ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
27546-04-10
29/02/2012
|
בפני השופט:
ירון בשן
|
| - נגד - |
התובע:
טטיאנה שפרוך
|
הנתבע:
איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
|
| החלטה |
זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, בגין פציעת התובעת בתאונה ביום 7.10.08. מתחילה הוגשה התביעה בטענה שנגרם לתובעת נזק אורטופדי ולבקשתה מונה מומחה מטעם בית-המשפט בתחום זה. ביום 9.3.11 ביקשה הנתבעת את ביטול מינוי המומחה, שכן עם קבלת תיק המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) התברר לה שהתובעת הגישה תביעה למל"ל בגין אותה תאונה ונקבעו שם 0% נכות אורטופדית. בכל ההליכים מאז, לא ניתן רמז להסבר מדוע הסתירה התובעת מבית-המשפט את פנייתה למל"ל, או את העובדה שניתנה שם החלטה בתביעתה. בהמשך עמדה התובעת על מינוי המומחה ורק לאחר הליכים נוספים (ומיותרים) בוטל המינוי ביום 28.4.11. בעקבות זאת - ובהנחה שלתובעת 0% נכות - ניתנה ביום 24.5.11 החלטה המורה לצדדים להגיש תחשיבי נזק על בסיס קביעות המל"ל ונקבעה תזכורת פנימית לבדיקתם (לשם משלוח הצעת פשרה) ביום 10.7.11. תחשיבים אלה לא הוגשו - התובעת בחרה להתעלם מההחלטה - וביום 7.7.11 "הזכיר" זאת בית-המשפט לצדדים. ביום 13.7.11 (והתאריך משמעותי) הגישה התובעת "בקשה להשהות את ההחלטה להגיש תחשיבי נזק" ובה נכתב בין השאר:
"1. למבקשת נתגלו נזקי גוף בתחום הפסיכיאטריה כתוצאה מהתאונה.
2. לצורך אימותם עוברת המבקשת בימים אלה בדיקות רפואיות מקיפות."
בהמשך הדברים הוגשו בקשות לתיקון כתב התביעה ולמינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי - בקשות שהנתבעת מתנגדת להן.
מעיון בתיעוד הרפואי שצורף לבקשה עולה שכחודשיים אחרי התאונה (דהיינו, לפני יותר משלוש שנים), נבדקה התובעת פעם
אחת ע"י פסיכיאטר שהתרשם מתסמונת פוסט טראומטית. מאז לא קיבלה התובעת כל טיפול נפשי, ולא הזכירה שנותרו לה בעיות נפשיות הקשורות לתאונה בתביעותיה בבית-המשפט, ובביטוח הלאומי. ביום 13.7.11 ביקרה שוב אצל אותו פסיכיאטר, ושוב תועדו שם תלונותיה בלוויית הסבריה לסיבה שבגללה לא טופלה בתקופת הביניים. ביקור זה נערך ביום שבו הגישה את הבקשה לבית המשפט ואין זאת אלא שזהו התיעוד ל"בדיקות הרפואיות המקיפות" שערכה התובעת עפ"י הבקשה כדי "לאמת" את נזקי הגוף שלהם היא טוענת. המשמעות ברורה: מדובר במסמך מוזמן שנערך בזיקה ישירה להליך זה וללוח הזמנים שלו, ולא נועד באמת ליתן טיפול רפואי לבעיה רפואית.
בתצהיר שצורף לבקשה כתבה התובעת כך:
"5. בסמוך לאחר התאונה נבדקתי על-ידי רופא משפחה אשר הפנה אותי לבירור תופעות אלו אצל פסיכיאטר.
6. בבדיקת הפסיכיאטר נמצאה תופעת פוסט טראומה והומלץ על טיפול תרופתי.
7. דא עקא שלא ייחסתי לכך חשיבות וסברתי כי התופעות יחלפו ולכן לא העליתי אותם בפני ביטוח לאומי ולא בפני ב"כ ולא בכל רשות אחרת..."
ההכרעה בבקשה למינוי מומחה רפואי מבוססת על תיעוד רפואי אותנטי ולא על דברים שמספרת התובעת שנים לאחר מעשה. כחודשיים לאחר התאונה איבחן פסיכיאטר בעיה נפשית כלשהי אצל התובעת. במשך שנתיים וחצי היא לא טיפלה בבעיה שבבירור לא היתה משמעותית שהרי היא עצמה "לא ייחסה לה חשיבות" ומנהגה בקשר אליה אכן מתיישב עם היותה כה לא חשובה עד שלא טרחה אף להזכירה באף מסגרת שבה סביר ומקובל ולהזכיר בעיות הנובעות מאותה תאונה. בתיעוד שעליו מותר לבסס החלטה למינוי מומחה, אין כל בסיס למסקנה שהתובעת סובלת היום מנכות נפשית, הניתנת לייחוס לתאונה.
בנסיבות אלה, איני מוצא הצדקה להתיר לתובעת לתקן את כתב תביעתה על מנת להביא בפני בית-המשפט בקשה שנדונה לכשלון. הבקשה נדחית. הצדדים יגישו את תחשיבי הנזק כדלקמן: התובעת עד ליום 15.3.12. הנתבעת עד ליום 30.3.12. הצעה תשלח. ת"פ 1.4.12.
ניתנה היום, ו' אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.