בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' הרשם הבכיר נ' זיתוני) מיום 22.11.12 בת"ק 30652-07-12, שבו התקבלה תביעתו של המשיב נגד המבקש ונדחתה התביעה שכנגד שהגיש המבקש והמבקש חויב לשלם למשיב סכום של 6,540 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בסכום של 500 ש"ח
("פסק הדין").
עיינתי בטענות המבקש והחלטתי לדחות את הבקשה.
התובענה שהגיש המשיב נגד המבקש הייתה לתשלום סכום של 6,540 ש"ח בגין אספקת מחשב וציוד נלווה וכן עבודת התקנה שהמשיב טען כי ביצע בביתו של המבקש. בכתב התביעה שכנגד טען המבקש כי הוא שילם למשיב סכום של 9,000 ש"ח ולכן, אם טענת המשיב היא שתביעתו עומדת על סך 6,540 ש"ח כי אז על המשיב להחזיר למבקש את ההפרש ששולם.
לאחר ששמע את טענות הצדדים, ובכללן את טענות המשיב במענה לכתב התביעה שכנגד, שכן המשיב לא הגיש כתב הגנה שכנגד ומסר את גרסתו בעל פה במהלך הדיון, הוא העדיף את גרסתו של המשיב על פני גרסתו של המבקש וקבע, בין השאר, שאינו נותן אמון בדברי המבקש ועל רקע זה הוא קיבל את תביעת המשיב ודחה את התביעה שכנגד שהגיש המבקש.
בין שאר הטענות שמעלה המבקש הוא טוען שפסק הדין מבוסס על סתירות מהותיות בגרסת המשיב וכי העובדה שבית המשפט קמא קיבל את גרסת המשיב שנמסרה בעל פה ולא באמצעות כתב הגנה שכנגד, קיפחה את זכותו לקבל את יומו בבית המשפט.
לא מצאתי ממש בטענות אלה ואני סבור שאין די בהן כדי להתערב בפסק הדין.
בית המשפט לתביעות קטנות אינו כאחת הערכאות. על ההליכים הבאים בפניו נאמר ברע"א 4122/06
מעוז נ' מיכאלה יעקב ( 17.1.07) :
"הליך תביעות קטנות נועד לפתרון סכסוכים בגובה כספי נמוך, ועל כן נקבעו לו כללים מיוחדים של גמישות הן בנושא הראיות הן בסדרי הדין (ראו ש' לוין, פרוצדורה אזרחית: סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט, פרק ט"ו עמ' 94, 97 ואילך). נוכח ערכן של התביעות ומשיקולי יעילות גם לא נקבעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, אלא ניתן ערעור ברשות בלבד. ממילא המשוכה שקבע המחוקק גבוהה, מעבר להליך רגיל בבית משפט השלום, ולשאלת ההתערבות בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות לגופו קודמת השאלה של עצם מתן הרשות לערער".
בסוגיית מתן הרשות לערער על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות נפסק כי:
"העתרות לא מבוקרת לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו."
(ראו: בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08
ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ נ' מאיר ( 3.4.08))
בעניין זה נאמר גם:
"רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה. כאשר מדובר על נושא משפטי שאין בו פסיקה משפטית ברורה וחד-משמעית, לא תינתן, בדרך כלל, רשות ערעור. זאת, אפילו מדובר בשאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, אלא אם כן מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה, כאשר רצוי שלא להנציח פסק-דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, בנסיבות שבהן עולה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית. קל וחומר כך, בתביעות קטנות. בתביעות מעין אלה, הרשות תינתן אך בנסיבות שבהן יש עוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר". (א' גורן, בספרו
סוגיות בסדר דין אזרחי, 853 (מהדורה עשירית, 2009))
פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס על העדפת גרסתו של המשיב על פני זו של המבקש. הלכה מושרשת היא שערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה ע"א 3601/96
בראשי נ' עזבון בראשי ( 11.6.98) ועל אחת כמה וכמה כך כאשר מדובר בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות שהדיון בו אינו כפוף לסדרי הדין ודיני הראיות.
לא מצאתי ממש בטענה שלמבקש לא ניתן יומו בבית המשפט. כמסתבר מפסק הדין, המבקש יכול היה לשטוח את גרסתו בנוגע לתביעתו שכנגד ובמידת הצורך, היה בידו לבקש כי יותר לו להביא ראיות לתמוך אותה. משלא עשה כן, וכשפסק הדין מושתת של העדפת גרסתו של המשיב איני רואה כי תוצאתו גורמת למבקש "עוול זועק" שהיה מצדיק לשקול את ההתערבות בו.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.