ת"א
בית משפט השלום בפתח תקווה
|
16564-12-12
21/02/2013
|
בפני השופט:
הרשמת הבכירה עדי אייזדורפר
|
| - נגד - |
התובע:
1. ניסים אמזלג
2. פרופ' אריה זריצקי
עו"ד סויסה
|
הנתבע:
ד"ר אמיר קיטרון
עו"ד זילברמן
|
| החלטה |
1. זוהי בקשה למחיקת התביעה מחוסר סמכות מקומית, ולחילופין, להעביר את הדיון בתובענה לביהמ"ש המוסמך, הוא בימ"ש השלום בבאר שבע. המבקשים טוענים, כי לא מתקיימת אף אחת מן החלופות המנויות בתקנה 3 לתקנות סד"א תשמ"ד - 1984 (להלן: "
התקנה"), אשר יש בה כדי להקנות סמכות מקומית לבימ"ש זה. כך, מקום מגורי המבקשים בערד ובבאר שבע, והטענה לעניין מעשה או מחדל אינה רלבנטית מאחר והמבקשים לא ביצעו כל מעשה או מחדל, המיוחסים להם בכתב התביעה.
2. עילתה של התביעה, בין היתר, בפרסום לשון הרע ברשת האינטרנט.
ברע"א 530/12,
יעקובוביץ ואח' נ' זיאס (פסק דין מיום 28.3.12) קבע ביהמ"ש העליון כי מאחר ופרסום באינטרנט חשוף לעין כל, הרי שהמעשה העומד בבסיס תביעה המושתתת על פרסום מעין זה, בוצע, הלכה למעשה, בכל מקום. לכן, ניתן להגיש תביעה בעילה זו לכל מחוז שיפוט בארץ. לפיכך, ניתן להגיש התביעה לבימ"ש זה.
3. יש לדחות הטענה כי מאחר ובכתב התביעה ביסס המשיב את הסמכות המקומית על מקום מגורי המבקש 1, אשר לטענתו מתגורר בכפר סבא, אין לאפשר לו להרחיב חזית כעת, ולהשתית את הסמכות המקומית על עילת פרסום לשון הרע באינטרנט, המקנה סמכות לכל מחוזות השיפוט.
הטענה לסמכות המקומית אינה מהווה את "חזית" הדיון. די בכך שמעיון בכתב התביעה יעלה כי מתקיימת אחת מן החלופות המנויות בתקנה 3 הנ"ל, על מנת שבית המשפט, שאליו הוגשה התביעה, יקנה סמכות, גם אם החלופה לא פורטה ע"י התובע כזו שמקימה את הסמכות המקומית.
משעה שעילת התביעה נטענה בפירוט בכתב התביעה, והיא עונה על אחת מן החלופות בתקנה 3, הרי שבכך די לשם הקניית הסמכות.
4. דברים אלה ודאי מתחדדים, נוכח הגישה הרווחת בפסיקה, לעניין שאלת הסמכות המקומית. כיום, נוטים בתי המשפט שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית, נוכח מימדי מדינת ישראל, ועל כך כב' השופטת נאור בפרשת יעקובוביץ הנ"ל, בסעיף 17 לפסק הדין:
"בתי המשפט אינם מייחסים משמעות מופרזת כיום לשאלת הסמכות המקומית, בשים לב למימדיה של מדינת ישראל, ולפיכך למרחק הקטן באופן יחסי בין מחוזות השיפוט השונים. חבל שהמשיב עשה "עניין" משאלת הסמכות המקומית".
נראה כי הדברים יפים וקולעים לענייננו.
5. משקבעתי כך, ממילא מתייתר הצורך להכריע בטענות הצדדים לעניין מקום מגוריו של המבקש 1, שכן בימ"ש זה קונה סמכות מקומית לדון בתובענה, לאור מקום ביצוע המעשה, לפי הוראות תקנה 3(5).
כמו כן, המבקשים עצמם ציינו כי במסגרת בקשה זו אינם עומדים על הטענה הנוגעת להעדר עילה כנגדם, אל טענו לעניין הסמכות המקומית בלבד, כאמור בסעיף 3 לבקשתם.
6. משכך, הבקשה נדחית.
המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך כולל של 900 ש"ח.
כתב הגנה יוגש עד ליום 20.3.13.
ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.