החלטה בתיק ת"א 2133-05-10

הצדדים הגיעו להסכמה, שקבלה תוקף של החלטה ביום 16.5.12, לפיה ימונה על ידי בית המשפט שמאי רכב שיקבע את שווי הרכב נושא התובענה. כן הוסכם כי לצורך סיום התיק (בכפוף לשאלת ההוצאות) ישלם הנתבע לתובע את ההפרש שבין סך עליו הוסכם לבין השווי שייקבע על ידי השמאי.

השמאי מסר את חוות דעתו ואף השיב לשאלת הבהרה לאחר שזו הותרה. בהמשך, הותר לנתבע לחקור את המומחה בחקירה קצרה וזאת בשים לב לטיבה ולאופייה של הסכמת הצדדים.

השמאי נחקר היום על ידי הנתבע. לאחר החקירה העלה הנתבע שתי טענות בקשר עם קביעת השמאי.

הטענה האחת היא, כי השמאי חרג מכתב המינוי בכך שקבע את רכיב ההפחתה בשל היות הרכב בבעלות חברה לשעבר שלא על יסוד מחירון יצחק לוי. בכתב המינוי נקבע כי השמאי יקבע את שווי הרכב "על יסוד המסמכים שיוצגו לו על ידי ב"כ הצדדים: חוות דעת השמאים שהוגשו מטעם שני הצדדים וכלל המסמכים שהתקבלו [מחברת מאיר] בקשר עם הרכב". לטענת הנתבע משמצא השמאי כי המסמכים שהתקבלו מחברת מאיר אינם רלבנטיים זולת לצורך כך שמדובר ברכב שהיה בבעלות חברה, ומשחוות דעת המומחים מטעם הצדדים התייחסו למחירון יצחק לוי, שומה היה על להכריע על פי מחירון יצחק לוי ומשלא עשה כן חרג מכתב המינוי.

אין בידי לקבל טענה זו. לטעמי מבקש הנתבע למצוא בכתב המינוי את שאין בו. כתב המינוי לא הגביל את המומחה להכריע על פי מחירון יצחק לוי. בכתב המינוי אין כל התייחסות למחירון האמור או לכל מחירון אחר. ככל שחפץ הנתבע להגביל את היקף סמכותו של המומחה לקביעה אך על פי המחירון האמור היה עליו לדאוג לכלול הוראה כאמור בהסכמת הצדדים. משלא עשה כן, אין לשעות לטענתו ואין ללמוד מכך שחוות דעת השמאים מטעם הצדדים התייחסו למחירון יצחק לוי משום הוראה למומחה כאילו מחויב הוא לקבוע את שווי הרכב או רכיבים שונים המשפיעים עליו אך על יסוד המחירון האמור. טענת הנתבע גם אינה מתיישבת בנסיבות העניין עם ההיגיון שביסוד עצם הסכמת הצדדים להפנות את העניין לשמאי מומחה. סופו של דבר - המומחה נדרש לקבוע את שווי הרכב לאחר בחינת המסמכים שהוצגו לו ועל פי שיקול דעתו ומומחיותו ובהתאם לאמות המידה המקצועיות המקובלות. כך עשה המומחה ואף היום הסביר בחקירתו את השיקולים שעמדו ביסוד קביעתו ביחס לשיעור רכיב ההפחתה בשל היות הרכב בעבר בבעלות חברה, ובכלל זה נוכח המקובל בשוק ופרק הזמן הקצר יחסית שבו היה הרכב בבעלות חברה. כן התייחס לטעמים לכך שלא התבסס בקביעת רכיב ההפחתה הנדון על מחירון יצחק לוי. לפיכך גם לגופו של עניין לא נמצא כל פגם בחוות הדעת.

הטענה השניה שהעלה הנתבע היא כי בנסיבות העניין יש בכך שהשמאי לא הכריע על יסוד מחירון יצחק לוי גם הרחבת חזית פסולה. זאת משום שבכתב התביעה השתית התובע את טענותיו על יסוד מחירון יצחק לוי. גם טענה זו דינה להידחות. אף מבלי להתייחס לטענה אם התייחסות למחירון אחר מזה שצוין בכתב התביעה עולה כדי הרחבת חזית, הרי שמשהגיעו הצדדים להסדר דיוני בדבר מינוי שמאי רכב שעל פי קביעתו ייקבע הסכום שישלם הנתבע לתובע, הרי שהסכימו למעשה על המתווה הדיוני שעל פיו תוכרע התובענה, ולרבות על כל שינוי או הרחבת חזית הכרוכים במתווה זה. הסכמה כאמור יש לכבד אף אם נטען עתה כי יש בה כדי לסטות מחזית המחלוקת שהתגבשה לכתחילה. משהשמאי פעל כאמור בהתאם למוסכם, אין לקבל גם את הטענה בדבר הרחבת חזית.

נוכח כל האמור לעיל - הבקשה נדחית.

בהתאם להסכמה בין הצדדים שקבלה תוקף של החלטה ביום 16.5.12 - יגישו הצדדים את טענותיהם לעניין פסיקת ההוצאות וזאת בהיקף שלא יעלה על עמוד אחד, עד ליום 10.2.13 .

המזכירות תמציא באמצעות הפקס.

עיון 12.2.13.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.