(בבקשה מס' 32 לתיקון כתב התביעה)
לאחר העיון בכתבי הטענות באשר לבקשת התיקון, אני סבור כי יש להתיר תיקון כתב התביעה כמבוקש.
עניין לנו בתביעה נזיקית שהגישה המבקשת נגד המשיבה בגין נזקים שנגרמו למבקשת מחמת התרשלותה (הנטענת) של המשיבה בהתלייתו (ביום 9.1.03) של אישור שניתן למבקשת לייבא ולשווק מכשיר טלפון קווי. בין הצדדים נוהלה התדיינות קודמת בגדרי ערעור שהגישה המבקשת על עיצום כספי שהטילה עליה המשיבה בגין שינוי (בלתי מורשה) שערכה במכשיר הטלפון. בסופו של דבר, ביטלתי את העיצום הכספי, תוך שקבעתי כי הטלתו חגרה ממתחם הסבירות בנסיבות העניין (בש"א (שלום ת"א) 150842/04
מעבדות גלקסי אלקטרוניקס (1985) בע"מ נ' משרד התקשורת, ניתן ביום 2.8.04, פורסם במאגר נבו. להלן: "
ההליך הקודם"). כתב התביעה המקורי (שהוגש ביום 26.10.09), הניח כנקודת מוצא קיומו של השתק פלוגתה בשאלת
אחריותה הנזיקית של המשיבה להתליית אישור הייבוא והשיווק הנ"ל. בכתב הגנתה, כפרה המשיבה בטענות המבקשת וטענה - בין היתר - כי ההחלטה בהליך הקודם אינה יוצרת השתק פלוגתה.
ביום 29.11.10 קבעתי כי ההחלטה בהליך הקודם אכן אינה מקימה השתק פלוגתה. עקב כך, עותרת עתה המבקשת להתיר לה לתקן את כתב התביעה על מנת לפרט בגדריו את טענותיה העובדתיות המייחסות למשיבה התרשלות בהתליית אישור הייבוא והשיווק.
המשיבה מתנגדת לתיקון זה. לטענתה, מערך העובדות שהעלאתו מבוקשת, התיישן, הואיל והאירועים נתרחשו לפני כשמונה וחצי שנים. אילו הייתה התביעה מוגשת בהאידנא, יכולה הייתה המשיבה להעלות טענת התיישנות, אולם הואיל והתיקון פועל למפרע, נוטל הוא את עוקצה של הגנה ממשית העומדת לה.
השאלה היא אם לתשתית העובדתית שהוספתה מבוקשת, מצינו הד
כלשהו בכתב התביעה המקורי, שאז מורה ההלכה הפסוקה כי ניתן להכשיר את התיקון חרף ההתיישנות, אם לאו. לכאורה, ככל שמדובר בטענות שלא בא זכרן כלל - גם לא ברמז - בכתב התביעה המקורי, יהא בהתרת התיקון משום פגיעה בלתי הפיכה בהגנת המשיבה ואין להתירו "
פן ישלול התיקון מן הצד שכנגד הגנה, שהייתה קמה לו אילו הוגשה התביעה עתה ולא במסגרת תיקון, כגון התיישנות. ואכן, ככל שהיתה עומדת לצד שכנגד טענת התיישנות במקרה שבו היתה מוגשת תביעה חדשה תחת תיקון, לא יאפשר בית המשפט את התיקון (ע"א 728/79 קירור - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד (4) 126, 131 (השופט - כתארו אז - ש' לוין)": רע"א 1118/06
הראש נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 2.7.06, פורסם במאגר נבו.
הגדרת "עילת התביעה" לצורך התיישנות, היא הגדרה
רחבה; משמעותה בהקשר הנדון היא
העיסקה או המעשה המובא לדיון (ע"א 728/79
קירור - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד (4) 126, 131 (1980)). יתר על כן. בפרשת
קירור נ' זייד הנ"ל מצינו:
"
יכול וכתב התביעה המקורי מגלה עילה אך ברצונו של התובע להביא בו שינוי ויכול שכבר מלכתחילה לא הקים התובע עילת תובענה שלמה ובקשת התיקון באה להשלים את החסר; במקרה הראשון אין מניעה להעתר לבקשת התיקון והוא - כשהתיקון אינו חורג מגדר עילת התובענה, כהגדרתה הרחבה; במקרה השני השאלה היא אך זאת אם כלל כתב התביעה העיקרי מרכיבי יסוד כלשהם של העילה שמהם משתמעת, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע".
המבחן אינו מתמצה
בהשוואה גרידא של כתב הטענות המקורי עם זה שמבוקש להגישו עתה. יש לבחון בספקטרום רחב את מהות הטענות שנטענו בכתב התביעה המקורי.
