החלטה בתיק ת"א 24215/92

בקשה למתן צו שחזור סופי לת"א 24215/92 (להלן לפי העניין - "התביעה" או "התיק") בהתאם לתקנה 6 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין לשחזור תיקים ומסמכים), תשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות השחזור") ברקעה עומדות עובדות יוצאות דופן (exceptional facts).

עיקרי העובדות

• 1.          ביום 26.4.1992 הגיש המבקש (להלן גם - "הבנק") בבית משפט זה תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 48,833 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, הוצאות ושכ"ט עו"ד (ת"א 24215/92). התביעה הוגשה כנגד בית מסחר הנדלר חיים בע"מ ( הנתבעת 1, להלן גם- "בית המסחר") שהייתה לקוחה של הבנק ונותרה חייבת לו כספים וכנגד אביו המנוח של המשיב, הנדלר חיים ז"ל ( הנתבע 2, להלן גם- "המנוח") והמשיב (הנתבע 3), אשר ערבו כלפי הבנק לפירעון כל החובות ולקיום כל ההתחייבויות של בית המסחר. 

• 2.          בעקבות הגשת התביעה נחתם ( ביום 13.5.1992) הסכם פשרה בין הבנק ובין הנתבעים 1 ו-2 (להלן- "הסכם הפשרה"). במבוא להסכם הפשרה הודו הנתבעים 1 ו-2 (להלן גם- "הנתבעים") בחוב נשוא התביעה. כן הצהירו הנתבעים 1 ו-2 כי המשיב (הנתבע 3) נמצא בחו"ל.

• 3.          בהסכם הפשרה נקבע כי יינתן כנגד הנתבעים 1 ו-2 פסק דין על-פי כתב התביעה (סעיף 1 להסכם הפשרה). ברם, אם ישלמו הנתבעים 1 ו-2 לבנק את התשלומים שפורטו בסעיף 4 להסכם הפשרה לא יינקטו הליכים לאכיפת פסק הדין. בסעיפים 6 עד 8 להסכם הפשרה הוסכם כי:

"כל עוד יפרעו השיקים במועדיהם לא ינקוט הבנק בכל הליך כנגד הנתבעים ו/או מי מהם ו/או כנגד ערן אהרון הנדלר בכל עניין נשוא התביעה. ברם באם לא יפרע מי מהתשלומים במועד ו/או בסכום המדויק יועמד החוב נשוא התביעה לפירעון מיידי והבנק יהא רשאי לנקוט בכל הליך לאכיפת הפירעון. כריתת הסכם פשרה זה, לא תתפרש כגורעת מזכויות הבנק כנגד הנתבעים ו/או כנגד ערן אהרון הנדלר. הסכם פשרה זה יוגש לבית המשפט ויינתן לו תוקף של פסק דין".

                                                                                         (ההדגשות הוספו- מ' י').

• 4.          בראשית חודש מאי שנת 1993 (כשנה לאחר כריתת הסכם הפשרה) הוגשה לבית המשפט "בקשה בהסכמה למתן פסק דין כנגד הנתבעים 1 ו-2". בבקשה צוין כי עד למועד הגשת הבקשה עמדו הנתבעים 1 ו-2 בהסדר התשלומים עם הבנק, בהתאם להסכם הפשרה. לנוכח האמור, התבקש בית המשפט שלא למחוק את התביעה מחוסר מעש, לאשר את הסכם הפשרה וליתן פסק דין כנגד הנתבעים 1 ו-2.

כבר עתה יוער, כי מנוסח הבקשה בהסכמה למתן פסק דין כנגד הנתבעים 1 ו-2 (במסגרתה התבקש בית המשפט שלא למחוק את התביעה מחוסר מעש) ניתן ללמוד, כי בקשה זו הוגשה, ככל הנראה, עקב הודעה שנשלחה ע"י בית המשפט בדבר כוונה למחוק את התביעה מחוסר מעש. לעניין זה נידרש בהמשך.

• 5.          ביום 5.5.1993 ניתן פסק דין על-פי כתב התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 (להלן- "פסק הדין"). בפסק הדין צוין כי הוא ניתן על-פי הסכם הפשרה המצורף לבקשה. 

• 6.          עקב אי עמידה בהסדר התשלומים שנקבע בהסכם הפשרה ובהסתמך על פסק הדין מיום 5.5.1993, פתח הבנק, בשנת 1995, תיק הוצאה לפועל נגד הנתבעים 1 ו-2 שמספרו                      01-81608-95-8 (להלן- "תיק ההוצל"פ"). לטענת הבנק, במסגרת תיק ההוצל"פ נתקבלו תשלומים על חשבון החוב וננקטו הליכים כנגד הנתבעים 1 ו-2 (ראו סעיף 7 לתגובה מיום   12.2.07). יוער כי הבנק לא מציין בתגובתו מתי חדלו הנתבעים 1 ו-2 לעמוד בהסדר התשלומים נשוא הסכם הפשרה; מהם הסכומים ששילמו הנתבעים 1 ו-2 לבנק על-פי הסכם הפשרה; ומהם הסכומים שנתקבלו על חשבון החוב במסגרת תיק ההוצל"פ. 

• 7.          ביום 11.9.2000 ניתן צו כינוס נגד הנתבע 2 במסגרת תיק פש"ר 1637/00. אף במסגרת תיק הפש"ר נגבו כספים מן הנתבעים 1 ו-2 על חשבון החוב הפסוק (סעיף 11 לתגובת הבנק).

• 8.          בחודש דצמבר שנת 2004 הלך הנתבע 2 לבית עולמו (סעיף 8 לתגובת הבנק). 

• 9.          בתגובתו טוען הבנק (סעיף 9) שהנתבעים 1 ו-2 הותירו אחריהם יתרת חוב שלא נפרעה. הבנק מוסיף וטוען כי הסכם הפשרה ו/או ההליכים שננקטו לאחריו אינם גורעים מזכויותיו כלפי המשיב (הנתבע 3). לפיכך הוגשה על ידו (ביום 23.1.06) בקשה לשחזור התיק (בש"א 152194/06) מחמת העובדה שהתיק בוער (אישור מתאים צורף כנספח א' לבקשה לשחזור).

בבקשה לשחזור מציין הבנק כי הגיע לידיו מידע לפיו המשיב שב לארץ ומתגורר בעיר אילת. הבנק מבהיר כי בכוונתו לקבל פסק דין נגד המשיב ומשכך יש להורות על שחזור התיק. בהודעה מטעמו (מיום 14.2.07) מחדד הבנק כי בכוונתו לצרף את המשיב לתיק ההוצל"פ, ובדרך זו לגבות ממנו את יתרת החוב העדכנית נשוא תיק זה.

הליך השחזור

• 10.      הליך השחזור, אשר טרם בא לכלל סיום, נפרש על פני תקופה ארוכה כפי המפורט להלן:

א.    ביום 24.1.06 נתתי צו לשחזור התיק בהתאם לתקנה 2 לתקנות השחזור. מדובר בצו שחזור זמני ולא בצו שחזור סופי. בהחלטתי קבעתי, בין היתר, כי המזכירות או מי מהצדדים רשאים לבקש צו שחזור סופי לפי תקנה 6 לתקנות השחזור, לאחר שיחלפו לפחות 30 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ב.     ביום 28.6.06 הוריתי על מחיקת הבקשה לשחזור מחוסר מעש כיוון שהצדדים לא פעלו בהתאם להחלטה מיום 24.1.06.