מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 29.10.12 בתיק שבכותרת, שבמסגרתו הורתי על ביטול לאלתר של כל הליכי הגבייה המינהליים אותם נקטה עיריית תל אביב יפו כנגד המשיבים.
1.
רקע הדברים
במהלך שנות התשעים הגישה עיריית תל אביב יפו (להלן: "
העירייה") למעלה מעשרים תביעות משפטיות כנגד המשיבים, אביהם המנוח ואחיות אביהם המנוח, לגביית חובות ארנונה ומים נטענים, בגין נכסים שונים שבבעלותם. במסגרת אחת התביעות שהוגשו, נחתם הסכם פשרה בין העירייה לבין המשיבים, שלפיו יפסקו ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגד המשיבים ונגד אביהם המנוח, תוך שהעירייה התחייבה להמשיך, לנהל ולמצות את ההליכים המשפטיים נגד אחיות אביהם המנוח. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין. העירייה לא המשיכה בניהול ההליכים המשפטיים נגד האחיות ותחת האמור פנתה לגביית החוב הנטען בדרך של הליכי גבייה מינהליים. לאחר שהאחיות נפטרו, המשיכו הליכי הגבייה המינהליים כנגד המשיבים, אשר נכנסו בנעלי האחיות כיורשיהן.
במסגרת התובענה שבכותרת נדרשת הכרעה בשאלה אחת ויחידה והיא האם העירייה הייתה רשאית לנקוט בהליכי גבייה מינהליים תחת ניהול הליכים משפטיים נגד האחיות וזאת לאור הוראות הסכם הפשרה, אשר נחתם בין הצדדים.
במסגרת פסק הדין מיום 29.10.12 קבעתי, כי נקיטה בהליכי גבייה מנהליים כנגד המשיבים, הן כיורשי המנוח והן כיורשי האחיות, מבלי שהעירייה מילאה אחר התחייבותה המפורשת להמשיך ולמצות את ההליכים המשפטיים נגד האחיות תוך בירור טענותיהן ביחס לחוב, אינה עולה בקנה אחד עם המטרות שעמדו ביסוד התקשרותה של העירייה בהסכם הפשרה ועם לשון ההסכם. קבעתי עוד, כי גם התנהלות הצדדים לאחר חתימת הסכם הפשרה תומכת במסקנה כי היה על העירייה למצות, תחילה, את ההליכים המשפטיים כנגד האחיות. הוספתי וקבעתי, כי נקיטה בהליכי גבייה מנהליים בנסיבות העניין לא זו בלבד שעומדת בניגוד להוראות הסכם הפשרה, כי אם פסולה כשלעצמה ואינה עולה בקנה אחד עם חובות תום הלב וההגינות החלות על העירייה, בהיותה רשות ציבורית מנהלית. לאור כל זאת, הורתי כך:
"ניתן בזאת סעד הצהרתי שלפיו העירייה איננה רשאית לנקוט בהליכי גבייה מינהליים לגביית חובות נטענים בקשר עם הנכסים הנזכרים בתובענה. כל הליכי הגבייה המינהליים שנקטה העירייה בקשר עם הנכסים האמורים יבוטלו לאלתר."
לאחר מתן פסק הדין, הגישה העירייה בקשה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע פסק הדין, במובן זה שעד להכרעה בערעור שהגישה יוותרו על כנם כל השעבודים שאותם רשמה מכוח פקודת המיסים (גבייה) על זכויותיהן של האחיות בנכסים נשוא התובענה, היא הבקשה שלפני. ביום 18.12.12 הורתי לעירייה להמציא את הבקשה למשיבים ועל קבלת תגובתם לבקשה.
יצוין, כי בטרם הגישה העירייה את הבקשה לבית משפט זה, הקדימה והגישה בקשה לבית משפט העליון, אשר הורה על מחיקתה של הבקשה על הסף, לאור הוראות תקנות 467 ו-468 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "
התקנות").
2.
טענות הצדדים
העירייה טוענת, כי סיכויי הערעור שהגישה הינם גבוהים ולעניין זה היא מפרטת שורה ארוכה של טעויות אשר נפלו, לשיטתה, בפסק הדין. טענתה המרכזית של העירייה היא, כי לשון הסכם הפשרה הינה ברורה וחד משמעית ולפיה רשאית הייתה העירייה לפעול גם בהליכים משפטיים וגם בהליכי גבייה מינהליים, ללא כל תנאי למיצוי ההליכים המשפטיים תחילה. על פי הטענה, מאחר שלשון ההסכם הינה ברורה וחד משמעית, כלל לא היה מקום להידרש לכוונת הצדדים בנסיבות העניין.
העירייה טוענת עוד, כי ביצוע פסק הדין באופן מיידי, בטרם שמיעת הערעור, יסב לה נזק בלתי הפיך. זאת, משום שבמידה ויבוטלו הליכי הגבייה המינהליים אשר ננקטו כנגד האחיות המנוחות בגין חובות ארנונה ומים, העומדים על סך 71,000,000 ש"ח, לרבות ביטול השעבודים שאותם רשמה העירייה על זכויות האחיות בנכסים נשוא החוב, תיוותר העירייה ללא כל יכולת פירעון אל מול חובות עתק אלו, ללא כל קשר לסוג ההליך בו תנקוט בסופו של יום לגביית החובות. מנגד, הותרת השעבודים על כנם עד להכרעה בערעור, תוך שהעירייה לא תפעל למימושם, לא תגרום למשיבים כל נזק, שכן משמעות הדבר היא הותרת המצב הקיים על כנו, מצב אשר נמשך החל משנת 2004, שאז הוטלו השעבודים על הנכסים השונים.
