1. לפניי בקשה לביטול פסק-דין נגד נתבעים 1,3,4,5,6,7, שניתן בהעדר הגנה.
2. עניינה של התביעה, עתירת התובעים (חברה בע"מ ובעל השליטה בה) לחיוב הנתבעים בחוב כספי שהצטבר בגין חומרי בניין שמכרה התובעת 1 לנתבעים או מי מהם, לפי הטענה, במהלך השנים 2003-2006, כמו גם חוב בגין הלוואה שניתנה להם.
3. לטענת התובעים, הנתבעים נהגו לפתוח ולסגור חברות בע"מ, חדשות לבקרים, ברם הם תמיד התחייבו באופן אישי לפרוע את חובות החברות השונות שבבעלותן/שליטתן שהזמינו את הסחורה מושא התביעה.
עוד נטען בתביעה, כי ביום 07/09/06 נחתם הסכם וזכרון דברים בין התובעת 1 לנתבע 4, בו הודה אותו נתבע כי סך החובות של כלל הנתבעים על שלל החברות המתחלפות, עומד על 586,712 ש"ח והתחייב באופן אישי לפרוע חוב זה.
לפי הטענה, גם הנתבעים האחרים התחייבו לפרוע חוב זה, הגם שהתחייבותם ניתנה בעל-פה. בפועל, לא נפרע החוב או חלק ממנו ולפיכך הוגשה התביעה.
4. מכל הנתבעים, רק נתבע 2 הגיש כתב הגנה, בו הכחיש כי רכש בעצמו או באמצעות החברה שבבעלותו סחורה כלשהי מהחברה, וכן הכחיש כי נטל מהתובעים הלוואה כלשהי. שאר הנתבעים, שהם אביו (נתבע 1) ואחיו (נתבעים 3-7), לא הגישו כתב הגנה.
5. מחמת אי הגשת הגנה, הגישו התובעים בקשה לקבלת פסק-דין בהעדר, וביום 09/11/10 ניתן פסק-דין נגד נתבעים אלו, זאת לאחר שהומצאו לתיק בית-המשפט אישורי מסירה הנחזים להיות חתומים כולם ע"י נתבע 1, אביהם של שאר הנתבעים, מר חאלד ג'בארין.
6. לאחר מתן פסק-הדין, הוגש פסק-הדין לביצוע בלשכת ההוצאה-לפועל, ובמסגרת זו פעלו התובעים לביצוע פעולות שונות, בהן עיקולים אצל צדדים שלישיים.
הנתבעים הגישו בקשה לביטול פסק-הדין, ובבקשתם טוענים כי כתב התביעה לא הומצא להם והם לא ידעו אודותיו ואודות פסק-הדין שהתקבל, אלא ביום 20/03/11, שעה שהודע להם כי הוטל עיקול אצל צד שלישי ביחס לכספים שלהם.
7. הנתבעים 1,3,4,5,6,7 טוענים כי אף אחד מהם לא חתם על אישורי המסירה ביחס להמצאת כתב התביעה. נתבע 1 טוען כי החתימה הנחזית להיות שלו, איננה חתימתו, שכן הוא נוהג לחתום בעברית, שעה שהחתימות על אישורי המסירה הן כולן בערבית.
ביחס לאישורי המסירה של האזהרות שהוצאו מלשכת ההוצאה-לפועל שלגביהם נרשם ע"י שליח המסירה, מר באסול יוסף, כי הם סירבו לחתום, טוענים הנתבעים כי הצהרתו שקרית ומעולם לא נעשה נסיון למסירת אותן אזהרות.
8. לגופה של תביעה טוענים הנתבעים כי סיכויה קלושים, הואיל ומעולם לא קיבלו סחורה או שרות מהתובעים והם אינם ערבים לחובות של החברות המצוינות בכתב התביעה, ככל שקיימים חובות. ביחס לטענה לפיה נתבע 4 חתם ביום 07/09/06 על ערבות למלוא החוב בסך 586,712 ש"ח, טוען נתבע זה כי מעולם לא חתם על המסמך וכי מדובר במסמך מזויף.
9. לתמיכה בבקשתם הוגשו תצהירי חלק מהנתבעים.
נתבעים 3-6 טוענים כי מעולם לא פגשו שליח בשם באסול באסל, ולכן הטענה כי סירבו לחתום על אישור המסירה של הוצאה-לפועל היא שקרית.
נתבע 1 מצהיר אף הוא שמעולם לא פגש שליח בשם באסל באסול וכי הנ"ל מעולם לא הגיע למקום מגוריו, וממילא לא חתם על המעטפות עבור ילדיו.
10. במאמר מוסגר אקדים את המאוחר ואציין כי נתבע 2, אשר גם ביחס אליו קיים אותו אישור מסירה של כתב התביעה חתום ע"י אביו, הגיש כתב הגנה, אך לא הגיש תצהיר שיתמוך בבקשת אחיו ויסביר כיצד הוא ידע להגיש כתב הגנה, שעה שלפי הטענה האב לא קיבל את המעטפות עבור אף אחד מבניו.
11. לאור טענות הנתבעים, הגישו התובעים את תצהיר השליח, מר באסול יוסף (ת/1), בו מעיד הנ"ל כי נתבע 1, מר חאלד ג'בארין, הזדהה בפניו כאביהם של נתבעים 2-6 ואף ערך שיחות טלפון בנוכחות השליח עם כל הנתבעים, שאישרו לו לקבל את המעטפות ולכן חתם על כל אישורי המסירה בשמם ובמקומם.
12. ביום 31/01/12 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק-הדין. הדיון היה סוער וחלק מהנתבעים התנהגו באלימות מילולית קשה לאורך כל הדיון, הן כלפי התובע ושליח המסירה והן כלפי בית-המשפט, תוך שלא בחלו בצעקות וקללות בוטות, באופן שלא הותיר ברירה, אלא להוציא את נתבע 4 מהאולם (וראה השתלשלות העניינים כפי שפורטה בפרוטוקול, עמ' 5 ש' 11-17, וכן ראה עמ' 7 לפרו' ש' 13-20 בו תיעדתי בזמן אמת את נתבע 3 פונה לב"כ התובע, מקלל אותו ומאיים עליו).
13. השליח, מר יוסף באסול, נחקר על תצהירו. מחקירתו עולה כי הוא עובד בתור שליח מסירות כתבי בית-דין כבר משנת 97 ולפני כן עבד בעיקולים בהוצאה-לפועל. על פי עדותו, לצורך המסירה של כתב התביעה הוא נכנס לכפר יחד עם התובע, שהצביע לו על הבתים של הנתבעים. על פי עדותו, הוא מסר לנתבע 1 את כל המעטפות ביד. הוא מצהיר כי נתבע 1 אמר לו שכל הילדים שלו נשואים והוא יכול לקבל את המעטפות עבורם. השליח אמר לו שהוא לא יכול למסור לו מעטפות עבור אנשים שהם נשואים וכי יש למסור אותן לאדם עצמו או לאשתו, ברם אם הם יסכימו שהאבא יקח את המעטפות עבורם, הוא מוכן להשאיר מעטפות אצל האבא, וכך היה. הנתבע 1 התקשר לכל הילדים בנוכחות השליח ורק לאחר שאישרו לו לקבל את המעטפות (או לפחות כך אמר לשליח כי קיבל אישור), מסר לו את כל המעטפות.