מבוא
1. בפניי בקשה שהוגשה על ידי עיזבון המנוחה אהובה אפפלברג ז"ל ואח' (להלן: "התובעים") לתיקון כתב התביעה ולהגשת חוות דעת משלימה, אשר נערכה על ידי ד"ר יעקב אסף.
במסגרת הבקשה צוין, כי התיקון המבוקש הינו כדלקמן:
א. בסעיף 38 לכתב התביעה, שעניינו היעדר הסכמה מצד המנוחה, יתווספו, בקשר למידע שלא סופק למנוחה, המילים:
"וכן לא כלל מידע בדבר אפשרות מתן טיפול תרופתי מונע".
ב. בסעיף 47.10 לכתב התביעה, לאחר המילים:
"חשפו ו/או לא מנעו חשיפתה של המנוחה לסיכונים ו/או סיבוכים מיותרים ו/או בלתי מקובלים ו/או בלתי שכיחים ו/או הניתנים למניעה וכפי שרופא סביר מיומן היה נוהג", יתווספו המילים:
"לרבות בדרך של מתן טיפול תרופתי מונע נוגד קרישה".
ג. לאחר סעיף 47.10 יתווסף לאמור:
"רצ"ב חוות דעתו המשלימה של ד"ר אסף יעקב כחלק בלתי נפרד מכתב תביעה זה ומסומנת 'ז', הקובעת בין היתר כי בשים לב לגורמי הסיכון שקיננו במנוחה לפתח תסחיף ריאתי הייתה התוויה ברורה לטיפול מונע תופעות תרומבואבוליות, הן בדרך של טיפול מונע קרישה והן להורות על הפסקת השימוש בגלולות הורמונאליות".
2. התובעים תמכו בקשתם בתצהירו של מר שאול אפפלברג, בעלה של המנוחה (להלן: "התובע 2"), אשר במסגרתו ציין כי הסוגיות בדבר אפשרות לקבל טיפול תרופתי ו/או טיפול אחר שימנע או יפחית את הסיכון לתסחיף ריאתי, לרבות הפסקת נטילת גלולות, לא הוסברו למנוחה ואף לא הוזכרו בחוות דעתו הראשונה של ד"ר יעקב אסף וכי רק לאחר שב"כ פנו לד"ר יעקב אסף בשנית, נערכה חוות דעתו המשלימה בה צוין כי הנתבעים היו צריכים לתת למנוחה טיפול שימנע או יפחית את הסיכון לאירוע תסחיף ריאתי, וזאת בשים לב לגורמי הסיכון שהיו למנוחה.
3. אסותא מרכזים רפואיים בע"מ, ד"ר מור אלדד וד"ר שמש מיכאל (להלן: "הנתבעים 1-3") וכן שירותי בריאות כללית וד"ר ישי שופטי (להלן: "הנתבעים 4-5) מתנגדים לתיקון המבוקש ולצירוף חוות דעתו המשלימה של ד"ר יעקב אסף מחמת התיישנות.
4. יצוין, כי התובעים הגישו ביום 24/03/11 בקשה לצירוף חוות דעתו המשלימה של ד"ר יעקב אסף, בלא שעתרו לתיקון כתב התביעה. לאחר שהנתבעים הגישו תגובתם ונערך דיון בבקשה ביום 24/05/11, הגישו התובעים הבקשה דנא.
טענות הצדדים בתמצית
5. במסגרת הבקשה נטען על ידי התובעים, כי ישנה מגמה ליבראלית בתיקון כתבי טענות, ובפרט לנוכח השלב המוקדם בו נמצאת תביעתם, וזאת לאור מושכלות היסוד הרווחות בשיטת משפטנו, לפיה המשפט עומד על גילוי האמת ומקצה שיפורים אינו מוקצה מעיקרו.
התובעים טוענים, כי אין בתיקון כתב התביעה או בצירוף חוות הדעת המשלימה כדי להקים עילת תביעה חדשה, וממילא אין בנסיבות אלה בסיס לטענת ההתיישנות, ובלשונם:
"יושם לב כי הגשת חוות הדעת בנסיבות בהן כתב התביעה המקורי מתייחס למרכיבי היסוד של העילה לא מחייב בהכרח את תיקון כתב התביעה. במקרה דנן, כפי המפורט לעיל, כתב התביעה המקורי מתייחס למרכיבי יסוד אלו והתיקון נועד להוסיף ולהכליל במפורש את סוגיית הטיפול התרופתי המונע".
התובעים מוסיפים וטוענים, כי בנסיבות המקרה דנא, עילת התביעה היא רשלנות רפואית של הנתבעים כלפי המנוחה, אשר הביאה לפטירתה כתוצאה מתסחיף ריאתי. תיקון כתב התביעה וצירוף חוות הדעת המשלימה, עניינה טיפול רשלני שניתן למנוחה עובר לניתוח, וממילא אין בה כדי להקים עילת תביעה חדשה מזו שנטענה בכתב התביעה. על כן, חוות הדעת המשלימה נועדה לבסס עילת התביעה המפורטת בכתב התביעה ולתמוך בה, ואין היא מקימה עילת תביעה אחרת נוספת.
בנוסף נטען על ידי התובעים, כי המחדלים נשוא חוות הדעת המשלימה נטענו על ידי התובעים בסעיפים 13, 47.1, 47.9, 47.13, 47.14, 47.17 ו-47.19 לכתב התביעה, ועל כן אין בתיקון המבוקש כדי להקים עילת תביעה חדשה.
6. הנתבעים טוענים, כי יש לדחות את בקשת התובעים מהנימוקים שפורטו בתגובתם, וזאת ממספר נימוקים. לטענתם, יש לדחות את הבקשה על הסף, משלא צורף תצהיר לבקשה ובמסגרתו הסבר לפגם שארע ובעטיו לא התייחס ד"ר יעקב אסף להתנהלות הרפואית שקדמה לניתוח בחוות דעתו, וזאת חרף העובדה שכל המסמכים הרפואיים עמדו בפניו במועד עריכת חוות דעתו הראשונה.
הנתבעים טוענים, כי במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, ואשר נעשית כ-9 שנים לאחר פטירת המנוחה, לא הועלה נימוק המצדיק את התנהלות התובעים, ושעה שהיעתרות לבקשת התיקון פוגעת בנתבעים נוכח ההתיישנות החלה על טענות התובעים במסגרת חוות הדעת המשלימה.
הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי במסגרת חוות דעתו הראשונה של ד"ר יעקב אסף לא ניתנה כל התייחסות לטיפול במנוחה טרם הניתוח, וכל חוות דעתו של ד"ר יעקב אסף בהקשר לטיפול מוקדם מתמקדת בסמוך לאחר הניתוח וטרם הפטירה, להבדיל מטיפול מוקדם טרם הניתוח.
הנתבעים מציינים, כי בכתב התביעה לא נטען על ידי התובעים דבר ביחס לתקופה שלפני הניתוח, אלא נטענו טענות אך ביחס לתקופה שלאחר הניתוח, כעולה מפורשות מסעיפים 17 ו-37 לכתב התביעה, וניסיונם של התובעים להציג הדברים אחרת נועד להטעות.