החלטה בתיק ת"א 11868-08-13

1.         הבקשה שלפניי היא בקשה לסילוק על הסף של התביעה אותה הגישו התובעים.

בכתב התביעה נאמר כי התובעת 1 מייקון שירותים בע"מ (להלן: " התובעת") היא חברה פרטית אשר התקשרה עם הנתבעת 1 רכיבים זעירים בע"מ (להלן: " החברה" או " הנתבעת") בהסכם למתן שירותי ייעוץ אשר נחתם ביום 1.1.09 ותוקפו החל מיום 1.10.08 (להלן: " ההסכם").

בכתב התביעה נטען כי הצדדים המשיכו לנהוג לפי ההסכם עד לסילוק התובעים על ידי החברה, באמצעות בעל השליטה בה מר אורי מירסקי - הנתבע 2  (להלן: " אורי").

נטען כי החברה הייתה במצב קריטי של מחסור פיננסי וגם כיום היא, למעשה, במצב של חדלות פירעון.

התובעים שקדו למצוא השקעה אסטרטגית ובסופו של דבר, לאחר השקעת מאמץ אדיר, הם היו מעורבים בכל שלבי המו"מ עם חברה ממשלתית נכבדה מרוסיה וקרן רוסית בניהול בית ההשקעות תמיר פישמן.

בכתב התביעה תואר הסכם הייעוץ, לרבות תוכנית אופציות שהיוותה חלק מהתמורה במסגרתו.

לטענת התובעים, לא עמדה הנתבעת בחיוביה על פי ההסכם ופניות התובעים, בהן דרישת תשלום ודרישת האופציות שהוקנו לתובע 2 (להלן: " יואל"), לא נענו. לאור זאת הוגשה התביעה, אשר כללה בקשה למתן צו עשה למימוש אופציות ולמכירת מניות, וכן בקשה למתן סעד כספי בסך של כ- 1.4 מיליון ש"ח.

2.         בבקשה לסילוק על הסף נאמר כי מדובר בתביעות וטענות אשר התבררו והוכרעו בפסק דין חלוט, אשר ניתן על ידי כב' השופט כבוב בה"פ 3971-08-11 (להלן: "תביעת 2011").

עוד נטען כי התובעים אף היו יכולים לרכז את כל הטענות בתביעה זו ולכן הם מנועים מהעלאתן כעת.

לטענת הנתבעים, מדובר בהתנהגות חסר תום לב, כאשר חרף קביעות חלוטות של בית המשפט בתביעת 2011, אשר ניתנו בהסכמת הצדדים, לרבות הסכמה על הסמכת בית המשפט להכריע בהליך על דרך הפשרה, בוחרים עתה התובעים לנקוט במסלול חדש, שנועד לעקוף קביעות אלה.

במסגרת פסק הדין בתביעת 2011 חייב בית המשפט את החברה להקצות ליואל 50,000 מניות רגילות. זאת לאחר שצוין על ידי בית משפט כי בחן את טענות הצדדים, את השתלשלות ההתקשרות בין הצדדים החל משלהי 2005 ועד שנת 2010, את מצבה של החברה נכון להיום ואת טיעוני הצדדים.

לטענת הנתבעים, הסכם הייעוץ עליו מבקשים התובעים לבסס את תביעתם הובא בפני בית המשפט במסגרת תביעת 2011; כך גם המו"מ עם החברה הרוסית ודרישתו של יואל לקבל את האופציות בגין הצלחתו של מו"מ זה.

לטענת הנתבעים, למרות שכל הטענות, כאמור, מוצו בתביעת 2011, בחרו התובעים להגיש תביעה זו שעניינה טענות עובדתיות ומשפטיות זהות, תוך צירוף התובעת (המצויה בשליטתו של יואל) להליך ללא בסיס ותוך צירופם של הנתבעים 4-2 להליך ללא כל עילה. לדבריהם, התובעים ניסו להסתיר את דבר קיומם של ההליכים הקודמים והסתפקו באמירה כללית לפיה יואל הגיש המרצת פתיחה וכי החברה חויבה בהקצאת 50,000 מניות רגילות. פסק הדין שניתן בתביעת 2011, לא צורף לתביעה.

נטען, כי אין די בכך שבתביעה נאמר שלא מדובר במסכת עובדתית זהה לחלוטין וכי צורפו צדדים שלא נטלו חלק בהליך הקודם; שכן, על בעל דין לפרוס בפני בית משפט את היריעה כולה, וזאת לא נעשה על ידי התובעים.

עוד טענו הנתבעים, כי במקום בו מדובר בשתי התדיינויות, המבוססות על עילה זהה ביסודה, עומדת לנתבעת טענה של מעשה בית דין. עוד נטען, כי אין בעובדה שהתביעה השנייה מכילה פרטים שלא נכללו בתביעת 2011 כדי לשנות ממסקנה זו.

לטענת הנתבעים, העובדות העיקריות זהות בשני המקרים, וצירוף מלאכותי של התובעת והנתבעים 4-2 נעשה כדי להכין את הקרקע, למקרה שתוגש בקשה לסילוק על הסף.

בבקשה סקרו הנתבעים את העובדות הרלוונטיות לטענתם ואת פסק הדין אשר ניתן בתביעת 2011. כמו כן, נשמע טיעון משפטי מפורט בעניין מעשה בית דין: הנתבעים טענו עוד כי לא ניתן היתר לפיצול סעדים וכל התביעות הרלוונטיות נבלעו במסגרת תביעת 2011.

כמו כן טענו הנתבעים כי דין התביעה כנגד הנתבעים 4-2 - סילוק על הסף, מחמת העדר עילה והעדר יריבות: הנתבעים 4-2 הם בעלים בחברה, אשר הצטרפו אליה לאחר התרחשות הנסיבות עליהן מושתתת התביעה, ואין כל מקום להורות על הרמת מסך ההתאגדות בינם לבין החברה, מה גם שהתובעים לא הצביעו על עילה מספקת לעשות כן.

כמו כן נאמר כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכים משפטיים, וכי היא טורדנית וקנטרנית.