בפניי בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "
תקסד"א").
לטענת המבקשים, קיימות בעניינם זיקות הדוקות לישראל, וזאת בהתבסס על העילות הבאות:
1.
תקנה 500(4) לתקסד"א - לטענתם, מתקיימים בעניינם, שלושת סעיפי המשנה של התקנה, שכן החוזה נעשה בתחום המדינה, החוזה נעשה ע"י המשיב עצמו, שנכח בחלקים עיקריים של המו"מ וההתקשרות, והמורשה מטעמו, מר רימל, לקח חלק במהלכים אלו. כמו כן, החוזה נכתב בשפה בעברית, ובידי עורכי דין ישראלים מטעם הצדדים, וכי חלים עליו דיני מדינת ישראל. לטענתם, בעניינם נכרת החוזה הלכה מעשה כשיש לכך סימוכין ותימוכין כתובים, וכי הלכה היא, שכשהתנהל מו"מ אינטנסיבי והגיע לשלביו הסופיים אך בשל חוסר תום הלב של המשיב נמנע שכלולו הסופי לכדי חוזה, הרי שבמקרה שכזה, על ביהמ"ש ליתן לו תוקף חוזי של ממש.
2.
תקנה 500(5) לתקסד"א - לטענתם, החוזה הופר בתחום ישראל, שכן התשלום שצריך היה להיות משולם להם ע"י המשיב, צפוי היה להיות משולם לחשבון בנק המבקשת 1 בירושלים. פעילות החברה נשוא החוזה מבוצעת רובה ככולה בישראל, וקבלת התמורה בעד החוזה, דהיינו העברת או הקצאת מניות החברה, יועדה להיות מבוצעת בישראל.
3.
תקנה 500(7) לתקסד"א - לטענתם, מעשיהם ומחדליהם של המשיב ומר רימל, נעשו בתחומי ישראל, הפרת החוזה נעשתה בישראל, המו"מ שנוהל על ידי המשיב ונציגיו שלא בתום לב, נוהל בישראל, וכך גם מעשי התרמית, הרשלנות, הפרת החובות החקוקות וגרם הפרת החוזה - מרכיביהן העיקריים של עילות אלו, התקיימו בישראל, וכן הנזק שנגרם למבקשים, אירע בישראל.
בנוסף, טענו המבקשים, כי הפורום הנאות לקיום ההתדיינות בתביעה הוא בית המשפט בישראל. לדבריהם, המשיב הוא איש עסקים אשר מקיים פעילות ענפה בישראל כפי שהציג עצמו בפני המבקשים עובר לכריתת החוזה נשוא התביעה. לטענתם, לאור העובדה כי למשיב מספר פרויקטי נדל"ן בארץ, הרי שהיה מודע לאפשרות שבאחד הימים עשוי הוא להיתבע בישראל בגין אחד או יותר מן הפרויקטים שבהם היה מעורב. לדידם, מירב הזיקות מצביעות על ישראל, ולמעשה אין כל זיקה עניינית למקום מושבו של המשיב, בשיקגו - ארה"ב. המבקשים מפנים להלכה שנפסקה, כי במעשה נזיקין, כבמקרה הנוכחי, המקיים זיקה ליותר משיטה משפטית אחת, יחול עליו בדרך כלל, דין המקום בו בוצע. בנוסף, טוענים המבקשים כי ביחס לטענת "פורום לא נאות", הרי שכיום, למרחקים שבין מקום אחד למשנהו, אין עוד אותה משמעות מכבידה כבעבר, ולפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת.
יתר על כן, המבקשים טוענים כי ביצעו מסירה כדין לידי המשיב, באמצעות מר רימל, שמנהל עבורו עסקים בישראל, ומי שניהל יחד עמו את המו"מ בכל הנוגע להתקשרות עם הצדדים, וכן מי שהיה שותף מלא לדברים.
לדעת המבקשים יש להם עילה טובה נגד המשיב, וכי לתובענה שהגישו נגדו, יש סיכוי רב להתקבל.
דיון
לאחר שבחנתי את הבקשה, התצהיר שהוגש בתמיכה, והחומר שהוצג בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
המשיב עונה, לכאורה, על אמות המידה, שנקבעו בתקנות סדר הדין אזרחי לעניין המצאה אל מחוץ
לתחום, שכן לו המשיב ישב בארץ, היה בית המשפט מוסמך, לכאורה, לברר את התביעה נגדו . בעניננו אף התמלאו כל הדרישות הרלוונטיות לתקנה 500(4)(5)(7) כמופיע בבקשה.
שוכנעתי כי במקרה דנן, עלה בידי המבקשים להראות כי מתקיימת, לכאורה בענייננו, תביעה
הראויה לטיעון, ומתעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה, וזאת כנדרש ע"פ ההלכה הפסוקה , בע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd. (4.9.07):
"כאשר בוחן בית המשפט את עילות ההמצאה, עליו לבחון האם למבקש "תביעה הראויה לטיעון" (
good arguable case
). זוהי רמת הוכחה נמוכה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, קרי מאזן ההסתברות. בצד הבחינה של עילת ההמצאה, על בית המשפט לבחון את עילת התובענה גופה. לעניין זה נקבע בעניין
Seaconsar
, כי על בית המשפט להשתכנע שמתעוררת "שאלה רצינית" שיש לדון בה (ראו למשל, זוסמן, עמ' 247). מטרת בחינה זו היא לוודא כי התובענה אינה טורדנית או תובענת סרק. זהו סטנדרט נמוך יותר מ"תביעה הראויה לטיעון".
משכך, הנני נעתר לבקשה ומתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום, למשיב.
מאחר שבענייננו המשיב הוא תושב מדינת ארה"ב, אשר הינה צד לאמנת האג, הרי שעל המבקשים להגיש את בקשתם על פי תקנה 5 לתקנות. המצאת מסמכים, לפי אמנת האג 1965, התשל"ו-1975 והנספח לאמנה (להלן: "
תקנות האג").
לנוכח האמור לעיל, על המבקשים לבצע המצאה בהתאם לאמור בתקנות האג בתוך 30 ימים ועל המשיב להגיש כתב הגנה בתוך 45 ימים נוספים.
ניתנה היום, ט' אייר תשע"ג, 19 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.