החלטה בתיק ת"א 1446-05

1. לפני "התנגדות לבקשה חוזרת למתן פסק דין בהעדר הגנה ובקשה לדחיה על הסף".

2. המשיב הגיש תביעה שכנגד נגד המבקש. משלא הוגש כתב הגנה על ידי המבקש, עתר המשיב למתן פסק דין. לאחר שבימ"ש בחן את אישורי המסירה, דחה בית-המשפט את הבקשה והורה על המצאה נוספת. זו בוצעה, אולם בא כוח המשיב, עקב תקלה  משרדית שכח להגיש את אישורי המסירה המעודכנים וביני לביני, נמחקה מחוסר מעש התביעה העיקרית שהוגשה על ידי המבקש ומשכך קפא המשיב על שמריו.

ביום 27.2.12 עתר המשיב ל"בקשה חוזרת למתן פסק דין בהעדר הגנה". לבקשה זו צורפו אישורי מסירה שנחזו ראויים ומשכך, ניתן פסק דין בתביעה שכנגד שהוגשה כאמור על ידי המשיב.

3. לאחר מתן פסק הדין ביום  5.3.12 עתר המבקש בבקשה נשוא עניינינו. לשיטתו, משנמחקה התביעה מחוסר מעש לא היה מקום לעתור בבקשה למתן פסק דין טרם חידוש התביעה. עוד טוען המשיב, כי מאחר ומדובר בתביעה שכנגד, לא רשאי היה המשיב לעתור למתן פסק דין אלא להגיש תביעה חדשה ונפרדת.

כמו כן טוען המבקש כי אינו מתגורר בכתובת בה הומצא כתב התביעה שכנגד שכן מזה כ- 9 שנים הוא חי בנפרד מרעייתו וראוי היה שהמשיב יפעל לאיתור מענו המעודכן. לא זו אף זו,  לשיטת המבקש החתימות הנחזות להיות חתימותיו על גבי אישור המסירה, אינן חתימותיו וכתבי בי-דין לא נמסרו לו.

בנוסף טען המבקש כי סיכויי הגנתו, לגופה של התביעה, טובים המה, שכן יש לו זכות לרכוש את המקרקעין בפטור ממכרז, הוא מנהל את עסקו במקרקעין למעלה מ- 30 שנה וכי יש לו זכות לרכוש את המקרקעין נשוא המחלוקת מכוח חזקתו בהם.

4. המשיב מתנגד לבקשה וסבור שאין בה כל נימוק ממשי. לטענת המשיב, כתב התביעה שכנגד הומצא למבקש על פי המען שמסר בכתב התביעה העיקרי שהגיש נגד המשיב.  על כן מכוח תקנה 480 לתקנות סדר הדין  האזרחי, תשמ"ד - 1984 זוהי מסירה כדין (להלן: "תסד"א").

כך גם טוען המשיב, כי המבקש עצמו מצהיר על כך שהוא  עושה שימוש במקרקעין למעלה מ- 20 שנה ואם כך הם פני הדברים כיצד הוא טוען שהוא אינו מתגורר בהם ואין זו כתובתו עוד.

כמו כן טוען המשיב כי גם אם כתב התביעה העיקרי נמחק מחוסר מעש, הרי שמכוח תקנה 57 לתסד"א התביעה שכנגד הינה עצמאית וניתן להמשיך ולדון בה ללא קשר לתביעה העיקרית.

לגופן של טענות ההגנה שמעלה המבקש, טוען המשיב כי אין למבקש טענות הגנה ראויות.  המשיב טוען כי המבקש פלש למגרש מס' 4  הידוע כחלק מחלקה 28 בגוש 301 וביצע בו עבודות בניה ללא היתר ללא הסכמת המינהל והמשיב. לחיזוק טענה זו מפנה המשיב לבקשת המבקש שם הוא טוען שיש לו זכות לרכוש את המקרקעין אך מכאן למדים אנו שאין לו זכות במקרקעין.

לא זו אף זו, המשיב טוען כי המבקש אינו זכאי לרכוש את המקרקעין בפטור ממכרז.

5. המבקש בתשובתו לתגובת המשיב חוזר על עיקרי טענותיו, ומוסיף וטוען לאכיפה בררנית מצד המשיב בנושא חלוקת ומכירת מקרקעין.  עוד עותר המבקש לכך שלא תיחסם דרכו להעלות טענותיו בבימ"ש וינתן לו יומו ומוסיף טענה חדשה לפיה הינו דייר מוגן במקרקעין.

6. עיון במערכת הממוחשבת של בתי המשפט מלמד כי ביום 2.9.08 הורתה כב' השופטת נצר על מחיקת התובענה. אולם, עיון מדוקדק בהחלטתה מלמד כי זו מתייחסת לתביעה העיקרית שהוגשה על ידי המבקש ואין החלטתה מתייחסת לתביעה שכנגד נשוא עניינינו. ודוק, תביעה שכנגד הינה תביעה עצמאית וגם אם התביעה העיקרית מסתיימת הרי שהתביעה שכנגד ממשיכה "לחיות" בנפרד. ראו לעניין זה את תקנה 57 לתסד"א.  על כן, דין טענת המבקש לפיה לא היה מקום להידרש לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה בטרם ניתנה החלטה לביטול המחיקה מחוסר מעש, להידחות. כאמור, התביעה שכנגד לא נמחקה מחוסר מעש.

לחיזוק טענה זו, ראו אף את החלטת כב' השופטת נצר מיום 2.11.08 שם התייחסה בנפרד לבקשה למתן פסק דין בתביעה שכנגד וציינה מפורשות כי החלטת המחיקה מחוסר מעש מתייחסת לתביעה העיקרית.

7. באשר לטענת המבקש כי המען בו בוצעה המסירה של כתב התביעה שכנגד אינו מענו עוד, שכן הוא מתגורר בנפרד מרעייתו, דומני כי לטענה זו יש ליתן משקל. המשיב סבור כי המסירה הינה מסירה כדין מכיוון שבוצעה למען התובע שצוין בכתב התביעה העיקרי ועל כן מכוח תקנה 480 לתסד"א, זו מסירה כדין כל עוד לא הודיע המבקש על שינוי מענו.

אולם, אישור המסירה עליו סמך המבקש יתדותיו הינו מיום 18.11.08, כלומר לאחר שהתביעה העיקרית נמחקה ועל כן לא יכול עוד לסמוך המבקש על המען המוטבע על כתב התביעה העיקרי, שכן לא היתה כל חובה על המבקש להמשיך ולעדכן את בית-המשפט בשינוי מענו.

8. על כן, המסקנה היא שלא בוצעה מסירה כדין למבקש ודין פסק הדין שניטל נגדו בהעדר הגנה להתבטל.

לא זו אף זו, גם טענות ההגנה שמעלה המבקש בבקשותיו במיוחד כאשר עסקינן בתביעה לפינוי ממקרקעין, ראויות להישמע ויש מקום לאפשר למבקש את יומו.

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין וכן מורה למבקש להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מהיום, כאשר הפגרה תבוא במניין הימים.