החלטה בתיק ת"א 166644-09

עסקינן בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין שריפה שכילתה את בית העסק של התובעת.

בפניי בקשה מטעם הנתבעת (להלן: "המבקשת") למחיקת כתבי טענות התובעת (להלן: "המשיבה") בשל אי קיום צווים והחלטות בית משפט בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות"), או לחלופין להורות למשיבה להשלים את ההליכים המקדמיים מטעמה ולהאריך את המועד להגשת ראיות מטעם הנתבעת ב - 30 יום מיום קבלת המסמכים המבוקשים.

טענות הצדדים

1. המבקשת טוענת בבקשתה כי המשיבה לא גילתה המסמכים שאותה הצטוותה המשיבה לגלות בהחלטותיי מיום 16/12/09, מיום 25/02/10, מיום 24/05/2011 ומיום 29/05/2011. לטענתה, המשיבה התעלמה במופגן מדרישות המבקשת להשלמת ההליכים המקדמיים ואף התעלמה במופגן ובזלזול מהחלטות וצווי בית המשפט בעניין הנדון.

2. המשיבה בתגובתה טוענת כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כדין על פי התנאים הקבועים בתקנה 241(א) לתקנות, וכבר מן הטעם הזה יש לדחות את הבקשה על הסף. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי ניהלה הליך ארוך ומתיש של המצאת מאות מסמכים אשר נתבקשו על ידי המבקשת לרבות מענה על שאלון וכן פרוט לגבי מסמכים שאינם מצויים ברשותה. בנוסף, טוענת המשיבה כי המבקשת היא אשר לא העבירה לידיה את מלוא המסמכים. המשיבה טוענת כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 29/05/2011 תם שלב קדם המשפט, התיק נקבע להוכחות והמשיבה אף הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה.

דיון והכרעה

(א) אי  צירוף תצהיר לבקשה

3.   תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט".

לטענת המבקשת בתשובה לתגובה, אין באי הגשת תצהיר כדי למנוע דיון משפטי, וכל הנספחים שצורפו לבקשה הם תכתובות שמדברות בעד עצמן. מעיון בבקשה עולה, כי הבקשה דנן נשענת על עובדות, ועל פי תקנה 241(א) לתקנות, מחויבת המבקשת לתמוך את בקשתה הנוכחית בתצהיר. די באי צירוף תצהיר כזה, כדי להביא לדחיית הבקשה. להדגיש, כי בפנינו בקשה למחיקת כתב תביעה. בנסיבות כאלה, לא די בצירוף נספחים לבקשה, דרוש ונחוץ תצהיר על מנת לפרט את הנסיבות הנטענות על ידי המבקשת, וכן לשם מתן הסברים למחיקת כתב התביעה, על כן אי צירוף תצהיר לבקשה, הינו עניין מהותי ולא טכני, כך שהעדר צירופו בלבד, משמיט את הבסיס לבקשה. עם זאת אדון גם ביתר טענות המבקשת בבקשה לגופו של עניין.

(ב) גילוי מסמכים ומחיקת כתבי טענות

4. הרעיון העומד בבסיסו של הליך גילוי המסמכים והעיון בהם הינו גילוי מרבי, כנאמר ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' ע' גלעד ואח' [1], בעמ' 522:

"המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת..."

על כל צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה, והדעה הרווחת כיום הנה, כי על בעלי הדין "לשחק בקלפים פתוחים" על מנת שלא יופתעו הצדדים במהלך המשפט על ידי הצגת ראיה לא צפויה (ראה: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) עמוד54).

כאמור, הכלל הידוע והמקובל הוא כי "נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט הוא גילוי מרבי ... גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את האינטרס הציבורי בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת ... ולנוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבית המשפט בעניין גילוי המסמכים יש להשתמש בסמכות זו בזהירות..." (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 162).

אלא שהגם ש" מטרתם העיקרית של הליכים אלו (הליכים מקדמיים - א.נ.ח) היא אפוא לייעל ולקצר את הדיון אך אין ללמוד מכך שיש למצות באמצעותם את הדיון עד טיפת הראיות האחרונה..." (רע"א 557/00 אפרופים שירון וייזום 1991 בע"מ נ. מדינת ישראל, תק-על 2000(2)868).

אל מול עיקרון הגילוי יש מקום להתחשב בעקרונות אחרים, ועקרון לא פחות חשוב הוא היעילות המשפטית (ת"א 2040/07 סוליד אחזקות ואח' נ' אלתא מערכות בע"מ, החלטת כב' השופטת אסתר נחליאלי מיום 20/08/2010).

אני רואה להביא את דברי כבוד השופט רובינשטיין ברע"א 9243/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ. חב' אויר רום (1/12/2008) המתאימים לענייננו כי "... אוסיף, כי הליכי גילוי - בדומה לשאלונים - עשויים לעורר שאלות שונות של איזון בין הצורך לחשיפת האמת ועשיית צדק - לצורך ביעילות... בסופו של יום תפקידו של בית המשפט לאזן ולהניע את עגלת המשפט. כדי שלא יימשך עד אין קץ, ויש להניח ולקוות כי כך ייעשה גם כאן".

5. תקנה 122 לתקנות קובעת לאמור: