החלטה בתיק ת"א 11012-12-08

1. הנתבע הגיש בתום שמיעת ראיות התביעה בקשה לצירוף ראיות הזמה.

2. התביעה שעד כה נשמעו בה ראיות התביעה בלבד  הינה תביעה כספית של  התובע וכן תביעת עשה לרישום בית המגורים על שם התובע. התביעה התייחסה לאחור ברישום על פני שנים רבות, שהתובע מבקש לייחסו לנתבע, עורך דין שטפל ברישום העסקה.

3. במסגרת הראיות שהובאו העיד הקבלן מר אברספלד. במסגרת חקירתו הנגדית נשאל בשאלה יזומה על ידי ב"כ הנתבע לגבי רישום זכויות בבנין אחר לחלוטין, שאיננו מושא התביעה. העד נשאל מתי שם הועברו הדירות על שם הדיירים. התשובה היתה כי הועברו על שם הדירים לפני כ-10 שנים, בין היתר בשל חוסר ידע של עורך הדין שם. ב"כ הנתבע טוענת כי בפסק דין של בית המשפט העליון משנת 1990 בענין של הבנין האחר, צויין כי  על המערערת היתה החבות לבצע את  הרישום ולכן היא לבד בעלת דינם והיא זו שהיתה חייבת לקיים התחייבותה.

4. התובע מתנגד להגשת הראיה בטענה שאיננה קשורה לתיק זה כלל ועיקר.

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה שאין מקום להיענות לבקשה, וזאת מהנימוקים המצטברים הבאים :

5.1  מדובר בפרשה שונה מהמקרה מושא  הדיון. אין זה מעניינו של בית משפט זה להתייחס לפרשה אחרת, המהווה מקרה אחר שנסיבותיו אינן פרושות בפני בית המשפט.

5.2 בהיות המקרה  אליו מתייחסת הבקשה מקרה אחר ושונה, שמכלול עובדותיו אינן פרושות בפני בית המשפט, גם אין מקום להתייחס אליו בהקשר של עדות מר אברספלד.

5.3  במקרה מושא הדיון הנוכחי, אין הכחשה שהיתה מחויבות לעורך הדין הנתבע לבצע את רישום הזכויות. זאת היתה חובתו לכאורה במסגרת ההסדרים שנקשרו בין הצדדים. המקרה כאן הוא מקרה פרטי, שבו עורך הדין סרב לכאורה לרשום את הזכויות בטענה שהוא זכאי לשכר טרחה נוסף. לא כך במקרה האחר שנקבע כי שם היתה החובה חובת המערערת.

5.3 הבאת פסק הדין  , לפי נוסח הבקשה אמורה להוות ראיית הזמה.  מדובר בדברי עד, שעדותו שולית, ועל אחת כמה וכמה שולית התייחסותו לבנין אחר, שלא ניתן ללמוד ממנו גזרה שווה. אומנם נושא מהימנות עדים ככלל הינו נושא רלוונטי אך כלל זה כפוף לענין סופיות תשובות העד 'בעניינים צדדים'. ראו לענין זה רע"א 3547/10 אפרים אוריון נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה בתל אביב יפו  נבו 15.7.10 -

ככלל, עניין מהימנותו או אי מהימנותו של עד היא עניין רלוונטי למשפט, ...... עם זאת, ברי, כי אין לאפשר הימשכות משפטים ללא גבול ואסור שהחקירה תגלוש מעבר לכל מידה סבירה (ע"פ 113/79 רכטמן נ' מדינת ישראל ( [פורסם בנבו] , 10.6.1979)). הכלל האמור כפוף לכלל בדבר סופיות תשובות העד 'בעניינים צדדיים', לפיו, בדרך כלל, תשובתו של עד באשר לשאלה שתכליתה להאיר על מהימנותו, ועניינה זר לעניינו של ההליך הנדון, תחשב "כסופית", ולא תותר אחריה הבאת ראיות נוספות אשר מטרתן היא להזים את הדברים. תכלית הכלל מונחת בשיקולי יעילות הדיון, הגינות החקירה כלפי העד במובן זה שאין להפתיעו בשאלות צדדיות ובמידת התרומה שעדות מהסוג הנדון עשויה לתרום לדיון  (ע"פ 556/74 פדידה נ' מדינת ישראל פ"ד כט(2) 387, 392 (1975); בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל פ"ד לט(4) 124, 129-139 (1985); והשוו לעניין עדות מפריכה  ע"א 365/81 אזולאי נ' לביא פ"ד לח(4) 125 (1984); אליהו הרנון דיני ראיות חלק ראשון 116 (תש"ל)). "

5.4 ב"כ התובע כבר הודיע כי אם אכן תוגש הראיה הנוספת, היא תפתח מבחינתו צורך לזמן צדדים לחקירה על מנת לבדוק את התשתית העובדתית ואם בכלל יש קשר בין המקרים. למותר לציין כי יש בכך סרבול דיון וחוסר יעילות משווע.

6. בשל כל האמור לעיל, אין מקום להבאת ראיה נוספת כראית הזמה. הבקשה נדחית.

7. הנתבע ישא בהוצאות בקשה זו בסך של 1500 ש"ח שישולמו לתובע בתוך 30 יום מהיום.

8. המזכירות תודיע לצדדים על החלטה זו.

ניתן היום,  כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......