המשיבים טוענים, כי העירייה אינה מראה בבקשתה כל עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין, לא מבחינת סיכויי הערעור ואף לא בחינת מאזן הנוחות. באשר לסיכויי הערעור נטען, כי ערעור העירייה מופנה, ברובו, כנגד ממצאי עובדה ומהימנות, שבהם בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב. באשר למאזן הנוחות נטען, כי העירייה נשענת על טענה חסרת בסיס לפיה החובות הנטענים של האחיות עומדים על כ-71 מליון ש"ח, זאת תוך שינוי חזית ובסתירה לכל הצהרותיה הקודמות, לפיה החובות הנטענים של האחיות עומדים על כ-3 מליון ש"ח בלבד. מכל מקום, העירייה כלל לא הביאה ראיה לכך שלא תוכל לגבות מהמשיבים את הסך של כ- 3 מליון ש"ח, ככל שהערעור שהגישה יתקבל, מה גם שהעירייה כבר גבתה, בינתיים, מהמשיבים 3 מליון ש"ח במסגרת הליכי הגבייה המינהליים, בעת שהתביעה שהגישו הייתה תלויה ועומדת.
3.
עיכוב ביצוע פסק הדין
- הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 466 לתקנות הינו כי "
הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים
". כידוע, על המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: התנאי האחד, כי סיכויי הערעור טובים והתנאי השני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו אורי גורן
סוגיות בסדר
דין
אזרחי (מהדורה עשירית, 2009), 675-672; ע"א 1623/10
סולל בונה בע"מ נ' סיעארה, פסקה 6 (ניתן ביום 6.5.10); ע"א 1734/12
עו"ד פרנקל נ' עמנואל (ניתן ביום 12.3.12); ע"א 5114/12
מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' גנטוס רגי'א (ניתן ביום 25.7.12)).
באשר ל
סיכויי הערעור, נראה כי הם אינם טובים במיוחד ולו מהטעם שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי מהימנות ועובדה שקבעה הערכאה הדיונית (ראו ע"א 1262/09
שלומי אברהם נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 9.6.09); ע"א 3099/10
ראיף אבו שקרה נ' נכלה זכריא חדד ואח' (ניתן ביום 9.10.12)). עם זאת, כיון שמדובר בסיכויי ערעור על פסק דין שלי, לא אתבסס בהחלטתי יתר על המידה על נדבך זה.
באשר ל
מאזן הנוחות, הרי שהוא נוטה, באופן מובהק, לטובת המשיבים. כפי שציינתי בפסק הדין מיום 29.10.12, נקיטה בהליכי גבייה מנהליים בנסיבות העניין לא זו בלבד שעומדת בניגוד להוראות הסכם הפשרה, כי אם פסולה כשלעצמה ואינה עולה בקנה אחד עם חובות תום הלב וההגינות החלות על העירייה, בהיותה רשות ציבורית מנהלית. הליכי הגבייה המינהליים נמשכים מזה שנים ארוכות ובמסגרתם אף מומש אחד הנכסים נשוא החוב. משניתן פסק הדין, אין מקום להותרת הליכי הגבייה המינהליים על כנם.
העירייה טוענת, כי במידה ויבוטלו הליכי הגבייה המינהליים, תיוותר העירייה ללא כל יכולת פירעון אל מול חובות העתק של האחיות המנוחות. לבקשה צורף תצהיר של מר גל פרוייקט, הממונה על אגף הגבייה בעירייה, לפיו על פי רישומי העירייה קיים חוב ארנונה בסך 70 מליון ש"ח בגין הנכסים נשוא התובענה. כפי שציינתי בפסק הדין, תמוה הכיצד יתכן שבספרי העירייה הצטברו חובות בגובה עשרות מיליוני שקלים בגין הנכסים נשוא התובענה, מבלי שעלה בידי העירייה לפעול לגבייתם מהמחזיקים השונים בזמן אמת, או לכל הפחות בשנים הסמוכות למועד היווצרותם. מכל מקום, בתצהיר אין התייחסות לחלקן של לאחיות המנוחות בחוב הנטען ונראה שלא בכדי, שכן לכל אורך ההליכים השונים, עמדת העירייה הייתה, כי חובן של האחיות עומד על כ- 3 מליון ש"ח בלבד. לאור זאת, ובמידה והעירייה אכן תזכה בהליך, תוכל היא לשוב ולנקוט בהליכי הגבייה המינהליים שבהם נקטה, ללא כל קושי, ביחס לנכסים הרבים נשוא התובענה ואינני סבורה - ואף לא נטען - כי מצבם הכלכלי של המשיבים מחייב את הותרת השעבודים על כנם.
4.
סוף דבר
הבקשה נדחית.