ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
19887-09-10
02/06/2011
|
בפני השופט:
רון סוקול
|
- נגד - |
התובע:
1. עירית חדרה 2. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חדרה
עו"ד רות אופק ואח'
|
הנתבע:
1. נטע פהימה 2. רענן הלר
עו"ד מ. סטרוזי
|
החלטה |
1. בין הצדדים בתיק זה התגלעו מחלוקות שונות בנוגע לפיצוי המגיע לנתבעים בשל הקפאת הליכי תכנון והטלת מגבלות על בניה במקרקעין שבבעלותם. בעקבות הסכם שנערך ביניהם פנו הצדדים לשמאי מר דותן דרעי על מנת שידון בתביעות הנתבעים. התובעות ממאנות לקבל את הכרעת השמאי ועל כן פנו בהליכי תביעה לבית המשפט. בפתח הדיון נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בדבר מעמדו של השמאי; האם פעל כבורר, כשמאי מוסכם, כמעין בורר או כבעל תפקיד אחר. להכרעה במעמדו של השמאי יש השלכה על ההליכים הדיונים לתקיפת הכרעתו והשפעה על היקף שיקול הדעת הנתון לבית המשפט.
שאלה זו בדבר מעמד השמאי היא העומדת להכרעה כעת.
רקע
2. הנתבעים הינם הבעלים הרשומים של חלקת מקרקעין הידועה כגוש 10009 חלקה 229 המצויים בשולי העיר חדרה, בשכונת ויצמן (להלן: "החלקה"). שטח החלקה הינו כ-1,000 מ"ר. החלקה האמורה היתה בעבר בבעלותה של הגב' בתיה וייס. בשנת 1999 נרכשה החלקה על ידי בני הזוג משה ונטע פהימה (נתבעת 1) ובשנת 2003 מכר משה פהימה את חלקו למר הלר (נתבע 2).
3. עד שנת 1993 נכללה החלקה בתחומי תכנית המתאר חד/700, על פיה ניתן היה להקים בחלקה 4 יחידות מגורים. בשנת 1993 פורסמה תכנית חד/700ג' שהגבילה את אפשרות הבניה. כן פורסמה הודעה על פי סעיף 77 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965 ונקבעו מגבלות על מתן היתרי בניה בהתאם לסעיף 78 לחוק. התכנית המתוכננת נועדה להסדיר את כביש הגישה לחדרה.
4. מצב זה של הגבלה על מתן היתרי הבנייה בחלקה נמשך במשך שנים רבות, כאשר מעת לעת הוכנו תכניות מתאר נוספות החלות על החלקה. בכל אותן שנים פורסמו מגבלות על מתן היתרי בנייה בחלקה, מגבלות שתקפן הוארך מעת לעת. מבלי לפרט את כל ההליכים אציין, כי בשנת 2007 הגישה הגב' פהימה ערר לוועדת הערר המחוזית- מחוז חיפה, בו קבלה על החלטת הוועדה המקומית שלא ליתן לה היתר בנייה בחלקה על אף שחלפה התקופה המקסימאלית להטלת המגבלות (ערר 106/07). ערר זה נדחה בהחלטת וועדת הערר מיום 11/11/07, אשר סברה כי למעשה תוקפת העוררת את החלטות הוועדה המחוזית עליהן סמכה הוועדה המקומית, ועל כן הפנתה את העוררת להגיש ערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה.
5. העוררת אכן הגישה ערר למועצה הארצית (ערר 6/08). בטרם נדון הערר לגופו הגיעו הצדדים להסכם פשרה ביניהם שנועד להסדיר את המחלוקות (להלן "הסכם הפשרה"). בעיקרון סיכמו הצדדים על ביטול הערר תוך קביעת מנגנונים להערכת שווי החלקה לצורך תשלומי פיצוי שישולמו לחלקות שייפגעו מאישור תכנית המתאר. כן הוסכם כי טענותיהם של הנתבעים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם עקב הקפאת הבנייה בחלקה במשך השנים הרבות בהן הוטלו מגבלות על מתן היתרי בנייה בחלקה תועבר להכרעתו של שמאי מוסכם. וכך נאמר בסעיף 2 להסכם הפשרה:
2. א. בתוך חודש ימים ימנו עיריית חדרה ובעלי הזכויות דנא, פהימה והלר שמאי מקרקעין מוסכם אשר ידון בתביעת פהימה והלר לנזקי הקפאה שנגרמו להם לטענתם לחלקה, כתוצאה מההקפאה והליכי תוכניות חד/700ג' - התליה, חד/839, חד/1005, חד/1300 וחד/1311.
ב. לעירייה, לפהימה ולהלר תהיה הזכות לטעון כל טענה כנגד ובעד התביעה האמורה.
ג. בהיעדר הסכמה על זהות השמאי, ובתוך 30 הימים האמורים לעיל ימונה השמאי ע"י ראש לשכת שמאי המקרקעין בישראל.
ג. כל צד מהצדדים להסכם דנן יהא זכאי לפנות לראש לשכת שמאי המקרקעין ולבקש את מנוי השמאי.
2.1 . באם יקבע השמאי המוסכם/הממונה כי נגרמו לפהימה והלר נזקי הקפאה כאמור אזי נזקי ההקפאה יאמדו ויערכו על ידי השמאי המוסכם ו/או הממונה לכל שנה ושנה בנפרד בשקלים חדשים.
2.2 . באם יקבע השמאי המוסכם/הממונה כי נגרמו לפהימה והלר נזקי הקפאה כאמור אזי יקבע השמאי הממונה/המוסכם את סכום הנזק הכולל שנוצר לחלקה כתוצאה מהקפאת הבנייה עליה וישערכו בהתאם למדד המחירים לצרכן הידוע בעת הכנת חוות דעתו.
2.3 א. הצדדים רשאים להגיש לעיונו של השמאי המוסכם את חוות הדעת של שמאי המקרקעין שמטעמם וכן כל מסמך אחר רלוונטי.
ב. שכר טרחת השמאי המוסכם/הממונה תשולם ע"י הצדדים להסכם זה בחלקים שווים.
6. הצדדים הסכימו על מינויו של השמאי דותן דרעי שישמש כשמאי על פי הוראות סעיף 2 להסכם. השמאי קיבל על עצמו את המינוי וזימן את הצדדים לדיון בפניו. השמאי קיים שני דיונים, האחד ביום 11/9/08 והשני ביום 28/1/09. בשני הדיונים התייצבו באי כוחם של הצדדים ושטחו טענותיהם. הצדדים אף הגישו לשמאי חוות דעת מטעמם ומסמכים שונים.
התובעות שלחו לשמאי מכתב מיום 4/1/09 ובו שטחו טענותיהן. בין היתר טענו כי תביעת הנתבעים לפיצויים בגין הקפאת הבנייה במשך 16 שנים התיישנה, ולכל היותר זכאים הנתבעים לפיצוי בגין הקפאת הבנייה במשך 7 השנים האחרונות. התובעות הפנו להוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. בתחילת הדיון בפני השמאי עלתה השאלה האם השמאי מוסמך לדון בטענות ההתיישנות.
ב"כ הצדדים הסכימו כי שמאי מוסמך לדון בכל טענה הנוגעת לחבותן של התובעות לפצות את הנתבעים. וכך מציין בא כוח התובעות בפרוטוקול:
"ההליך לא נועד לדון ב"כמה" אלא גם ב"האם מגיע": לפי סעיף 2 להסכם יש לנו זכות לטעון כל טענה, לרבות טענת התיישנות".