החלטה בתיק ת"א 31155-12-12

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. המשיב הגיש נגד המבקשת, חברת פלאפון בע"מ, תביעה כספית על סך 67,000  במסגרתה טען, כי נכרת בינו לבין המבקשת הסכם התקשרות. לטענתו, ההסכם נכרת לאחר שהבהיר לנציגי המבקשת, כי שימושו העיקרי בנייד הינו לצורך עסקיו וכי חשוב לו להיות זמין ונציגי המבקשת הבטיחו לו קליטה טובה. עוד טוען, כי מחודש יוני 2010 החלו בעיות קליטה שלא נפתרו.  לטענתו, בחודש יוני 2011 הוא הפסיק את שימושו במכשירים אשר  רכש מהמבקשת והודיע לה על רצונו לסיים את ההתקשרות עמה. עוד טען, כי לאחר שהמבקשת המשיכה לחייב אותו הוא ערך בירור ונאמר לו, כי עליו להגיע לאחד מסניפיה לשם חתימה על בקשת ניתוק והוא עשה כן. המשיב ציין, כי המבקשת הגישה נגדו תביעה לאחר חתימתו על ביטול חוזה ההתקשרות וכי נכרת בין הצדדים הסכם פשרה.

2. המשיב טוען, כי הוטעה על ידי נציגי המבקשת באשר לטיב השירות והקליטה באזור מגוריו ועסקיו. לטענתו, לאור חשיבות איכות הקליטה מבחינתו סביר, כי הוא לא היה מתקשר עם המבקשת אלמלא הוטעה על ידי נציגיה באשר לאיכות הקליטה. עוד טען, כי משלא עלה בידי המבקשת לפתור את בעיות הקליטה היה עליה לאפשר לו לבטל את ההסכם ולהשיב לו את מלוא הכספים אשר שילם, כפי שהתחייבה בעת חתימתו על הסכם ההתקשרות. לטענתו, בשל האמור לעיל נגרמו לו הוצאות, הפסדים כספיים ועוגמת נפש. כמו כן טוען, כי הוא זכאי להשבת כספים אשר הוא שילם מהמועד בו החלו בעיות הקליטה ועד שבוטלה התקשרותו עם המבקשת.

3. במסגרת הבקשה שלפניי עותרת המבקשת, כי בית המשפט יורה על דחיית התביעה על הסף. לחלופין עותרת, כי בית המשפט יורה על העברת התובענה להליך של סדר דין מהיר.

4. המבקשת טוענת, כי התביעה הוגשה ביום 17.12.12 לאחר שהצדדים חתמו על הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 28.11.12, ואשר במסגרתו הוסכם על סילוק סופי ומוחלט של טענות הצדדים בתובענה אשר היא הגישה נגד המשיב. המבקשת טוענת, כי קיים מעשה בית דין וכי אין בידי המשיב להעלות טענות בגין ההתקשרות בין הצדדים ו/או החוב במספר לקוח 3237633, אשר צוין בהסכם הפשרה. לטענתה, המשיב מקווה, כי במסגרת התביעה בה עסקינן יתאפשר לו להעלות טענות כנגד פסק הדין אשר ניתן בעניינם של הצדדים. עוד טוענת, כי המשיב לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין האמור וכי הוא פועל לתשלום הסכום אשר נפסק בו. לטענתה, בכדי להצדיק ביטולו של הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין יש צורך בטעמים מיוחדים וכבדי משקל.

5. לחילופין טוענת המבקשת, כי ככל שבקשתה לסילוק התובענה לא תתקבל הרי שיש להורות למשיב להתאים תביעתו להליך של סדר דין מהיר, לאור סכום התביעה והוראות תקנה 214ב(א) ותקנה 214ב(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

6. המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי דינה להדחות. לטענתו, נפלה בכתב התביעה טעות סופר וכי התביעה הוגשה על סכום של 67,000 ש"ח בעוד שהסכום הנכון הינו 77,000 ש"ח, כפי שאף עולה מפירוט נזקיו במסגרת כתב התביעה. במקביל להגשת תגובתו הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של תיקון סכום התביעה.

7. עוד טוען המשיב, כי אין לקבל את הבקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין. לטענתו, במסגרת הסכם הפשרה הוסכם, כי הצדדים מוותרים באופן מלא ומחלט על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה האחד כנגד השני בגין החוב נשוא התביעה שבכותרת. לטענתו, הדבר צוין בפירוט. לטענתו, התביעה אשר הגישה המבקשת הייתה בעילה של תשלום עבור מכשירים וציוד שסופקו לו, בעוד שהתביעה אשר הוא הגיש היא בגין עילה אחרת. לטענתו, מטרתו אינה ביטול החיוב שלו בהתאם להסכם הפשרה. המשיב טוען, כי פסק הדין אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אינו מהווה מעשה בית דין המונע את הדיון בתביעתו. לטענתו, המבקשת הגישה את בקשתה בחוסר תום לב ולא פירטה מה הייתה עילת התביעה בגינה הוגשה תביעתה ובגין מה נחתם הסכם הפשרה. עוד הוא טוען, כי ממסמך עליו הסתמכה המבקשת בתביעתה עולה, כי חיוביו היו בגין תשלום עבור ציוד ומכשירים בלבד. הוא ציין, כי הדברים אף עולים בקנה אחד עם דבריה של באת כוחה של המבקשת והבהרתה של כבוד הרשמת בדיון מיום 4.11.12.

דיון ומסקנות

8. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה האם פסק הדין אשר ניתן בהתדיינות קודמת ביניהם מהווה מעשה בית דין החוסם את הצדדים מהתדיינות בתובענה נשוא בקשה זו. כן חלוקים ביניהם בשאלה האם יש להורות על העברת התובענה לדיון בהליך של סדר דין מהיר.

9. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין הבקשה להדחות, כפי שיפורט.

10. הלכה היא, כי הסעד של מחיקה או דחייה על הסף של הליך אזרחי הינו סעד מרחיק לכת. על כן, בתי המשפט נוהגים בזהירות יתרה  בהפעלת סעד זה. לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לסילוק תובענה על הסף. לא שוכנעתי, כי המקרה שלפניי נופל בגדר המקרים בהם מוצדק להיעתר לבקשה ליתן את הסעד האמור.

11. כאמור, המבקשת הגישה תביעה נגד המשיב ובמסגרת התביעה האמורה נכרת בין הצדדים הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. במסגרתו הוסכם, כי המשיב ישלם למבקשת סך של 9,900 ש"ח ב- 12 תשלומים. בסעיף 6 להסכם הוסכם, כי בחתימתם על הסכם הפשרה מוותרים הצדדים באופן מלא, סופי, מוחלט ובלתי חוזר על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה האחד כנגד השני בגין החוב נשוא כתב התביעה. מהמצורפים לכתב התביעה אשר הגישה המבקשת עולה, כי למשיב היה חוב כלפיה בסך של 1,092.54 ש"ח בגין חיובים שוטפים וחוב בסך של 7,348.97 ש"ח בעבור ציוד. הסכם הפשרה מונע מהצדדים התדיינות נוספת ביחס לחוב האמור בלבד. הסכם הפשרה לא הכריע במחלוקת אשר העלה המשיב במסגרת כתב תביעתו באשר לנזקיו הנטענים ואין בתביעה בה עסקינן בכדי להוות ניסיון לתקוף את פסק הדין אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

12. הכלל של מעשה בית דין מורכב משני ענפים: השתק עילה והשתק פלוגתא. הכלל של השתק עילה קובע, כי מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. הכלל של השתק פלוגתא קובע, כי מקום בו במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, היא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות.

13. בפסיקה נקבע, כי חרף השוני  הקיים בין פסק דין אשר ניתן בהסכמה לבין פסק דין "רגיל" ישנו תוקף  לכללי ההשתק על ענפיהם השונים, גם בנסיבות שבהן יושב סכסוך על ידי פסק דין בהסכמה. ביסוד גישה זו עומד השיקול של סופיות הדיון. משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה. בהעדר קביעה כאמור לא יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית שלשמה נועד- יישובם הסופי של סכסוכים (ע"א 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' ורדה שרייברפ"ד מז(2) 441, 450(. הנה כי כן, אין מחלוקת, כי פסק הדין אשר ניתן בהתאם להסכם הפשרה עליו חתמו הצדדים יש בכוחו להוות מעשה בית דין ולמנוע התדיינויות נוספות בגין השתק עילה והשתק פלוגתא.

14. על כתפי צד הטוען לקיומו של מעשה בית דין מוטל הנטל להוכיח טענתו בנדון. על המבקשת להוכיח, כי קיימת זהות עילה בין העילות עליהן מבוססות שתי התביעות או כי הפלוגתא בה עסקינן הוכרעה במסגרת התובענה הראשונה. לא עלה בידה לעשות כן.

15. ממסמך אשר צורף לכתב התביעה בתובענה הראשונה עולה, כי במסגרת תובענה זו נדונה בין הצדדים מחלוקת באשר לחובו של המשיב כלפי המבקשת בגין ציוד וחיובים שוטפים. במסגרת התביעה בה עסקינן עותר המשיב לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל בעיות קליטה במהלך חלק מתקופת ההתקשרות. כן עותר להחזר כספים אשר שילם למבקשת במהלך השנה מהמועד בו החלו בעיות הקליטה ועד שסיים את התקשרותו עמה.

16. באשר לעילת התביעה של המשיב בנוגע לנזקיו והוצאותיו מצאתי, כי עסקינן בעילה שונה מזו שבגינה הוגשה תביעת המבקשת וכי עסקינן בפלוגתא שלא הוכרעה, בפירוש או מכללא, במסגרת ההליך הראשון. על כן, פסק הדין הראשון אינו מהווה מעשה בית דין החוסם את הצדדים מפני התדיינות בסוגיה זו. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לשאלה, האם המבקשת גרמה למשיב לנזקים והוצאות בשל בעיות קליטה. פסק הדין שניתן בתובענה הקודמת לא הכריע בנדון ועל כן פסק הדין האמור אינו מהווה מעשה בית דין בענייניו. ראוי, כי המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים בעניין זה  תיפתר בין כותלי בית המשפט.

17. כאמור, במסגרת כתב התביעה עתר המשיב, בין היתר, להחזר כספים ששילם בעבור התקופה מחודש יוני 2010 ועד חודש יוני 2011. כמו כן, במסגרת התביעה שהגישה המבקשת היא עתרה, בין היתר, כי בית המשפט יחייב את המשיב לשלם לה חוב בגין חיובים שוטפים  בהתאם לחשבוניות מחודשים יולי ואוגוסט 2011. בשלב זה לא ניתן לקבוע האם קיימת חפיפה כלשהי בין הסכומים להם עתרה המבקשת בגין חיובים שוטפים והסכום אשר המשיב עותר, כי יוחזר לו בגין התקופה מחודש יוני 2010 ועד חודש יוני 2011. ככל שקיימת חפיפה כלשהי כאמור הרי שאין בידי המשיב לעתור להשבת סכום אשר הוא הסכים לשלם במסגרת הסכם הפשרה שכן ביחס לסכום זה מהווה פסק הדין מעשה בית דין.