אכן, בחינת עילת התביעה
במובנה הצר, הייתה מובילה לדחיית הבקשה: על מנת לזכות בתביעה שעילתה בדין הנזיקין, נדרש התובע להוכיח הן את קיומה של
אחריות
(כגון עוולה פרטיקולרית שאדניה בפרק ג' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) והן את זכותו ל
תרופה
כלשהי בגין העוולה (תרופה המצויה בפרק ה' לפקודת הנזיקין, דוגמת פיצויים בשל קיומו של נזק שגרם לו באחריות המזיק). השוואת כתב התביעה המקורי עם כתב התביעה שמבוקש להגיש עתה, מעלה כי בשניהם - ביססה המבקשת את עילתה נגד המשיבה על עוולת ההתרשלות. עוולה זו ארבעה יסודות לה: קיום חובת זהירות ביחסי הצדדים; הפרת החובה בידי המשיבה; גרם נזק; קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. בכתב התביעה המקורי
דילגה המבקשת על פירוט יסודות העוולה ונפנתה לדיון בהיקף נזקיה. המבקשת טענה כי קיים מעשה בית דין לגבי יסודות האחריות, נוכח ההתדיינות הקודמת (תקיפת העיצום הכספי שהוטל על המבקשת) ועקב כך לא עמדה על המשמרת ולא טענה דבר לגביהם בכתב התביעה.
אולם, כאמור, לא זו הדרך אותה יש לנקוט במסגרת הנוכחית. ברע"א 1137/05
אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל, ניתן ביום 21.3.06, פורסם במאגר נבו, שנינו כדלקמן:
"
ברי, כי לענייננו אין לראות את עילת התביעה כמסכת העובדות שיש בהן כדי לזכות את התובע בסעד. על פי פרשנות זו, כל שינוי בעובדות הכלולות בכתב התביעה יהווה שינוי עילה. ממילא, תוביל גישה זו לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, לפיה עם חלוף תקופת ההתיישנות יפקע כוחו של בית המשפט להתיר תיקון כלשהו של העובדות הנזכרות בכתב התביעה".
אכן, אפשר שטוב הייתה עושה המבקשת אילו הייתה פורסת בכתב התביעה המקורי את יסודות האחריות - ולו לחלופין - בלא לזנוח את טענתה (העיקרית, דאז) בדבר השתק פלוגתה. למעשה, הדבר זה היה מחוייב במיוחד בשל הגשת התביעה כחודשיים ימים עובר לתום תקופת ההתיישנות. בכך הייתה המבקשת מנטרלת את הסיכון אליו נקלעה עתה: מחד גיסא נדחתה טענת השתק הפלוגתה; מאידך גיסא, נפקד מכתב התביעה הטיעון העובדתי המיייחס למשיבה את האחריות הנזיקית. רק נוכח קביעתי (בהחלטתי מיום 29.11.10) בדבר העדרו של השתק פלוגתה, עותרת המבקשת להתיר לה לכלול בכתב התביעה את המסד העובדתי החסר. אולם, לטעמי לא החמיצה היא את השעה לכך.
בענייננו עילת התביעה (במובנה הרחב) לא נשתנתה. בכתב התביעה המקורי אכן לא הובאו כל העובדות לביסוס האחריות, ועתה מבוקש להוסיפן, אך מנגד
המעשה המובא לדיון נותר כשהיה.
בראייה רחבה - כמתחייב מן ההלכה הפסוקה - אין מנוס מן הקביעה שהפגם שנפל בתיאור העובדות המהוות את העילה, בר-תיקון הוא, שהרי "
די בייחוס היולי, בלתי מלא ובלתי מפורט של העובדות בכתב התביעה המקורי, לנתבע, כדי להניח נדבך שניתן לבנות עליו בקשת תיקון, אם בתקופת הביניים עברה תקופת ההתיישנות" רע"א 1527/09
מדינת ישראל נ' אבו עודה, ניתן ביום 14.10.09, פורסם במאגר נבו (שבה צוטטה הלכת
קירור נ' זייד הנ"ל).
נתתי דעתי גם לכך שדחיית בקשת התיקון תהווה חסם כניסה על דרכה של המבקשת לבית המשפט, וכי ככלל, בתי המשפט שומרים את השימוש בחסמי כניסה למקרים נדירים. בנסיבות העניין, האיזון בין זכויותיהן הדיוניות של בעלות הדין שלפניי, מתיר היעתרות לבקשה, בלא שתהא בכך פגיעה במבקשת או במשיבה.
אני נעתר אפוא לבקשת התיקון. כתב תביעה מתוקן יוגש תוך 7 ימים. ישיבת קדם המשפט נדחית ליום 27.3.12 שעה 08:30 על מנת לאפשר למשיבה להגיש כתב הגנה (לא יאוחר מיום 20.3.12). המבקשת תישא בשכ"ט ב"כ המשיבה בסכום של 4500 ש"ח כתנאי לתיקון.
ניתנה היום, כ"א בשבט התשע"ב (14 בפברואר 2012), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא כדין עותק ההחלטה לצדדים.