החלטה בתיק ת"א 11604/07

השאלה הצריכה הכרעה בגדרי החלטה זו עניינה קביעת זהות הערכאה המוסמכת לדון בתובענת המשיב, בשים לב לטענת המבקשת (בה כופר המשיב) כי הצדדים היו ידועים הציבור כבני זוג במועד הרלבנטי. 

רקע עובדתי

1.         המשיב הגיש תובענה בה עתר לחייב את המבקשת לשלם לו סך של כ-123,500 ש"ח. בכתב התביעה טען המשיב כי בין הצדדים נוצר קשר רומנטי בחודש ינואר 2001. לשניהם הייתה מטרה לנהל חיים משותפים. המשיב היה נשוי אותה עת ובמקביל להידוק קשריו עם המבקשת, הידרדרו יחסיו עם אשתו עד כדי נתק מוחלט וכמעט גירושין. המשיב והמבקשת אף עברו להתגורר לתקופת מה בדירת אחותו של המשיב בגבעתיים. המשיב בטח במבקשת. הוא חשש מפני עיקול כספיו בידי אשתו במהלך הליכי הגירושין. על כן, העביר הוא - ביום 17.10.01 - סך של 172,000 ש"ח מחשבון משותף שניהל עם אשתו, לחשבון המבקשת. דא עקא, המבקשת עשתה שימוש בכספי המשיב לצרכיה שלה. זאת אירע בעיקר בשעה שהמשיב היה אסיר (מחודש דצמבר 2003 ועד חודש אוקטובר 2005). לאחר שחרור המשיב, חזר המשיב לחיק משפחתו ושיקם את יחסיו עם אשתו. הוא פנה אל המבקשת בבקשה לקבל את כספיו אלא שחרף הבטחותיה - מיאנה היא להשיבם.

2.         המבקשת כפרה בכתב הגנתה בחובתה להשיב למשיב כספים כלשהם. טענתה העיקרית היא כי הכספים הועברו לחשבונה מתוקף יחסי הצדדים כידועים בציבור כדבר טריוויאלי לחיי משפחה. השימוש שעשתה המבקשת בכספים - היה בידיעתו ובאישורו של המשיב והוא לא מחה על אופן עשיית השימוש בכספים בידי המבקשת. המבקשת הוסיפה וטענה כי היא מעולם לא התחייבה להחזיר למשיב כספים כלשהם. הכספים לא ניתנו לה כהלוואה אלא מדובר בכספים משותפים לשני הצדדים, ולחלופין - במתנות שניתנו לה על ידי המשיב מעת לעת.

טיעוני הצדדים בגדר הבקשה, התגובה והתשובה

3.         המבקשת עתרה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, תוך כפירה בסמכותו העניינית והמקומית של בית משפט השלום בתל אביב לדון בתובענה. לשיטתה, הואיל ועניין לנו ביחסים בין ידועים בציבור, נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה. המבקשת טענה כי מבחינה מקומית, הסמכות היא לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, שם נעשה המעשה שבבסיס התובענה (הוצאת הכספים לצורך שימוש בהם).

עובדות הבקשה לא נתמכו בתצהיר. הטעם שניתן לכך מפי המבקשת הוא כי היא סמכה את טיעוניה באשר למהות יחסי הצדדים, על האמור בכתב התביעה ובו בלבד.

המשיב כפר בכך שיחסי הצדדים היו יחסים של ידועים בציבור. תגובתו לבקשה נתמכה בתצהירו. המשיב טען כי לא נתקיימו בבעלי הדין התנאים נשוא ההלכה הפסוקה להכרה ביחסיהם כיחסים של ידועים בציבור. אשר לסמכות המקומית, טען המשיב כי אם ייקבע שעניין לנו בסטטוס של ידועים בציבור, הרי שהסמכות המקומית היא לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, שכן מקום מגוריהם האחרון של הצדדים היה בקריית אונו, קרי: בתחום שיפוטו של בית המשפט האמור.

המבקשת השיבה לתגובה וטענה כי מן העובדות שנטענו בכתב התביעה עולה כי עניין לנו בסטטוס של ידועים בציבור ועל כל פנים, ההכרעה בשאלה אם אמנם זהו הסטטוס - נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. בית משפט אחרון זה יוכל לדון בתובענה אף אם ימצא שאין מדובר בידועים בציבור, שכן מעמדו וסמכותו הם של בית משפט השלום.

הפלוגתאות

4.         שתיים הן השאלות הדורשות הכרעה בהחלטה דנן. הראשונה - היא השאלה אם נתונה לבית משפט השלום סמכות עניינית לדון בתובענה; השאלה השנייה היא שאלת הסמכות המקומית.

ההכרעה

5.         לאחר לימוד טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי הדין הוא עם המבקשת, באשר לסמכות העניינית. לשון אחר: הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לענייני משפחה שכן בעת הרלבנטית היו הצדדים בני משפחה (קרי: ידועים בציבור) והסכסוך נוצר ונולד לרקע קשרים אלה ובעטיים. אשר לסמכות המקומית, דעתי היא כדעת המשיב, היינו: הסמכות המקומית היא לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, לאור מקום מגוריהם המשותף האחרון של הצדדים. להלן, אבאר עיקר הטעמים שהובילוני למסקנותיי.

יודגש כי ההכרעה בשאלת הסמכות העניינית, נתונה לערכאה המבררת. עמד על כך הנשיא ברק בציינו:

" עניין לנו בשאלה של סמכות, והיא חייבת להיקבע בטרם יחל בית ^-המשפט בדיונים לגופו של עניין. כך הדבר אם שאלת הסמכות מתעוררת בפני בית ^-המשפט לענייני משפחה, שאם לא כן, אין הוא בר ^-סמכות לדון בתובענה האזרחית. כך גם הדבר אם שאלת הסמכות מתעוררת בפני בית ^-משפט אזרחי (כגון בית ^-המשפט המחוזי), שאם לא כן, אין הוא רשאי להשתחרר מחובת השיפוט".

רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד (4) 337, 346 (2000). להלן: פרשת חבס.

סוגיית הסמכות העניינית

6.         סעיף 3(א) לחוק בתי המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), קובע:

"ענייני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה."

הגדרה למונח "ענייני משפחה", קיימא לן  בסעיף 1(2) לחוק הקובע: