החלטה בתיק ת"א 29668-10-12

בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 07/12/12, בהעדר התגוננות.

עסקינן בתביעה ע"ס 102,632 ש"ח שהוגשה כנגד המבקשים ובבסיסה טענות לשימוש לרעה שעשו המבקשים בכח המוענק להם בפקודת המסים (גביה), לנקוט בהליכי גביה כנגד המשיבות, לרבות בהטלת עיקולי צד ג', תוך פגיעה בשמן הטוב של המשיבות.

תמצית טענות הצדדים :

1.      אליבא דמבקשים, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, "לאור המחטף החמור והבוטה שבוצע על ידי התובעות". לטענתם, עובד עירייה בשם שלומי אטיאס הוא שקיבל את כתב התביעה בשמם, אך בפועל, מעולם לא הוסמך מטעמם לקבל עבורם או לחתום בשמם על כתבי בי-דין, לא כל שכן כאשר המדובר בתביעה אישית. לגישתם, לנוכח הוראת סעיף 340 לפקודת העיריות, היה על המשיבות להמציא את כתב התביעה "לראש העירייה או למזכיר". משלא פעלו כך, יש לבטל את פסק הדין בהעדר המצאה כדין.           

בבקשתם הוסיפו המבקשים וטענו, כי לנוכח המועד שהוטבע בחותמת העירייה ("נתקבל") על גבי ההזמנה (11/11/12), כשקיבל ב"כ את התיק לטיפולו, סבר בתום לב, כי עליו להגיש את כתב ההגנה עד ליום 11/12/12. מכאן, שאף אם איחרו המבקשים את המועדים הקבועים בדין, הרי שהדבר לא היה מתוך כוונה לזלזל בבית המשפט.       

לטענת ב"כ, פנה טלפונית לב"כ המשיבות, הודיע על ייצוגו את הנתבעים ואף העלה הצעות פשרה בנסיון ליישב את המחלוקות מחוץ לכתלי בית המשפט. לגישתו, למרות שב"כ המשיבות ידע כי הוא מייצג את המבקשים וכי לנוכח דחיית ניסיונות ההדברות יעמול על הגשת כתב הגנה, עתר ב"כ המשיבות למתן פסק דין בהעדר התגוננות. 

באשר לסיכויי התביעה נטען, כי למבקשים סיכויי הצלחה גבוהים, שכן עסקינן במחלוקת באשר לחובות בגין שירותי פינוי אשפה שקיבלו התובעות מהעירייה, ואשר תמורתם לא שולמה. המדובר בחוב אשר המבקשים-כעובדי ציבור וכשלוחיה של עיריית בית שמש, פעלו בשמה לגבייתו. העיקולים אשר ביצעו המבקשים ושבגינם הוגשה התביעה, נעשו במסגרת סמכויותיהם החוקיות מכח פקודת המסים (גביה). בנוסף, לימין המבקשים 2-4 עומדת אף ההגנה הקבועה בפקודת הנזיקין, בהיותם עובדי ציבור. 

2.      המשיבות התנגדו לביטול פסק הדין. בתגובתן טענו המשיבות, כי כתב התביעה נשלח אל המבקשים בדואר רשום עם אישור מסירה ונמסר כדין. אין מחלוקת, כי כתב התביעה הגיע לידי המבקשים בפועל והיה עליהם להגיש כתב הגנה מטעמם במועד. לטענתן, בהתאם להוראת תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, המצאה לרשות מקומית יכול שתהא גם למזכיר או לפקיד ראשי אחר של הרשות וכן, בהנחתו במשרד הראשי של הרשות. המשיבות הדגישו, כי המבקשים טענו שלא הסמיכו את מר שלומי אטיאס לקבל עבורם כתבי בי-דין, אך לא טענו שאין הוא מוסמך לקבל עבורם דברי דואר.            

ב"כ המשיבות טען בתגובתו, כי בשיחה עם ב"כ המבקשים, לא העלה האחרון כל טענה הנוגעת לכשרות המסירות.   

לטענת המשיבות, למבקשים אין סיכויי הגנה. הגנתם היחידה של המבקשים, הנטענת לטענת המשיבות מן הפה את החוץ, הינה כי "הם פעלו כדין", ללא תימוכין ומבלי שניתן על כך כל פירוט, הסבר, אסמכתא או תצהיר.

דיון :

3.      תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, הדנה בביטול החלטה על פי צד אחד קובעת את שלהלן: " ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים ...".

4.      הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט לשקול ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין שני מקרים: הראשון - ביטול מחובת הצדק, שעה שנוכח בית המשפט כי נפל פגם בהליך. המקרה השני - לא נפל כל פגם בהליך וביטול פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

5.      כאשר בביטול מחמת העדר התגוננות עסקינן, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט: הראשון- מדוע לא התגונן מבקש הביטול במועד, האם מדובר במי שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי, או שמא עסקינן במי שלא התגונן מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות. במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה של מבקש הביטול.