נתוני רקע ועובדות
1. לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר עילה וחוסר סמכות עניינית, או לחלופין להורות על העברת התביעה לבית הדין לעבודה שהוגשה ע"י המבקשת 1 אשר שלא כאמור בכותרת לכתב התביעה קוראת לעצמה "כלל פנסיה וגמל" (להלן:"
המבקשת").
2. המשיב מס' 1 (להלן: "
מר חיים") נהג משאית במקצועו, היה מבוטח בפוליסה מס' 516647/5 (להלן: "הפוליסה הראשונה") הכוללת כיסוי ביטוחי לפיצוי בגין נכות מתאונה, אובדן כושר עבודה ושחרור מתשלום פרמיות ביטוח, אצל המבטחת, משיבה מס' 2 (להלן: "כלל ביטוח"). המבקשת, שהינה בבעלותה של כלל ביטוח, ביטחה אף היא באותה תקופה רלוונטית את מר חיים בפוליסה לביטוח חיים פנסיוני בתוכנית הביטוח "פנסיה בסיסית" אשר מספרה 413219/7 (להלן: "הפוליסה השנייה") ואשר כוללת כיסוי ביטוחי לפיצוי ושחרור מתשלום פרמיות ביטוח בגין אובדן כושר עבודה.
3. מכתב התביעה עולה כי ביום 31.3.09, במהלך החלפת צמיג אשר התפוצץ במשאיתו, החל מר חיים לסבול מכאבים עזים בגבו וממגבלה בתנועת הגב עם הקרנות לרגליים. בנוסף החל לסבול מדלקת פרקים, כאבים והגבלה בכתף שמאל, כאבי ברכיים וליקוי שמיעה בינוני עד חמור באוזניו. בשל מצבו הרפואי נעדר מר חיים מעבודתו לעיתים תכופות ומכתב התביעה עולה כי למעשה החל מיום 8.2.10 הוא במצב של אי כושר עבודה מוחלט. רופא תעסוקתי שבדק את מר חיים קבע כי הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה הכרוכה במאמצים פיסיים, כיפוף, הרמת משאות וישיבה ממושכת. מר חיים נבדק גם ע"י מומחה בתחום האורטופדי, פרופ' רופמן, אשר קבע כי הוא אינו מסוגל לשוב לעבודתו החל מחודש מרץ 2009.
4. לאור מצבו הרפואי ויכולת התפקוד הירודה, הגיש מר חיים תביעה למימוש זכויות בגין נכות ואובדן כושר עבודה לכלל ביטוח. כמו כן מר חיים הגיש תביעה למבקשת לתשלום פנסיית נכות מקרן הפנסיה "מיטבית עתודות" שבניהולה. מכתב התביעה עולה כי במכתבה מיום 12.9.10 אישרה כלל ביטוח את תביעתו של מר חיים החל מיום 8.5.10, עם תום תקופת ההמתנה, ועד ליום 1.11.10. ביום 1.11.10 נשלח ע"י כלל ביטוח מכתב נוסף ובו הודיעה כלל ביטוח למר חיים כי הוחלט לדחות את תביעתו שכן הוא אינו מצוי באי כושר עבודה מוחלט והינו מסוגל לעבודה סבירה אחרת בתחום עיסוקו. בנוסף, כלל ביטוח דחתה את תביעתו של מר חיים לפיצוי בגין נכות מתאונה, מאחר ולטענתה לא הוכח מקרה ביטוח , לא נותרה נכות והתביעה התיישנה. לפיכך, הגיש מר חיים תביעתו זו.
