החלטה בתיק ת"א 1686-04

מונחת לפני "בקשה דחופה" לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי בתיק שבכותרת עוד ביום 20.6.11.

1. רקע הדברים

בתיק זה ניתן פסק דין עוד ביום 20.6.11 ונתקבלה בגדרו תביעת המשיבות במלואה וזאת בעקבות מחדלם של המבקשים מלקיים אחר החלטות בית המשפט. כן נחתמה פסיקתא שהוגשה על ידי המשיבות על מלוא סכום התביעה, אך ללא צו להוצאות כמתבקש.

ביום 19.7.11 הגישו המבקשים בקשה דחופה לעיכוב הליכים עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק דין אשר הוגשה בד בבד עם הבקשה לעיכוב הליכים.

ביום 20.7.11 דחיתי את הבקשה.

ביום 15.9.11 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.

ביום 16.2.12 נערך דיון מקדמי בערעור לפני כב' השופטת א' חיות והועלתה הצעה לפיה הערעור יתקבל כנגד תשלום הוצאות בסך 30,000 ש"ח וכן העמדת ערובה על ידי המבקשים להבטחת פירעון כל סכום שייפסק לטובת המשיבות, היה ויזכו בתביעתן. מאחר שהמבקשים הציעו שעבוד על נכס מקרקעין מסוים שמושכר בשכירות חופשית, הוחלט כי המבקשים יעבירו למשיבות עד ליום 19.2.12 נסח עדכני של הנכס שבו מדובר ופרטים נוספים ככל שיתבקשו והצדדים יודיעו לבית המשפט בתוך 14 יום אם הגיעו לכלל הסכמה במתווה המוצע. בינתיים, לאחר שהסתבר כי הזכויות בנכס המוצע משועבדות וכפופות לכינוס נכסים, הוארך המועד להגשת הודעת המבקשים להצעת בית המשפט עד ליום 26.2.13.

ביום 16.1.13 הגישו המבקשים את הבקשה שלפני, במסגרתה הם מבקשים מבית המשפט להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 22.6.11 עד למתן החלטה בערעור שהגישו. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

2. טענות הצדדים

המבקשים טוענים, כי סיכויי הערעור שהגישו הינם גבוהים, בשים לב לעובדה שהמדובר בפסק דין שניתן עקב אי קיום החלטות בית המשפט, תוך התעלמות מזכות הגישה לערכאות וחשיבות הדיון לגופו של עניין. המבקשים טוענים כי על סיכוייו הגבוהים של הערעור ניתן ללמוד גם מדברי בית המשפט העליון בדיון המקדמי בערעור, אשר המליץ על קבלת הערעור.

המבקשים טוענים עוד, כי אמנם ביצועו של פסק דין כספי יעוכב במקרים נדירים בלבד, אולם לשיטתם המקרה הנוכחי הינו מסוג אותם מקרים נדירים וקיצוניים וזאת, בין היתר, בשל העובדה שהמשיבות מנסות לגרום לנזקים בלתי הפיכים למבקש 2, באמצעות נקיטה בהליכי פשיטת רגל כנגדו.

המשיבות טוענות, כי דין הבקשה להידחות על הסף, באשר המבקשים כבר הגישו בקשה לעיכוב ביצוע אשר נדחתה ביום 20.7.11 ועל כן, בהתאם לתקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), היה עליהם להגיש את הבקשה הנוכחית לבית המשפט העליון הדן בערעור שהגישו על פסק הדין. ממילא, המבקשים כלל לא ציינו בבקשתם כי כבר הגישו בקשה לעיכוב ביצוע שנדחתה וממילא לא הצביעו על שינויו נסיבות כלשהו שמצדיק את קבלת הבקשה.

המשיבות טוענות עוד, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר של למעלה משנה וחצי וגם טעם זה מצדיק את דחיית הבקשה על הסף.

המשיבות מוסיפות וטוענות כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, באשר המדובר בפסק דין כספי, אשר בהתאם להלכה הפסוקה אין נוהגים לעכב את ביצועו ומכל מקום, הבקשה אינה מפרטת מהו הנזק שיגרם למבקשים אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והיא אינה נתמכת בתצהיר.

3. עיכוב ביצוע פסק הדין

הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 466 לתקנות, הינו כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים ". כידוע, על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: התנאי האחד, כי סיכויי הערעור טובים והתנאי השני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009), 675-672; ע"א 1623/10 סולל בונה בע"מ נ' סיעארה, פסקה 6 (ניתן ביום 6.5.10); ע"א 1734/12 עו"ד פרנקל נ' עמנואל (ניתן ביום 12.3.12); ע"א  5114/12 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' גנטוס רגי'א (ניתן ביום 25.7.12)). כאשר מדובר בפסק דין כספי, רובץ על המבקש נטל מוגבר להראות כי טובים סיכויי הערעור וכי מימוש פסק הדין יעורר קושי ניכר בהחזרת המצב לקדמותו או לחילופין יגרום לו נזק בלתי סביר (להלכות בדבר עיכוב ביצוע פסק דין כספי ראו החלטתו של כב' השופט דנציגר בבש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן (ניתן ביום 22.2.12) והאסמכתאות שם).

הבקשה שלפני הוגשה למעלה משנה וחצי לאחר המועד שבו ניתן פסק הדין ואף שנטען בבקשה כי אי עיכוב ביצוע פסק הדין יגרום למבקשים לנזק חמור, לא צורף לבקשה תצהיר. לאור הנטל הרובץ על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין כספי להראות כי סיכויי ערעורו להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו במובן זה שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק שאינו בר תיקון או כי יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל, די באי צירוף תצהיר בעניין הנזק הצפוי למבקשים על מנת לדחות את הבקשה. זאת, גם אם אניח שיש סיכויים טובים לערעור. מכל מקום, גם אין בבקשה כל טענה, כי במידה והערעור יתקבל, המבקשים לא יוכלו לגבות את הסכום שישלמו למשיבות על פי פסק הדין.

לפיכך, ולאור ההלכות הברורות בעניין, הבקשה נדחית.