נתבע 2 עותר לסילוק על הסף של התובענה אותה הגישה התובעת כנגדו.
1. בתביעתה, עותרת התובעת להצהיר כי חלקה בחובותיה של חברת "קורינה אופנה סולארית אינטרנשיונל בע"מ" (להלן:"
קורינה"), להם היא ערבה ביחד ולחוד עם נתבעים 1-2 היא לטובת בנק לאומי הינו 16.6% בלבד. עוד עותרת בין היתר, לחייב את נתבעים 1-2 לשלם לה, ביחד ולחוד, 83.34% מכל סכום ככל ויפסק כי עליה לשלם לבנק לאומי בתביעה אותה הגיש ביום 1.3.2006כנגדה וכנגד נתבעים 1-2 ב
ת.א 1304/06 בנק לאומי נ' קורינה ואח'.
2. עיקר נימוקו של נתבע 2 לסילוק התביעה כנגדו נעוץ בהכרזתו כפושט רגל ביום 19.9.2006 ומתן צו הפטר ביום 18.10.2010 הקובע כי הינו פטור מהליכי פשיטת רגל בכל הנוגע לחובות ולחיובים שצמחו עד ליום מתן צו הכינוס שניתן כנגדו בבית המשפט המחוזי ביום 13.2.2006. מכאן ולאור כך שכתב הערבות לחובותיה של קורינה נחתם על ידו ביום 29.3.2004 וקדם ליום מתן צו הכינוס היה על המשיבה לפעול כנגדו במסגרת הליכי הפש"ר ובמועדים שנקבעו לכך. לביסוס טענתו הוסיף, כי עניינה של קורינה נוהל בתקופה הרלוונטית לערבות על ידי משרד רו"ח זוהר מילר ומשרד עו"ד א. מילר - ב"כ המשיבה וזו ידעה על הליכי הכינוס ומינוי כונס נכסים לחברת קורינה כבר ביום 26.9.2004 וכאמור היה עליה כבר בשנת 2004 ולכל היותר בשנת 2006 עת ניתן כנגדו צו הכינוס.
נימוק נוסף הוא בחוסר עילה וזאת משום שהתובעת לא מצאה לנכון לנקוט כנגדו בהליכים כצד ג' בתובענה שהתנהלה בינה לבין בנק לאומי, הגיעה להסכם פשרה עם בנק לאומי להסדרת חובה ללא ואילו כנגדו ונגד אחרים ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ובו חוייב בתשלום כספים לבנק לאומי.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה
בטענה כי צו ההפטר פוטר את המבקש מחובותיו אשר צמחו עד למועד מתן צו הכינוס קרי עד ליום 13.2.2006 בעוד כתב התביעה שהוגש על ידי בנק לאומי כנגדה ( וכנגד נתבעים 1-2) הוגש ביום 1.3.2006 במאוחר לצו הכינוס, מכאן שחובו של המבקש התגבש לאחר מועד מתן צו הכינוס, ועניין לנו בחוב שאינו ולא היה בר תביעה ולא היה בצו הכינוס למנוע גבייתו.
באשר לטענת המבקש להיעדר עילה נטען, כי טרם הגשת כתב הגנה לא ידעה התובעת כי המבקש כמו הנתבעים האחרים ימנעו מלהגיש כתב הגנה בתובענה שהגיש בנק לאומי כנגדם, ובמועד הגשת כתב ההגנה מטעמה, לא הייתה לה סיבה להגיש הודעת צד ג' משום שבאותו מועד סברה כי דין התובענה להידחות. עוד נטען כי טענת המבקש לפיה המשיבה נהלה את קורינה אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי לקורינה מונה כונס נכסים ביום 26.9.2004.
4. לאחר שחזרתי ועיינתי בבקשה בתגובות לה וכתבי הטענות, מצאתי להיעתר לה ולהורות על מחיקתו של נתבע 2 מכתב התביעה.
אין מחלוקת כי צו לכינוס נכסי המבקש ניתן ביום 13.2.2006 וביום 18.10.2010 ניתן צו ההפטר (מחוזי בבאר שבע) המורה בסעיף 1:
"לפטור החייב מהליכי פשיטת רגל בכל הנוגע לחובות ולחיובים שצמחו עד ליום מתן צו הכינוס".
אין מחלוקת כי כתב הערבות והתחייבות המבקש כלפי המשיבה וכלפי בנק לאומי, עליהם מבוססת התביעה כנגד המבקש,
נחתם טרם מועד צו הכינוס. אין מחלוקת כי בנק לאומי הגיש תביעתו (בת.א 1304/06) כנגד קורינה היא החייבת העיקרית ומכוח כתבי הערבות כנגד התובעת ונתבעים 1-2 ביום 1.3.2006 - סמוך לאחר מועד מתן צו הכינוס. עוד בתיק 1304/06, ניתנו פסקי דין נפרדים בהעדר הגנה כנגד המבקש ונתבעת 1 לפיהם חויבו בתשלום בסך של למעלה מ - 500,000 ש"ח לבנק לאומי.
את התביעה בתיק דנן הגישה התובעת כנגד המבקש ויתר הנתבעים ביום נובמבר 2011 כשלאחר מועד זה הגיעה המשיבה עם בנק לאומי להסדר פשרה באשר לחלקה בחוב, הסדר שקיבל ניתן תוקף של פסק דין.
משברור הוא כי כתב הערבות והתחייבות המבקש נחתמו על ידו טרם מתן הצו לכינוס נכסיו, אין לקבל את הטענה כי החוב למשיבה התגבש לאחר צו הכינוס לא היה בר תביעה ולא היה בצו הכינוס ובצו ההפטר למנוע גבייתו.
"כתב-ערבות, בבסיסו, אינו אלא
התחייבות חוזית
, כמוהו ככל חוזה אחר שחותם חייב טרם קריסתו. ההבדל המרכזי בין כתב ערבות לבין חוזים רגילים, הינו כי החיובים נשוא החוזה נוצרים לא על-ידי החייב הערב, אלא על-ידי צד ג' (החייב העיקרי בכתב הערבות), במועד בו מפר הלה את התחייבותו לפי החוזה, וקמה עילה לפי נכסי כתב הערבות לרדת לנכסיו של החייב. אלא מאי? אין בכך בכדי להפוך על פניהן מושכלות יסוד בתחום פשיטת הרגל, ולהפוך חוב עבר (שהינו בר תביעה) לחוב אשר (כך לשיטת החייבת) אין נפקא מינא לגביו אם ניתן צו כינוס, אם לאו.
כאשר נקלע חייב להליכי חדלות פרעון, הרי (באופן דומה למצבה המקביל של חברה ושניתן לגביה צו פירוק בלא שתמשיך להיות מופעלת כ"עסק חי"), נחשב הדבר כ
הפרה אינהרנטית (או ביטול שנעשה בהפרה) של כל החוזים עליהם הוא חתום
, דבר זה מביא, מעצם טיבו, להתגבשות של כל החיובים נשוא החוזה והפרתו. מסיבה זו, רשאי נושה לכלול במסגרת תביעת החוב אף
חיובים עתידיים או חיובים מותנים
, ככל שהם קיימים במועד צו הכינוס. נקל לראות, שאין מאומה בין סוגיה זו, לבין המצב השונה לחלוטין של
חבויות שעצם עילתם נוצרה לאחר צו הכינוס
, כגון מצב בו ממשיך חייב (או חברה חדלת פרעון) בעשיית עסקים, ובמסגרת זו נוטל עליו התחייבויות חדשות (בין אם באישור וכדין, ובין אם שלא כדין). ראה כב' השופטת ורדה אלשיך ב
פש"ר 002901/99, בשא 9531/05
במקרה דנן המשיבה ידעה על קריסתה הכלכלית של החייבת העיקרית קורינה אותה ניהל המבקש כבר בשנת 2004 עת לקורינה מונה כונס נכסים ביום 26.9.2004.
