החלטה בתיק ת"א 28257-09-09

זוהי בקשה שניה להסרת חיסיון מדיוני ועדת משמעת לפי חוק הפסיכולוגים, תשל"ז-1977 . כאמור בהחלטתי מיום 17.10.2011, ההתייחסות לוועדה תהא כאל ועדת בדיקה לפי חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996.

סעיף 21 (ד) בחוק זכויות החולה מחיל חסיון על דיוני הועדה, למעט אם "הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש שלא לגלותו".

השיקולים לבחינת הנושא הובהרו בע"א 4708/03 לילי חן נ' מ"י פ"ד ס(3) 274, 299 (2005). כאמור שם, האיזון העקרוני שבחוק מציב חסיון מפני מסירת הפרוטוקול לידי המטופל. בנוסף לו יש לערוך איזון שיפוטי בין הערכים המוגנים. המבחן שהוצב בפס"ד לילי חן הוא של "אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בעשיית הצדק". על בית המשפט להשתכנע שלפרוטוקול יש חשיבות של ממש בהכרעת המחלוקת בין הצדדים. הדוגמאות שהובאו בענין לילי חן, שבהן  יש משקל רב לבקשת הגילוי התיחסו למקרים שבהם מדובר ברשומה רפואית שנמצאה בפני הועדה ושוב לא ניתן להביאה לבית המשפט;  וכן כאשר מדובר בענינים עובדתיים שאחרת לא ניתן לרדת לחיקרם.

יש מקום לגלות את הפרוטוקול גם כאשר קיים בסיס ראייתי, להבדיל מאפשרות תאורטית או ציפייה בלבד, לקיומה של אי-התאמה מהותית בין העדות שנמסרת בבית המשפט לבין עדותו של אותו עד כפי שנמסרה לפני ועדת הבדיקה. אי-התאמה כזו יכול שתעלה למשל מדו"ח הוועדה. 

גילוי הפרוטוקול יכול שיהא מוצדק גם במקרים שבהם נתגלו סתירות מהותיות בין עדותו של עד בבית המשפט, לבין עדותו לפני הוועדה, או שנתגלו סתירות בין עדותו של עד כזה לבין עדותם של עדים אחרים. בדומה, יהא מקום לשקול את הגילוי במקום שבו עולים ספקות רציניים בנוגע למהימנות גרסתם של עדים אשר העידו לפני ועדת הבדיקה.

בעניננו הציבה ב"כ התובע 3 נושאים שבשלם יש להסיר את החיסיון: הראשון - שאלה עובדתית בדבר מהות הקשר המקצועי שבין המטפלים, קבל התיחסות מפורשת בעדויות ובדו"ח הועדה, ולא נראה שקיימת מחלוקת משמעותית.

השני - השאלה אם הנתבע המליץ לתובע להבדק ע"י פסיכיאטר. בשאלה זו לכאורה אין התאמה בין עדות הנתבע בחקירה הנגדית (כי לא המליץ) לבין העולה מדו"ח ועדת המשמעת (כי לחץ על התובע להבדק).

השלישי - במהלך החקירה הנגדית של הנתבע עלתה שאלה אם עמד בתנאי הסכם גישור שהיה בינו לבין התובע. הנתבע הצהיר כי עמד בו, וב"כ התובע סבורה שאין זו האמת. שאלה אחרונה זו אינה קשורה במהות השאלות הדורשות ליבון בתביעה, אך יכולה להיות לה השפעה על קביעות מהימנות.

לדעתי קיימת הצדקה לבקשת הגילוי בשל הנושאים 2 ו-3, שכן מתקיימת לכאורה אותה אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בעשיית הצדק אם הפרוטוקולים של הוועדות לא יימסרו לתובע. יחד עם זאת, השאלות העובדתיות שתתבררנה אינן יורדות לשורש הענין העובדתי שנדון לפני. ביחס לנושא השלישי כבר נאמר שאינו בגדר התביעה. לגבי שאלת ההפניה לפסיכיאטר נטען ע"י ב"כ הנתבע 1 כי מדובר בהרחבת חזית. גם אלמלא כן, הטענה יכולה היתה להיות בעלת משמעות בתביעה אילו טען הנתבע 1  כאן כי הפנה את התובע לבדיקה פסיכיאטרית. הואיל ולא טען כן - אם אמר זאת לועדה, יש לכך השלכה במישור המהימנות, אך לא במישור העובדתי הנדון בתביעה זו.

משום כך אני סבורה שאיזון נכון בין האינטרסים המנוגדים אינו מכתיב גילוי מלא, כי אם דרך ביניים, שלפיה ייבחן הפרוטוקול בעיני בית המשפט בלבד, ולא יועבר לעיון הצדדים. לאחר העיון, ואם אמצא שיש צורך בהצגתו לצדדים - כולו או חלקו, אודיעם דבר.

מבחינת סדר שמיעת התביעה ניתנת החלטה זו יום לאחר סיום שמיעת הראיות, שתועדו באמצעות הקלטה. ההחלטה המסיימת את ההקלטה קצבה לצדדים מועדים להגשת סיכומים.

לאור החלטתי הנ"ל מבוטלת ההחלטה בדבר הגשת סיכומים. אשוב להתייחס לכך לאחר קריאת הפרוטוקול, ככל שלא יהיה צורך בדבר נוסף.

 מזכירות בית המשפט תפנה את ההחלטה לוועדת המשמעת לפי חוק הפסיכולוגים, לפי כתובת שתמסור ב"כ התובע תוך 7 ימים.

ועדת המשמעת מתבקשת להעביר לבית המשפט את פרוטוקול הדיון של ועדת המשמעת בענינו של ד"ר ב.מ. תוך 15 יום מיום קבלת הדרישה.

הפרוטוקול יועבר במעטפה חתומה, שעליה יירשם "סודי - ללשכת השופטת שטמר", ויימסר למזכירות בית המשפט, שתעבירנו אלי.

תזכורת פנימית נקבעת ליום 17.8.2012.

...

ניתן היום,  ד' אב תשע"ב, 25 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......