טענות המבקשת
5. לטענת המבקשת תביעות לתשלום פנסיית נכות מקרן הפנסיה נתונות לסמכותם הייחודית של בתי הדין לעבודה וזאת מכוח הוראות סעיף 24(א)(3) לחוק בתי הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק בתי הדין לעבודה"). בנוסף, המבקשת טענה כי כתב התביעה אינו מגלה כלפיה כל עילה. לטענתה מר חיים נמצא זכאי לפנסיית נכות לתקופה זמנית וקצובה אשר הסתיימה ביום 31.12.10. מר חיים לא פנה למבקשת בתום תקופת זכאותו הזמנית בבקשה להאריך את תקופת זכאותו לפנסיית נכות. משלא עשה כן לא יכולה להיות לו כל עילת תביעה כנגד המבקשת. זאת ועוד, מר חיים כרך את שתי הנתבעות בכתב תביעה אחד, בדרישה לקבל סעדים, אולם מעובדות המקרה המתוארות בכתב התביעה יש התייחסות מפורשת רק לכלל ביטוח ואין כל התייחסות למבקשת. המבקשת וכלל ביטוח הינן אישיות משפטיות שונות. אין ביניהן כל קשר לעניין חבות בתשלום עמית בקרן הפנסיה או תשלום למבוטח מכוח פוליסת ביטוח. כל אחת מהחברות מהנהלת תקציב שונה, דו"ח שנתי ודו"ח כספי שונה. כל אחת מחברות אלה נסמכת על עצמה בלבד, על הכנסותיה והוצאותיה. העובדה כי שתי החברות שייכות לאותו קונצרן, אין בה כדי לשנות מהאמור לעיל. מכאן שכתב התביעה על פניו אינו מגלה כל עילה כנגד המבקשת.
טענות מר חיים
6. לטענת מר חיים מאחר והמבקשת הינה בבעלותה המלאה של כלל ביטוח, מדובר הלכה למעשה, בכיס זהה ממנו נדרש הפיצוי, ויש מקום להגשת התביעה כנגד שתי הנתבעות יחדיו. התביעה כנגד שתי הנתבעות מבוססת על מסכת עובדתית זהה, אשר ראוי כי תתברר בהליך אחד. קיימת בין היתר זהות בנסיבות המקרה, אירוע הביטוח, מצבו הרפואי והתפקודי, כושרו התעסוקתי, וכן בחוות הדעת והתיעוד הרפואי האחר עליו נסמכות טענותיו.
בנסיבות האמורות, פיצול ההליך שלא לצורך ייצור קושי בניהולו, יביא לבירור מיותר של אותה מסכת עובדתית בשני הליכים שונים ויסרבל את הגיון בתיק. לאור האמור מר חיים טען כי יש לדחות את הבקשה.
דיון
7. ראשית לטענתו של מר חיים כי מאחר והמבקשת הינה בבעלותה המלאה של כלל ביטוח, מדובר הלכה למעשה, בכיס זהה ממנו נדרש הפיצוי, ויש מקום להגשת התביעה כנגד שתי הנתבעות יחדיו. אינני מקבל טענה זו. המבקשת וכלל ביטוח הינן בעלות אישיות משפטיות שונה. אין ביניהן כל קשר לעניין חבות בתשלום עמית בקרן הפנסיה או תשלום למבוטח מכוח פוליסת ביטוח. כל אחת מהחברות הינה אישיות משפטית העומדת בפני עצמה ועל כן העובדה כי שתי החברות שייכות לאותו קונצרן, אין בה כדי לשנות. קביעה זו מביאה אותנו לטענה נוספת של המבקשת. לטענתה יש לסלק את התובענה עקב העדר עילה עצמאית כנגדה. הנני דוחה גם טענה זו ואבהיר;
אמצעי חמור של מחיקה או סילוק על הסף יש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים בהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד אותו הוא מבקש. צעד דרסטי שכזה הינו בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ואם חוסר העילה נובע מהעדר טענות עובדתיות, יטה בית המשפט לאפשר את תיקון הפגם על ידי הוספת טענות, כל עוד אין בתיקון זה כדי להזיק לזכויות שצד שכנד או לגרום לעיוות דין (ראה: א גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי [מהדורה תשיעית, תשס"ז - 2007] עמ' 167 - 168). בנסיבות שלפנינו, בהן ברור כי המשיב כרך את טענותיו כנגד הנתבעות יחדיו, יש לאפשר לו לתקן את כתב טענותיו כך שיראה עילה נפרדת כנגד כל אחד מהנתבעות.
8. מאחר וכל נתבעת עומדת בפני עצמה, יש להמשיך ולבחון האם לבית משפט זה יש את הסמכות לדון בתובענה, או האם צודקת המבקשת ויש להגיש את התובענה כנגדה לבית הדין לעבודה.
על פי תכליתו של חוק בית-הדין לעבודה, לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון ולהכריע בתובענות שעניינן יחסי עובד-מעביד. סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה הורחבה והוחלה אף על תביעות בין קופת גמל לבין חבריהן או מעבידים או חליפיהם של אלה. מקור סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות אלה בסעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה הקובע כדלקמן:
"24. סמכות בית-דין אזורי
(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -