החלטה בתיק ת"א 23285-08-09

רקע

1. לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

2. המשיב 1 הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו לכאורה עקב תאונת עבודה שארעה ביום 1/9/02. התביעה הוגשה ביום 31/8/09 נגד מעבידתו, חברת א. טללים תשתית ופיתוח בע"מ (בפירוק), וכנגד עיריית הוד השרון (המשיבות 2 ו-3). ביום 13/7/2010 הגיש המשיב 1 כתב תביעה מתוקן ובו צורפה כנתבעת נוספת המבטחת בביטוח אחריות של המשיבה 2, היא המבקשת.

טענות הצדדים

3. לטענת המבקשת, התביעה נגדה התיישנה הואיל והוגשה נגדה בחלוף יותר משבע שנים מיום היוולד עילת התביעה הוא יום התאונה.

4. המבקשת טענה עוד כי ניסיונותיו של המשיב 1 לאתר את פרטי המבטחת נעשו רק לקראת תום תקופת ההתיישנות ולא קודם לכן, כך שאין לומר שהוא פעל במאמץ רב לאיתורה. כמו כן, המשיב יכול היה להגיש יחד עם כתב התביעה בקשה להורות למפרק למסור לו את פרטי המבטחת, אך לא עשה כן, ובכל מקרה הגיש את תביעתו יום אחד בלבד לפני חלוף תקופת ההתיישנות.
5. באשר לתחולתו של סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן: " חוק חוזה הביטוח"), טענה המבקשת כי הסעיף אינו חל על המקרה דנן, שכן הוא מטפל במקרים בהם זכות התביעה של המבוטח כנגד המבטח עלולה להתיישן (בשל תקופת ההתיישנות המיוחדת שנקבעה בחוק, ומשכה 3 שנים בלבד), בעוד תביעת הניזוק כנגד המבוטח טרם התיישנה משום היא כפופה לתקופת התיישנות ארוכה יותר של שבע שנים, ולא זה המצב בעניין שלפנינו.

6. לטענת המשיב 1, הוא עשה מאמצים רבים להשגת פרטי המבטחת, שכן זהותה לא הייתה ידועה לו עד לסוף חודש אפריל 2010, ומשנודעה לו זהותה מיהר וביקש את צירופה כנתבעת. לטענתו, רק בעקבות הגשת התביעה נאות מפרק החברה למסור לו את פרטי המבטחת, ולפיכך, עומד לו הסייג להתיישנות הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, כך שמירוץ ההתיישנות ביחס לתביעה נגד המבקשת החל רק עם היוודע לו אותם פרטים, ועל-כן התביעה לא התיישנה.

7. באשר לתחולת סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, טען המשיב 1 כי על פי הוראות החוק, משלא התיישנה תביעת הניזוק נגד המבוטח אין היא מתיישנת כלפי המבטחת, ולכן משהוגשה תביעתו כנגד המשיבות 2 ו-3 בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, לא התיישנה התביעה כלפי המבקשת.

דיון והכרעה

8. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח מקנה לניזוק זכות תביעה ישירה נגד המבטחת, אולם זכות זו כפופה לכללי ההתיישנות. בסעיף 70 לחוק נקבע כי התביעה לתגמולי ביטוח (לה נקבעה בסעיף 31 לחוק תקופת התיישנות מיוחדת בת שלוש שנים) לא תתיישן כל עוד  תביעת הניזוק נגד המבוטח לא התיישנה. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה כי אין בסעיף 70 כדי ליצור תקופת התיישנות ארוכה משבע שנים, אלא שתקופת ההתיישנות של התביעה לתגמולי ביטוח תהיה חופפת לתקופת ההתיישנות החלה על תביעת הניזוק כנגד המבוטח (ע"א 6945/98 משמר נ' קסטיאל, פ"ד נו(5) 170 (2002)).
9. אולם, לכלל האמור קיים החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, אשר קובע כי באם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. כך למשל, במצב שבו הניזוק לא ידע, ולא צריך היה לדעת, על קיומה של מבטחת אחריות. יחד עם זאת, הניזוק לא יהיה זכאי להארכת תקופת ההתיישנות מקום שזהירות סבירה מצדו יכולה הייתה להעמידו על דבר קיומה של פוליסה לביטוח אחריות (ראו י' אליאס, דיני ביטוח, כרך ב' עמ' 1215, תשס"ט-2009).

10. ועוד, עצם הגשת התביעה על ידי הניזוק כנגד המבוטח, אינה עוצרת את מירוץ ההתיישנות של עילת הניזוק כלפי המבטחת. דהיינו, שגם במקרה בו הניזוק הגיש את תביעתו נגד המבוטח בתוך תקופת ההתיישנות, עלולה להתיישן עילתו כלפי המבטחת עם חלוף שבע שנים מיום קרות הנזק. במקרה כזה, יהא על הניזוק להביא ראיות בדבר קיומן של נסיבות העוצרות את מירוץ ההתיישנות כלפי המבטחת, מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ככל שמתקיימות נסיבות כאלה (ראו דיני ביטוח לעיל, בעמ' 1216; ת.א. (שלום ת"א) 2762/98, בש"א 22133/02 סנדלר נ' זמיר, פורסם בנבו (2003); ת.א. (שלום ת"א) 32306/05 חמדאן נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו (2006)).

11. בענייננו, התביעה נגד המשיבות 2 ו-3 הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, אולם במועד שבו הוגש כתב התביעה המתוקן בו הוספה המבקשת כנתבעת, חלפו למעלה משבע שנים ממועד קרות האירוע. הצדדים לפניי חלוקים באשר לתחולתו של החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, כאשר מחד טוען המשיב 1 כי התקיימו בעניינו נסיבות המאריכות את תקופת ההתיישנות, משלא עלה בידו לברר אצל המשיבות 2 ו- 3 את פרטי המבטחת, ומאידך טוענת המבקשת כי אין מדובר במאמצים סבירים לבירור פרטי המבטחת, המצדיקים הארכת תקופת ההתיישנות על פי תנאי סעיף 8 הנ"ל.

12. למעשה, נדרש אני להכריע בשאלה אם מאמצי המשיב 1 לברר את פרטי המבטחת היו בגדר "זהירות סבירה" אם לאו, הכרעה העשויה לחייב בירור עובדתי בדרך של שמיעת ראיות (וממילא לא בגדריה של בקשה לסילוק על הסף), שכן נוסף על פניותיו של המשיב בכתב, זמן קצר טרם הגשת התביעה, לסוכן ביטוח ולמשיבה 3, הוא טוען כי פנה מספר פעמים למפרק המשיבה 2 בבקשה שימסור לו את פרטי המבטחת, וזה לא מסר לו אותם, לכאורה בניגוד לחובות תום הלב והגילוי המוטלות על המשיבה 2 כמבוטחת.
13. אולם, סבורני כי במקרה שלפניי אין צורך להכריע בשאלה הנ"ל, שכן ראוי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף מנימוק אחר, כפי שיפורט להלן, ולקבוע כי תביעתו של המשיב 1 נגד המבקשת לא התיישנה, הואיל ולמשיב 1 זכות תביעה ישירה נגד המבקשת מכוחו של סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, ולפיכך יש למנות את מירוץ ההתיישנות מיום שנודעה למשיב 1 עילת התביעה הישירה, קרי, ממועד מתן צו הפירוק. והרי אין חולק כי לא חלפו שבע שנים מיום מתן צו הפירוק עד לצירוף המבקשת כנתבעת (ר' הודעת המפרק תחת בקשה 1, לפיה צו הפירוק ניתן בשנת 2005).

14. סעיף 69 הנ"ל מקנה לניזוק זכות תביעה ישירה כנגד המבטחת במקרה של פירוק או פשיטת רגל של המבוטח. במקרה זה עולה השאלה אימתי מתיישנת תביעתו של הניזוק כנגד המבטח, מקום שהתביעה נגדו הוגשה בחלוף למעלה משבע שנים מיום קרות אירוע הנזק, שכן העילה הישירה כנגד המבטח נולדה למעשה רק בעת מתן צו הפירוק או פשיטת הרגל.

15. על פי פסק הדין בת.א. (מחוזי ת"א) 793/85 דנינו נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, תקדין מחוזי כרך 91(3) 404 (1991), ולדעתו של י' אליאס בספרו לעיל, עילתו של הניזוק כלפי המבטחת מכוח סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, קמה רק בעת מתן צו הפירוק, ומכאן שמירוץ ההתיישנות מתחיל רק במועד זה.

16. גם לגישת השופטת נתניהו במאמרה " זכותו הישירה של הצד השלישי כנגד המבטח בביטוח אחריות", ספר ברנזון, כרך ב' נבו 2000, עמ' 405, כל עוד תביעת הניזוק נגד המבוטח תלויה ועומדת ולא התיישנה, לא תתיישן התביעה נגד המבטחת, גם אם חלפו למעלה משבע שנים ממועד אירוע הנזק ועד למועד שבו צורפה המבטחת לתביעה. כבוד השופטת נתניהו התייחסה במאמרה ל-ת.א. (מחוזי ת"א) 1794/81 ברדה נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"מ תשמ"ד (3) 301 (1984), בו נדחתה תביעת הניזוק כנגד המבטחת, מחמת התיישנות, לאחר שהוגשה כשמונה שנים לאחר אירוע הנזק, אך רק כשנה לאחר מתן צו הפירוק. לדעתה, תוצאת פסק הדין ראויה לנוכח העובדה שבמועד הגשת התביעה נגד המבטחת, התביעה נגד המבוטח כבר לא הייתה תלויה ועומדת. וראו גם ת.א. (שלום חיפה) 9895/02, בש"א 2279/04 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו, 16/2/05.