ביום 10/10/2011 ניתן פס"ד בהעדר הגנה כנגד המבקש ונתבעת 2 (אשר לא הגישה בקשה כלשהי מאז).
פסה"ד אינו אלא חיוב כספי כמפורט בכתב התביעה אשר הומצא למבקש עוד ביום 21/8/2011.
ביום 9/1/2012, הוגשה ע"י המבקש בקשה לביטול פסק-הדין הנ"ל, ולעיכוב הליכי ההוצל"פ, כמו גם, בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פס"ד.
הבקשה (להארכת מועד) מציינת, כי המבקש חסר אמצעים (יצוגו נעשה באמצעות לשכת הסיוע המשפטי) ובדיקת זכאותו וסיכוי ההליך התארכו עד אשר מונה בא-כוחו הנוכחי.
המבקש סומך בקשתו בהחלטתה של כב' הרשמת גאולה לוין, בתיק בש"א 9734/07, לדני נגד תנובות (בתוארה אז) כרשמת ביהמ"ש העליון וכן לע"א 1229/01 (מחוזי באר-שבע) בוקסבאום נגד מלכה שם נקבע, כי פניה ללשכה לסיוע משפטי מהווה טעם מיוחד לצורך הארכת מועד.
תשובת המשיבה מציינת, כי בקשה לביטול פס"ד יש להגיש בתוך 30 יום, ובמקרה עסקינן, היא הוגשה באיחור, כעולה מהגשתה של בקשה להארכת מועד שהוגשה יחד עימה.
המשיבה מציינת, כי המבקש אינו מציין כלל מתי פנה אל לשכת הסיוע המשפטי, ואף לא צירף אישור כלשהו בדבר פנייתו והעדר תיעוד ומועדים יש לראות את טיעוניו כחלשים.
המשיבה מציינת, כי כתב התביעה נמסר למבקש ביום 21/8/2011, פסה"ד ניתן ביום 10/10/2011 וכי רק ביום 9/1/2012, בחלוף כ- 4 חודשים וחצי ממסירת כתב התביעה הוגשה הבקשה.
בהתעלם מסיכוי ההגנה של המבקש אשר שני הצדדים עוסקים בהם, דומני, כי יש ליתן למבקש הארכה מאלה הנימוקים:
1. אין משמעות למועד שחלף בין המצאת כתב התביעה לבין הגשת בקשה לביטול פסה"ד, המועד הרלבנטי לצורך העניין הוא המועד בו נודע למבקש אודות פסה"ד, לראשונה, אודות פסה"ד שניתן כנגדו. ביום 18/10/2011 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. הבקשה נחזית להיות בקשת הדיוטות, נטולת תצהיר ומכל מקום מציינת היא, כי המבקש פנה אל לשכת הסיוע המשפטי בעניין תיק זה. החלטתי מיום 23/10/2011 בבקשה הנ"ל, ציינה, כי ניתן פס"ד ולפיכך אין מקום לדון בבקשה להארכת מועד.
2. איני סבור, כי עלי לבחון את טעמיה של לשכת הסיוע המשפטי, אולם, נעלה מספק הוא, כי מצאה לנכון ליתן למבקש יצוג באמצעות עו"ד, בא-כוחו הנוכחי.
3. אין חידוש כלשהו בכך, שהתנהלות לשכת הסיוע המשפטית איננה נעשית בהלימה למועדים הקבועים בסדרי הדין. את ההבחנה הראויה יש לעשות בין המועד טרם מתן הייצוג לבין המועדים שלאחריו ומהיבט זה, נכון עשה המבקש שהגיש בקשה להארכת מועד.
4. הגם שהמבקש נמנע מלנקוט במועד הידיעה הראשונה אודות מתן פסה"ד נראה מעצם העובדה כי הגיש עוד ביום 18/10/2011 (כשבוע לאחר מועד מתן פסה"ד בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה), כי היה מודע לתובענה, אך לא למתן פסה"ד.
5. אשר על כן, ואף מן השיקולים אותם רשאי לשקול רשם ביהמ"ש עפ"י הוראות סעיף 90 לחוק בתי-המשפט (שיקולי צדק) דומני, כי יש לקבל את הבקשה וליתן הארכה כמבוקש.
6. הארכת המועד נתונה, אפוא, בלא צו להוצאות.
7. החלטה נפרדת, בבקשה לביטול פסה"ד, תהא נתונה.
ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.