בקשה לביטול ההחלטה מיום 7.4.13 במסגרתה נקבע התיק להוכחות, ובקשה להתיר המשך הליכים מקדמיים: צווים למתן תשובות לשאלונים, גילוי ועיון במסמכים.
החלטת בית המשפט מיום 2.12.13 וקביעת מועד לסיום ההליכים המקדמיים
בתביעה זו שהוגשה בשנת 2007, ותוקנה מספר פעמים, בית המשפט ממשיך ומתבקש לדון ולהכריע במחלוקות הצדדים בכול הנוגע להליכים המקדמיים. ההחלטה האחרונה (ולא היחידה) בנושא ההליכים המקדמיים ניתנה ביום 2.12.12, החלטה אשר נקבע בה יעד לסיום ההליכים המקדמיים, החלטה אשר איזנה בין טענות הצדדים ואשר נקבע בה, בזו הלשון:
"הרשות להגשת שאלונים או דרישות מסמכים הינה בתוך 30 יום. המענה יהיה בתוך 30 יום לאחר מכן. נקבעת בזאת משימה פנימית ליום 1.3.13, מועד בו יסתיים שלב ההליכים המקדמיים, אלא אם תהיה החלטה אחרת. במועד זה, או בסמוך לו, בכוונתי ליתן הנחיות והוראות להגשת תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים, כמו גם קביעת מועד לישיבת הוכחות".
קביעת מועד יעד לסיום ההליכים המקדמיים וקביעת התיק להוכחות נבעה בשל חלוף השנים מאז הגשת התביעה לראשונה, אולם ביתר שאת בשל הטענות החוזרות ונשנות כלפי בית המשפט בדבר התמשכות ההליכים בתיק, והצורך בקידומו.
לפיכך, בהעדר הגשת בקשה לפני המועד שנקבע בהחלטה מיום 2.12.12, ובהעדר כל בקשה לארכה בתוך המועד, ובשל השיהוי שבהגשת הבקשה כחודשיים ויותר לאחר המועד שנקבע, לא מצאתי כל נימוק ענייני ולפיו על בית המשפט לעיין בשנית בהחלטתו מיום 7.4.13, תוך מתן דגש להשלכות המהותיות שבקבלת הבקשה על המשך קידום ושמיעת התיק.
אמנם, הוגשה בקשה לפסילת מותב זה, בקשה שנדחתה וכך גם הערעור עליה. בעצם הגשת בקשת הפסילה לא היה בכדי לגרוע מהמועדים שנקבעו, הן לתום ההליכים המקדמיים, והן למועדים לגשת תצהירי עדות ראשית, שכן עיכוב ההליכים בשל כך בשל תקנה 471ג לתקנות סדר הדין האזרחי, החל בהגשת ההודעה על הערעור ביום 14.4.13, כחודש וחצי לאחר המועד שנקבע ביום 2.12.12.
לפיכך, דין בקשת התובעים להידחות על הסף.
לגוף הדברים
גם לגוף הדברים, לא מצאתי ממש בטענות התובעים. בהחלטת בית המשפט מיום 2.12.12, נקבעו הוראות המאזנות בין הצדדים. שכן ההליכים תלויים ועומדים שנים רבות, ונושא ההליכים המקדמיים ממשיך להיות במחלוקת בין הצדדים.
בית המשפט נתן הוראות ברורות, אודות סכום מצרפי הכולל שאלות ותתי שאלות בהיקף כולל של 180 שאלות וכך גם 40 קטגוריות של מסמכים פרטניים. והנה, מתברר כי התובעים לא פעלו בהתאם להנחיות בית המשפט, ולמעשה הגדילו באופן ניכר את שהותר להם, כפי שפירטו הנתבעים בתשובתם, תוך מתן דוגמאות לשאלות אשר נספרו לכאורה כשאלה אחת בידי התובעים, אולם בפועל כללו תתי שאלות רבות. נראה שרק השאלון לנתבעת 1, כולל במצטבר למעלה מ-180 שאלות, ובצירוף שאלונים לכל אחד מהנתבעים, השאלות ותתי השאלות עולים מעל 1,000 שאלות! כך גם באשר למסמכים, לקטגוריות גדלות עשרות מונים ממה שהותר בהחלטה מיום 2.12.12. בנסיבות אלו, אין לאפשר עוד את ההליכים המקדמיים לאחר השנים הרבות מאז הוגשה התביעה במקורה, ולאחר מספר "סיבובי הליכים מקדמיים", ולאור החריגה המשמעותית מהוראות בית המשפט.
לדברים יש להוסיף, כי לא ברור מדוע השתהו התובעים בהגשת הבקשה שהוגשה ביום 7.5.13 בלבד, כלומר למעלה מחודשיים לאחר תום המועד שנקבע כמועד היעד לסיום ההליכים המקדמיים, (העובדה כי הוגש ערעור על דחיית ההחלטה בדבר אי פסלות מותב זה, והוגשה הודעה מתאימה ביום 14.4.13, אין בה בכדי להצדיק את ההשתהות), ואף לא הוגשה בתוך המועד שנקצב, כל בקשה להארכתו.
לפיכך, גם אם לא הייתי מורה על דחיית בקשת התובעים על הסף, גם לגוף הדברים, יש לדחות הבקשה ולאחר שההליכים המקדמיים הנוספים שדרשו התובעים חרגו מהוראות בית המשפט אשר קבע הנחיות לצמצום משמעותי של היקף ההליכים המקדמיים, כחלק מהשלב בו נמצא ההליך המנוהל שנים רבות ואין לעכב ולסרבל עוד את ההליכים.
הוראות להמשך שמיעת התיק
בהחלטה מיום 7.4.13 נקצבו מועדים להגשת תיק מוצגים ותצהירי עדות ראשית. מאז חלפו כשלושה חודשים. גם אם בית המשפט לא יביא במניין הימים את משך הזמן מאז הודעת התובעים על הגשת הערעור על דחיית טענת הפסלות, (14.4.13) ועד למועד פסק הדין שניתן בידי נשיא בית המשפט העליון, (16.5.13), הזמן להגשת התצהירים ותיק המוצגים מאת התובעים חלף. התובעים לא הגישו כל בקשה לארכה, ולו מחמת הזהירות היה ראוי שכך יעשו. בכול אופן, לפנים משורת הדין, ועל אף שבית המשפט לא התבקש ליתן ארכה, ניתנת בזאת ארכת מועד אחרונה לתובעים להגיש את התצהירים חוות הדעת ותיק המוצגים עד ולא יאוחר ליום 15.9.13. בהתאם, יוארך המועד לנתבעים להגיש התצהירים חוות דעת ומוצגים תוך 60 יום לאחר מכן.
בנסיבות האמורות, אין מנוס מדחיית מועדי ההוכחות בחודשיים, ולפיכך שתי ישיבות ההוכחות שנקבעו, נדחות לתאריכים: 20.2.14 בשעה 09:00 וכן 6.3.14 בשעה 09:00. בהתאם, ישיבת קדם המשפט המסכמת נקבעת בזאת ליום 26.12.13 בשעה 11:30.
סיכום
כפי שפורט בהחלטה זו, נדחתה על הסף טענת התובעים לביטול ההחלטה בדבר קביעת ישיבת ההוכחות במסגרתה הסתיימו כל ההליכים הקודמים לישיבת ההוכחות, ודחיית הבקשה להמשיך את ההליכים המקדמיים, שהוגשה לאחר מועד היעד שנקבע בהחלטה מיום 2.12.12. גם לגוף הדברים אילו הייתה נדונה בקשת התובעים לגופה, אין מקום להמשך ההליכים המקדמיים, בשל הפרת הוראות בית המשפט, כמו גם בשל השיהוי שבהגשת הבקשה. כפי שפורט, בשל התנהלות התובעים, לא היה מנוס אלא לדחות את ישיבת ההוכחות, כמו גם את ישיבת קדם המשפט המסכמת על מנת לאפשר לתובעים את יומם ולהגיש את שנדרש מהם במועדים שנקצבו, אולם תהיה זו ארכה אחרונה לביצוע מה שהוטל על התובעים.
מן הדין היה לחייב את התובעים בהוצאות, וכבר בהחלטות קודמות לא עשיתי כן לפנים משורת הדין. הגם שכך קבעתי, שוב, לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.