1. זוהי בקשת עיריית באר-שבע (להלן: "העירייה") להוציא צו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיב, חבר העירייה, להשתתף ולהיכנס לישיבות של מועצת העיר באר-שבע אליהן לא הוזמן, ובפרט לישיבות וועדת המכרזים, כמובן למעט הוועדות בהן הוא חבר ולמעט מליאת המועצה.
לטענת העירייה, המשיב מנצל את חברותו במועצת העיר כדי להיכנס לישיבות וועדת המכרזים בניגוד לדין ובניגוד להוראות היועץ המשפטי של העירייה, עו"ד חיים טורקל, ולמרות שנתבקש לעזוב את ישיבות וועדת המכרזים אליהן נכנס שלא כדין, ובכך הוא פוגע באופן ישיר בעבודתה השוטפת של הועדה ומונע דיון ענייני בנושאים המקצועיים העומדים על סדר יומה של וועדת המכרזים.
הבקשה, אשר צורפו לה תצהיר לעימות העובדות המפורטות בה מטעם מזכיר ועדת המכרזים של העירייה, עו"ד אריה מימון, ומסמכים רבים אחרים, נקבעה לדיון במעמד הצדדים, והמשיב בחר שלא להגיש תגובה בכתב מטעמו לקראת ישיבה זו - לא תגובה באשר לפן המשפטי של הבקשה ולא תצהיר תגובה בנוגע לפן העובדתי העומד בבסיס הבקשה.
2. במהלך הדיון העלה ב"כ המשיב טענה מקדמית, עת טען, כי הסמכות לדון בבקשה נתונה לביהמ"ש לעניינים המנהליים, אולם היות ולא מדובר בתקיפת החלטה או מעשה של רשות מנהלית אלא בצו המופנה כנגד חבר מועצה, שאיננו רשות מנהלית, דין טענה מקדמית זו - להידחות.
עוד טען ב"כ המשיב, כי אין כל החלטה מחייבת של השלטון המרכזי השולל את נוכחותו, כמשקיף, של חבר המועצה בישיבות וועדת המכרזים או כל ועדה אחרת מוועדות העירייה, ושלילת זכותו של המשיב להיות נוכח בישיבות של ועדות העירייה, מונעת ממנו לממש את תפקידו ופוגעת בשקיפות פעולות העירייה וזכות העיון.
3. הבקשה נסמכת בין היתר, ובעיקר, על חוות דעתו של היועמ"ש של העירייה, שניתנה בעקבות דו"ח מבקר המדינה משנת 2009, ולפיה חל איסור על השתתפות חברי מועצה שאינם חברי ועדה, בוועדת המכרזים ובשלוש ועדות אחרות, שהן ועדות מקצועיות שהרכבן נקבע בחיקוק ו/או בחוזרי מנכ"ל משרד הפנים. בבקשה ובתצהיר שצורף לה, ואשר לא נסתר, הובהר, כי חוות הדעת האמורה הופצה בעירייה ונמסרה גם למשיב, אשר עד לאחרונה אף ציית להוראותיה. לא כך החל מיום 4/7/11, אז נכנס המשיב לישיבת ועדת המכרזים שהתכנסה, וסירב לעזוב למרות שנתבקש לעשות כן מספר פעמים - גם בטרם החל הדיון וגם לאורך הישיבה. כך היה גם בדיונים הנוספים.
4. יש ממש בטענת העירייה, לפיה אין דין ועדת המכרזים, שהיא ועדה סטטוטורית שהרכבה קבוע בדין (ככל האפשר לפי ההרכב הסיעתי של המועצה), הדנה בהצעות חסויות במסגרת הליך תחרותי, כדין ועדות עירוניות אחרות. לכן, גם קובעת תקנה 6 לתקנות העיריות (מכרזים), תשמ"ח -1987 (להלן: "התקנות") במפורש, את חובת שמירת הסודיות של דיוני הועדה, כדלהלן:
"
6.
