החלטה בתיק ת"א 18029-02-11

1.       בקשה להתיר למבקשת להצטרף להליך דנן כ'ידיד בית המשפט' - היא הבקשה להכרעתי.

את הטעם לבקשה מסבירה המבקשת כי "בשנים האחרונות קרמה עור וגידים תופעה של הגשת תביעות לבתי משפט אזרחיים שעילתן לשון הרע בקשר ליחסי עבודה בין מעסיק או נושא משרה אצלו לבין עובדיו ואף נגד עובדים ונציגי ארגוני עובדים, וזאת כחלק מטקטיקה שמטרתה לייצר לחץ נגדי כנגד תביעות לגיטימיות של עובדים... תופעה פסולה זו, הביאה את ההסתדרות לפעול לקידום תיקון לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969... ולהביא להרחבת סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה לדון גם בתביעות מסוג לשון הרע בקשר ליחסי העבודה" (סעיף 1- 2 לבקשה).

לטענת המבקשת על אף תיקון החוק הגישו התובעות את התביעה דנן לבית משפט זה "...בחוסר סמכות מובהק לא נעשתה בהיסח הדעת ומתעורר החשש כי באמצעות ההליך דנן, מבקשות המשיבות 1- 2 להרתיע את עובדי המשיבה 1 לשעבר, המשיבים 3- 7, שכל "חטאם" מסתכם בהגשת תביעה לבית הדין לעבודה נגד המשיבות 1- 2 בגין תשלומים שהגיעו להם לשיטתם..." (סעיף 6 לבקשה).

2.       המבקשת סבורה כי יש לסלק את התובענה דנן על הסף מהטעמים כאמור אולם בשלב זה עתרה להתיר לה להצטרף לתובענה כ'ידיד בית המשפט'; המבקשת מבהירה כי במסגרת פעילותה הארגונית והמשפטית היא פועלת לקדם את תנאי העסקת כלל העובדים בארץ; לטענתה סעיף 30(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 מאפשר לה להתייצב להליכים המתנהלים בבית הדין לעבודה, והיא עושה כך לקדם את זכויות בעלי הדין בעיקר כשבית הדין הארצי לעבודה הרחיב לטענתה את הסמכות לפי סעיף 30(ב) לחוק בית הדין לעבודה באופן המתיר לארגוני עובדים שהם צדדים מהותיים בסכסוך העבודה ולכל בעל עניין בסכסוך, להתייצב בפני בית הדין ולהשמיע טענותיו.

3.       בבקשה הרחיבה המבקשת לענין דברי החקיקה ותארה את תיקוני החקיקה בהקשר של תביעות לשון הרע של מעסיקים נגד עובדים, וחזרה והדגישה כי לאור התופעה של הגשת תביעות לשון הרע על-ידי מעסיקים נגד עובדים לבתי המשפט האזרחיים, ראתה צורך בקידום חקיקה בנושא. המבקשת ציינה כי אינה בקיאה בפרטי הסכסוך הספציפי הנדון כאן, אך מפאת החשיבות בהבאת עמדתה ראתה להגיש הבקשה להצטרפות שכן "...די בכך שהתביעה בהליך זה מהווה תגובת נגד יזומה בעקבות הגשת תביעתם בבית הדין לעבודה בה טענו העובדים את טענותיהם כנגד מעבידתם לפי שיטתם, טענות שילובנו ויוכרעו בבוא העת כסדרן ע"י בית הדין לעבודה המוסמך להכריע בהן" (סעיף 30 לבקשה).

המבקשת מדגישה כי בכוונתה לעמוד "לימין העובדים" ולתמוך בבקשה שהגישו לסילוק התביעה על הסף וציינה כי מדובר בתביעת סרק "אסטרטגית", כלשונה.

4.       התובעות (המשיבות 1- 2) התנגדו לבקשה.

לטענתן, הכללים שנקבעו בפסיקה לצירוף "ידיד בית משפט" לתובענה נוקשים, ואינם מתקיימים במקרה דנן, וכי "...כבר נפסק, כי אין מצרפים להליך "ידיד בית משפט" כאשר העותר הקיים ממלא אחר הדרישות לניהולו של דיון ראוי וכאשר אין בעותר הנוסף כדי לתרום תרומה מחדשת ומשמעותית לסוגיה המתבררת בבית המשפט ובשים לב כי ריבוי מצטרפים עלול להביא לפגיעה או אף לשיתוק פעולת בית המשפט" (סעיף 3 לתגובה).

