1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת - הנתבעת ביום 12.07.11(להלן:
"פסק הדין") בהיעדר סיכומים. המשיבה הגישה את תגובתה לבקשה, בגדרה התנגדה לבקשה לביטול פסק הדין.
2. המדובר בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקש ואחר בגין הפרת חוזה להזמנת מערכת מיזוג, כולל חלקים אותם הזמינה המשיבה במיוחד מחו"ל לצורך הפרוייקט. המשיבה טענה כי לאחר ביצוע ההזמנה והבטחת נציג המבקשת כי ישלם מקדמה וכן חלק מעלויות ההובלה של החלקים מחו"ל, הזמין מערכת מיזוג מחברה אחרת, ומאז נותק הקשר עימו, בשלא שהמשיבה קיבלה תמורה, וללא שהצליחה למכור את חלקי החילוף. המבקשת טענה בכתב הגנתה כי לא נחתם חוזה מחייב בין הצדדים, שכן לא אישרה את הצעת המשיבה ולא חתמה עימה על חוזה.
3. בתיק התקיימו ישיבת קדם משפט אחת ושתי ישיבות הוכחות, כאשר בסופה של ישיבת ההוחות מיום 01.02.11 הוחלט כי המשיבה תגיש סיכומיה תוך 30 יום, ואילו המבקשת- הנתבעת, תגיש סיכומיה תוך 30 יום מיום קבלת סיכומי המשיבה. סיכומי המשיבה הוגשו ביום 09.03.11, והחל מיום 07.04.11
הוגשו ארבע בקשות להארכת מועד להגשת סיכומי המבקשת, כאשר המועד האחרון להגשת הסיכומים הינו 15.6.2011. ביום 30.06.11 , הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין בהיעדר סיכומים, וביום 12.07.11 ניתן פסק דין כנגד המבקשת ובית המשפט לא הכריע בבקשה מייד, כי אם נתן פסק דינו ביום 12.7.2011. פסק הדין הומצא לידי המבקשת וזאת ביום 26.7.2011 (עפ"י אישור המסירה שבתיק בית המשפט) והבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 15.9.2011.
4. המבקשת טוענת בבקשתה כי בשיחה שקיימו הודיע ב"כ המשיבה כי הינו מסכים מראש לארכה נוספת של 45 ימים להגשת סיכומי המבקשת, ועל כן לא ראתה צורך "להטריד את בית המשפט" בבקשה להארכת מועד, ולאחר מכן הוגשה בקשה למתן פסק דין ובית המשפט קיבל בקשה זו ללא שנדרש להייחסות המבקשת. המבקשת טוענת כי לאחר מתן פסק הדין סוכם בין הצדדים כי המשיבה תשהה נקיטת הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשת, אולם, המשיבה הפרה גם התחייבות זו. המבקשת טוענת כי יש להיעתר לבקשתה מחמת הצדק - שכן הבקשה למתן פסק דין לא הגיע לידי המשיבה ולא ניתנה לה הזדמנות להתייחס אליה, ולחלופין - לאור סיכויי הגנתה, כאשר המבקשת מפרטת מהן הסיבות בגינן יש לדחות את התביעה כנגדה, ולאור העובדה שלא זלזלה בבית המשפט וקיימה התדיינות עניפה ורחבה בתיק, וכן מחדלה נובע לכל היותר מאי הבנה שהגלעה בין הצדדים. כן טענה היא כי דחיית בקשתה פוגעת בזכות גישתה לערכאות, ועל כן אין זה מן הצדק לבכר שיקולים פרוצדוראליים על פני מתן פסק דין לגופה של תביעה.
5. המשיבה טוענת מנגד כי לא היה כל סיכום בינה לבין המבקשת באשר להארכה נוספת להגשת הסיכומים, ופנייה בעניין מצד ב"כ המבקשת לא נעשתה כלל. המשיבה טוענת כי לא התקבלה במשרדו של בא-כוחה בקשה נוספת להארכת מועד, ואולם לאחר המועד האחרון להגשת הסיכומים חיכתה המשיבה שבועיים נוספים עד להגשת בקשתה למתן פסק דין בהיעדר סיכומים, אך ללא הועיל. המשיבה מביאה כראייה את העובדה שלאחר כל בקשה להארכת מועד הוגשה בקשה לבית המשפט, ואילו לאחר ההחלטה האחרונה להארכת מועד - לא הוגשה בקשה נוספת. עוד טענה המשיבה כי מעולם לא פתחה בהליכי הוצאה לפועל, בניגוד לדבריה של המבקשת. המשיבה מוסיפה כי למעשה המבקשת לא העלתה כל נימוק המצדיק מחדלה, ואף עתה לא הגישה כל בקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים וכי סיכויי ההצלחה אינם השיקול הבלעדי. המשיבה מציינת כי העובדה שהבקשה למתן פסק דין לא הועברה לידיה, אין בה כדי לגרום לביטול פסק הדין, שכן אי הגשת סיכומים כמוה כאי התייצבות, וממילא אין כל תנאי שבדין להעביר בקשה למתן פסק דין לתגובת הצד כשנגד כתנאי לקבלת פסק דין כנגדו.
6. בתשובה לתגובה עמדה המבקשת על כך שעו"ד קובי שקד אישר מראש הארכה נוספת בת 45 יום, כן טענה כי המשיבה לא התייחסה כלל לסיכויי ההגנה - על אף שזהו השיקול המרכזי בביטול פסק הדין, וטענה כי הפסיקה ברורה, ועל פיה יש להמציא בקשה למתן פסק דין בהיעדר סיכומים לידי הצד שכנגד.
7. במקרה דנן, נראה כי לא נפל פגם בפסק הדין, והעובדה שהבקשה למתן פסק דין לא הועברה להתייחסות המבקשת, אין בה כדי לפגום בפסק הדין בכהוא זה. תקנה 160(ד) לתקנות סדר דין אזרחי התמ"ד-1984 קובעת כי "דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון". דהיינו, "התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר" (תקנה 157(2) לתקנות).
8. מכאן - שכשם שניתן ליתן פסק דין כנגד צד שלא התייצב - בהיעדרו, ומבלי לקבל התייחסותו, כך גם ניתן לעשות כן משלא הגיש צד סיכומיו במועד .לאור האמור, היות ובמקרה כגון זה אין מדובר בייטול פסק הדין מחמת הצדק, נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב באשר לביטול פסק הדין (ראו:
ע"א 5000/92
יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח'
פ"ד מח(1), בעמ' 835-836). לפי ההלכה הפסוקה, על מבקש ביטולו של פסק דין להוכיח שני יסודות מצטברים; האחד הוא מתן סיבה טובה למחדלו של המבקש- הנתבע שגרמה לאי הגשת כתב הגנה במועד, והאחר - הוכחת סיכויי הצלחה בתביעה אם יבוטל פסק הדין .
ראו:
א. גורן, "
סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 371.
י. זוסמן , "
סדר הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 735 עד 738.
9. אשר לשאלה הראשונה, היינו בדיקת סיבת המחדל, כאשר המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, וככל שיתברר שלא מדובר בזלזול מופגן בבית המשפט אלא ברשלנות מסוימת מצד המבקש שהובילה למחדלו, ויש למבקש הגנה סבירה, יקבל בית המשפט את בקשת המבקש וידון במחלוקת לגופה (ראו:
ע"א 32/83
ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז (3) 431)ובמקרה שכזה יסתפק בית המשפט בפסיקת הוצאות המשיב כתוצאה ממחדלי המבקש (ראו:
ע"א 64/53
כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 ; רע"א 1598/00
אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה בבית אל על פד"י נ"ה (5) 43)
. יחד עם זאת, "יהיו מקרים בהם המחדל הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השניה" (
ע"א 1782/06
משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ
(טרם פורסם- ניתן ביום 6.4.08)). אם המחדל עולה כדי זלזול בהליכים המשפטיים ייטה בית המשפט שלא לדון בסיכויי הצלחת התביעה (ראו:
רע"א 6379/09
פלוני נ' פלונית
( טרם פורסם- ניתן ביום 19.8.09)).
10. אולם על דרך הכלל נקבע, כי השאלה השניה, היינו, סיכויי ההצלחה בתביעה, היא העיקר ולשאלה הראשונה חשיבות משנית (ראו א' גורן בספרו הנ"ל בעמ' 373;
עא 64/53
יששכר
כהן
נ'
שלום
יצחק
פד"י ח 395;
רעא 9565/09
רינה מרגוליס נ' איגור גנץ (טרם פורסמה, ניתנה 10.08.10)). יש לציין כי שיקולים אלו אינם נבחנים במנותק, אלא מתקיים ביניהם יחס שמכונה לעיתים " מקבילית כוחות" (ראו:
ברם 63/09
קשת שלטים בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (טרם פורסם- ניתן ביום 15.1.2009)).
11. בנדון דידן לא עלה בידי המבקשת ליתן סיבה מספקת למחדלה - אי הגשת הסיכומים במועד, שכן גרסתה לפיה נתן ב"כ הצד שכנגד הסכמה מראש למתן ארכה - לא הוכחה, וכן טענתה המשפטית לפיה יש לבטל פסק הדין שכן הבקשה למתן פסק דין לא הועברה להתייחסותה - נדחתה. לכאורה, די היה בכך כדי לדחות הבקשה (ראו:
רעא 442/89
איאד עלאלדין נ' מדינת ישראל פ''ד מג(3) 824)), אולם יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, נעיין בסיכויי הצלחת הגנתה של המבקשת בטרם תינתן ההחלטה, וזאת לאור העבודה כי אף שהתנהלות המבקשת גרמה לסחבת והתעלמה מהחלטות בית המשפט, אינה שוללת מן המבקשת הזכות לקבל פסק דין מנומק.
12. במקרה דנן, פרסה המבקשת יריעת הגנה רחבה הן בכתבי הטענות והן בבקשה שלפניי (סעיף 44 לבקשה), שיש בה טענות המצדיקות פתיחת שערי בית המשפט בפניה למען תידון הגנתה לגופה.
13. התנהלות כגון זו של המבקשת גורמת לסחבת מיותרת בתיקים, שכן קבלת בקשת המבקשת מביאה למצב כי במקום להגיש סיכומיה ביום 15.6.2011 היא מגישה אותם בחודש 11/2011 או אף מעבר לתאריך זה. להתנהלות כגון זה כיוון בית המשפט העליון
ברע"א 83/01
טובה וייס נ' יוסף מרדכי נ"ה (3) 730
:
" שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית
-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל
-הדין שכנגד
"
14. לאור התנהלות המבקשת, ולאור העובדה שלא טרחה אף להגיש בקשה להארכת מועד להגשת סיכומיה, - ראיתי לחייב את המבקשת בתשלום סך 5,000 ש"ח למשיבה כתנאי לביטול פסק הדין וזאת תוך 14 יום מיום קבלת פסק דיני זה. לא ישולם הסכום הנ"ל במועדו, יוותר פסק הדין על כנו.
15. המבקשת תגיש סיכומיה תוך 21 ימים מהיום.