדובר בחוב הקודם ל-7 שנים להגשת התביעה. התובעת טוענת כי הנתבע העביר נכסים לצד ג', ניתן להטיל על הנתבע את חוב הארנונה מכוח הוראות חוק ההסדרים, והן מכח הרמת מסך הקבועה בחוק החברות. עוד טעונת שמעשי תרמית מצד הנתבע עוצרים את מרוץ ההתיישנות.
סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב , התשנ"ג - 1992 קובע:
"(א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס".
"(ב) השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית".
"(ג) על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים".
בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) נקבע:
"(1) היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור".
"(2) היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו - החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר".
"(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה".
תיקון חקיקה שהתקבל בשנת 2004 החיל את "חזקת ההברחה" המנויה בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה, גם על חיובי ארנונה, וזאת באמצעות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים.
'חזקת ההברחה' קמה בהתקיים מספר תנאים במצטבר והם: (1) המדובר בנכס שאינו משמש למגורים והמחזיק בו אינו דייר מוגן; (2) המדובר בחוב בגין ארנונה בלבד והחוב 'סופי' כלומר חלוט; (3) החברה לא פרעה את החוב; (4) הנתבע כנגדו מבקשים להרים מסך ההתאגדות הינו בעל שליטה בתאגיד; (5) התאגיד התפרק או הפסיק פעילותו. חזקה זו ניתנת לסתירה, לפיה לתאגיד שחדל מפעילות היו נכסים, הנכסים עברו לידי בעלי השליטה שקיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית, והוא התנאי השישי. כל עוד לא נסתרה חזקה זו, ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, ניתן לגבות חוב ארנונה חלוט בגין נכס שאינו למגורים מבעל השליטה בתאגיד.
חלק מהחוב הנטען הינו משנת 2004, לאחר כניסת התיקון האמור לתוקף .
זאת ועוד, בהתאם לחוק החברות בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
בהתאם לסעיף 7 לחוק ההתישנות התשי"ח - 1958, אזי במידה ועילת התביעה הינה תרמית או הונאה מצד הנתבע אזי תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או ההונאה.
משפורטו בכתב התביעה טענות התובעת בדבר פעולות שביצע הנתבע אשר מטרתן ריקון קופת החברה, תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות, אזי יכול וטרם עבר מועד ההתיישנות. בשלב זה של התביעה וטרם התקיים הליך הוכחות איני סבורה שניתן להגיע למסקנה עובדתית כלשהיא. משכך אין כל מקום לקבל הבקשה.
לאור החלטתי זו יש מקום לקדם התיק ולהגיש תצהירי עדות ראשית.
תצהירי תובע יוגשו עד ליום 12.2.13, תצהירי נתבע עד ליום 12.3.13. הנני קובעת התיק לקדם משפט לאחר הגשת תצהירים ובנוכחות הצדדים ליום 14.4.13 שעה 8.30.