לטענת התובעות, לא רק שאין צירוף המבקשת להליך תורם לניהולו אלא שלטעמן הצירוף רק יכביד על ההליך. התובעות מדגישות כי המבקשת מודה שאין היא בקיאה בפרטי הסכסוך כך שלמעשה אין לה מאומה להוסיף לסכסוך הספציפי ועוד נטען כי מאחר שהמבקשת הביעה עמדה ברורה לטובת הנתבעים אין מדובר בגוף ניטראלי שיכול להצטרף לתובענה כ"ידיד בית משפט".

לגוף הדברים טוענות התובעות, כי לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה, כי תביעתן ראויה להתברר ואין לקבל את עמדת המבקשת כי מדובר בתביעה קנטרנית, וודאי שלא מדובר בתביעה "אסטרטגית". 

5.       עמדת הנתבעים כי יש לאפשר הצירוף וכי "במהלך השנים האחרונות הולכת ומתגברת תופעה של בעלי אמצעים המגישים תביעות לשון הרע, שעל פניה חסרות התובענות סיכוי ומטרתן להרתיע בעלי אמצעים דלים לעמוד על זכויותיהם. מדובר בתביעות מסוג "SLAPP", אשר מוגשות ע"י בעלי אמצעים במטרה לסתום פיות של אוכלוסיות מוחלשות יותר" (סעיף 2 לתגובה), משכך סבורים המשיבים כי עמדת המבקשת ממחישה ביתר שאת את חשיבות צירופה להליך ויש להיעתר לבקשתה.

להכרעתי

6.       לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ראיתי לקבל את הבקשה, ולאפשר למבקשת להצטרף לתובענה כ'ידיד בית המשפט'.

7.       בענין קוזלי (מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529) הרלוונטית לענייננו, בחן כבוד נשיא בית המשפט העליון השופט ברק (כתוארו דאז) את סוגית "ידיד בית המשפט" (Amicus Curiae), וקבע כי לבית המשפט סמכות להורות על צירוף גוף או אדם כ"ידיד בית המשפט" אך יש להפעיל סמכות זו רק במקרים בהם יש בצירוף אותו גוף להליך כדי לתרום לדיון עצמו ולאינטרס הציבורי. כבוד הנשיא ברק עמד על השיקולים השונים שעל בית המשפט לשקול בטרם יורה על צירוף צד כלשהו כ"ידיד בית המשפט" להליך והשיקולים הללו אינם רשימה סגורה (כדבריו). עוד מהחלטתו  - כי צרוף צד להליך ראוי שיהיה "...מתוקף תפקידו או עיסוקו - אינטרס או מומחיות שמן הראוי שישמעו בפני בית המשפט בסכסוך ספציפי..." וכאשר יש בצרוף צד זה כדי לתרום תרומה מחודשת בעלת משמעות לסוגיה המתבררת באותו הליך.

8.       בפרשה מאוחרת יותר [בג"צ 769/02 הועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל (ט.פ.)], נקבע כי בין מכלול השיקולים יש גם לבחון את מהות הגוף המבקש להצטרף ואת תרומתו הפוטנציאלית לדיון; את מהות ההליך; את השאלה המשפטית העומדת לדיון; את יעילות הדיון וכן את אינטרס המתדיינים. גם כאן - אין מדובר ברשימה סגורה וממצה.

כך יש לבחון את מידת התרומה הפוטנציאלית שבצירוף צד נוסף להליך, תוך בחינת האפשרות שמא צירופו להליך עלול לפגוע ביעילות הדיון [ראו: ע"א 11313/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ; ע"א 10425/03 מדינת ישראל נ' דיטה שאשא].

9.       בענייננו נושא התביעה שהגישו התובעות נגד הנתבעים הוא תביעת לשון הרע בגין פרסום שעשו הנתבעים בנוגע לתובעות.

בכתב התביעה נטען כי על רקע סיום יחסי העבודה בין התובעות לבין הנתבעים, "...ומתוך מטרה לנקום ולהרע לתובעות, התאחדו הנתבעים והגישו לביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב ביום 2.2.11 תביעה שקרית ומשוללת יסוד נגד התובעות" (סעיף 15 לתובענה), וכי לאחר הגשת התביעה פעלו הנתבעים "בכל דרך אפשרית" כדי לפרסם פרסומים משמיצים אודות התובעות, והתובעות הפנו לפרסום כתבה בעיתון "דה מרקר".

10.     לאחר שנתתי דעתי לטענות השונות, לכתבי הטענות ובחנתי את עמדת המבקשת לענין סוגית הגשת תביעות לשון הרע על-ידי מעסיקים נגד עובדים וההשלכות הרחבות שיש לכך בתחום יחסי העבודה ובתחום זכויות העובד, הן מההיבט המשפטי והן מההיבט החברתי - ראיתי כי צירוף המבקשת להליך מהווה תרומה פוטנציאלית ממשית, להאיר את הסוגיה לפני בית משפט בטרם יתן החלטתו בתובענה.