לא ימסור אדם שום ידיעה שהגיעה לידו בתוקף תפקידו בענין מכרז העומד להתפרסם או שפורסם או בענין מהלך הדיונים בוועדה והחלטתה, אלא לאדם שהוסמך כדין לקבל אותה ידיעה, ובדרך שנקבע בתקנות אלה".
פתיחת דלתות ועדת המכרזים לכל חבר מועצה או לקהל הרחב, אינה מתיישבת עם חובת סודיות זו, כשם שאינה מתיישבת עם החשש שמא נוכחות של מי שאינו מוסמך לכך בוועדה, עלולה להשפיע על שיקול הדעת המקצועי והעצמאי של חברי הוועדה. זו הייתה גם מסקנת היועמ"ש של העירייה בחוות דעתו, שפורסמה ביום 19/12/10.
5. המשיב טען, כי סגירת דיוני הוועדה טען פוגעת באופן ממשי בזכות הציבור בכלל ובזכותו, כחבר מועצה, בפרט, לקבל מידע מהנאמר בוועדה וסותרת את חובתה של העירייה לפעול בשקיפות. אולם, ניתן לומר, כי התקנות היו ערות לחשש זה, ולשם כך נקבעו המועדים הספציפיים בהם ניתן לאפשר נוכחות קהל (תקנה 15(ה) קובעת כי "
כל אדם רשאי להיות נוכח בעת פתיחת תיבת המכרזים ורישום מסמכי המכרזים בפרוטוקול") ואף נקבעו חובת ניהול פרוטוקול הישיבות, אופן ניהול הפרוטוקול ואופן פתיחת מעטפות המכרז ורישום מסמכי המכרז (תקנה 16 קובעת, כי "
הפרוטוקל ינוהל בשני עותקים שאחד מהם יימסר למשמרת למבקר העיריה או לעובד העיריה שנקבע לכך על ידי ראש העיריה", ור' גם הוראות תקנה 17).
6. צו המניעה הזמני, ממהותו, מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, כאשר הפסיקה הכירה, במשך השנים, בכללים מנחים, וביניהם בחינת הסעד הזמני - האם הוא כה הכרחי עד כדי הצדקת התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה (שמירת המצב הקיים); האם המבקש הוכיח לכאורה את זכותו, אשר למענה דרוש הסעד הזמני עד לתום הדיונים. קרי, סיכויי התביעה העיקרית או, למצער, האם עומדת שאלה בעלת משקל לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; האם, לפי מאזן הנוחות, אי הנוחות שתיגרם למבקש אם לא יינתן הצו, עולה על אי הנוחות שתגרם למשיב אם יינתן; והשאלה הכרוכה בכך- האם ניתן נזקו של המבקש להטבה על ידי פיצוי כספי, אם ימאן בית המשפט לתת לו סעד זמני; האם קיימים שיקולי יושר המונעים את מתן הסעד, כמו היעדר ניקיון כפיים, שיהוי, העלמת עובדות וכיו"ב (ור' לעניין זה תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדרי הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, שעניינה שיקולי היושר, ולשונה:
"אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש
").
7. לאחר בחינת הכללים הנ"ל - נחה דעתי, כי בשקלול האינטרסים והאיזון שביניהם, נוטה הכף לקבלת הבקשה לסעד הזמני כפי שהוגשה: סיכויי התובענה - גבוהים, נוכח הוראות החוק המפורטות לעיל, דו"ח מבקר המדינה וחוות דעת היועמ"ש; מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת העירייה, נוכח הפגיעה הממשית בעבודת הוועדה כל עוד נמשכת נוכחות המשיב בישיבותיה (ודוק: המשיב לא המציא כל תצהיר שיכול לסתור טענה עובדתית זו של העירייה); הסעד חיוני לאור התנהלותו של המשיב בישיבות הוועדה; וכן - הבקשה הוגשה, על פניה, בתום לב ולאחר ניסיונות שיכנוע של המשיב לפעול על פי הנחיות היועמ"ש בטרם פניה לערכאות.