המבקשת גם ידעה מאוחר יותר על הליכי הכינוס כנגד המבקש, אולם בחרה שלא לפנות לבית המשפט המחוזי שנתן צו לכינוס נכסי המבקש ולהגיש בקשה מתאימה למתן הוראות. במסגרת זו, יכלה להביא בפני בית המשפט אשר תחום עיסוקו הוא איזון בין הליך חדלות הפירעון לבין זכויותיהם של צדדי ג', את טענותיה כפי שהביאה כאן, ובין היתר בקשר עם סכום החוב, מועד תשלומו, חלקו של המבקש בחוב והאם בכלל קיים חוב של המבקש כלפי התובעת נוכח העובדה כי ניתן כנגדו פסק דין לשלם לבנק לאומי סכום של ___ ואין בהסדר הפשרה שבין המשיבה לבין בנק לאומי כדי לפטור אותו מחוב זה. הוא כבר חויב על ידי בנק לאומי.
תביעה שהוגשה כמה שנים לאחר ומשום חוב הנובע מכתב ערבות, לאחר שהחלו ההליכים כנגד המבקש לפיהם הוכרז פושט רגל וחדל פירעון, ולאחר שניתן לו צו הפטר - יש בה לרוקן מתוכן את הוראות הדין לעניין זה, יש בה לרוקן את דיני המועדים בתביעות חוב ואת עקרון הוודאות בהתגבשות מצבת החובות מתוכן. התעלמות של המשיבה מדיני פשיטת הרגל הינה מנוגדת לדין והעדפה בלתי מוצדקת של נושים שחובם הוא פרי ערבות תוך ניסיון לעשיית דין עצמי. לעניין זה ראה בהרחבה בפש"ר הנ"ל.
כבר נקבע כי במקרים כגון מקרה דנן, הדרך אשר היה על המשיבה להלך בה היא בהגשת תביעת חוב, ולחלופין הגשת בקשה לבית המשפט של פשיטת הרגל
להתיר לה
להחריג את עניינה מצו עיכוב ההליכים - קרי, להורות לנאמן לשלם לה את המגיע לה, כולו או חלקו, במישרין מקופתו ושלא במסגרת דיבידנד לנושי קופת פשיטת הרגל.
עוד יוער, כי טענות המשיבה לפיהן בעת הגשת כתב הגנתה בתיק בת.א 1304/06 היא לא ידעה כי המבקש כמו הנתבעים האחרים ימנעו מלהגיש כתב הגנה וכי במועד הגשת כתב ההגנה מטעמה, לא הייתה לה סיבה להגיש הודעת צד ג' משום שבאותו מועד סברה כי דין התובענה להידחות - אין בכדי להתיר לה להגיש תביעה זו, וכבר נאמר שפעולה זו פוגעת בסופו של יום דווקא בנושיו האחרים של המבקש ומפלה אותם לרעה גם לאחר מתן צו ההפטר שעה שמדובר בחוב שהתגבש טרם מתן צו הכינוס. גם ביחס לטענות אלה היה על המשיבה לפנות לנאמן ולכונס הנכסים הרשמי במסגרת ההליכים הקיימים בעניין זה בפקודת פשיטת הרגל ולהגיש בקשות שונות למתן הוראות והפעלת סנקציות הקבועות בפקודה, וכלה בהתנגדות להפטר וזאת אף לאחר מתן צו הכינוס ולאחר הכרזת המבקש כפושט רגל ובכל מקרה עמדה לה האפשרות להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, ואף להגיש בקשה להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב לפרק זמן שיקבע על ידי בית המשפט
. ראה לעניין זה סעיף 71 (א) ב() לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם- 1980.