ביום 15.3.01 הוגש לבית-משפט השלום באשקלון כתב אישום כנגד המבקש, המייחס לו עבירות של סרסרות לזנות, הבאת אדם לידי מעשי זנות, זיוף בכוונה לקבל דבר, כליאת שווא, החזקת מקום לשם זנות וכן הלנה שלא כדין.
לפי הנטען בכתב האישום, בחודש נובמבר 2000 או בסמוך לו, הגיעו לארץ ממולדובה א.מ. נושאת דרכון מולדבי ו- ל.א. נושאת דרכון מולדבי (להלן: א' ו- ל'), על-מנת לעסוק בישראל בזנות. המבקש ושני חבריו קשרו ביניהם קשר על-מנת להביא את א' ו- ל' לידי מעשי זנות עם אדם אחר, לעסוק בסרסרות למעשי זנות, לקבל ביודעין כספים בגין מעשי הזנות של א' ו- ל' ולהתפרנס מכך. לשם כך, בחודש ינואר 2001 או בסמוך לכך, הובאו א' ו- ל' על-ידי המבקש וחבריו מתל-אביב לדירה באשקלון, בה החזיק המבקש במועדים הרלוואנטיים לאישום (להלן: "הדירה"), לשם הלנתן בדירה. כמו-כן נטען בכתב האישום, כי על-מנת להקשות על זיהוי זהותן של א' ו- ל', זייפו המבקש וחבריו שתי תעודות זהות, הנושאות פרטים מזהים של אזרחיות הארץ והצמידו לשמות אלו את תמונותיהן של א' ו- ל', הכל באופן הנחזה להיות כאילו א' ו- ל' הינן אזרחיות ותושבות ישראל. עוד נטען בכתב האישום, כי בחודש פברואר 2001 או בסמוך לכך פרסמו המבקש וחבריו מודעה בעיתון המקומי באשקלון באמצעותה יצרו לקוחות קשר עם המבקש, אשר הפגיש בין הלקוחות לבין א' ו- ל'. בשיטה זו, כך נטען בכתב האישום, הביאו המבקש וחבריו את א' ו- ל' לידי מעשי זנות עם אחר בתדירות של 4-10 לקוחות ליממה. עוד נטען, כי במועד הרלוואנטי לכתב האישום, המבקש וחבריו אף נהגו לכלוא שלא כדין את א' ו- ל' בדירה.
בית-משפט השלום באשקלון (כב' השופט ר' בן יוסף) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות סרסרות למעשי זנות והבאת אדם אחר לעסוק בזנות, בניגוד לסעיפים 199(א)(1) + (2) ו- 201 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וגזר עליו מאסר בפועל של שנים עשר חודשים; מאסר מותנה של תשעה חודשים למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירות בניגוד לסימן י' לפרק ח' לחוק העונשין, או ניסיון או סיוע או שידול לביצוען; וכן הוטל על המבקש קנס של 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתם.
בית-משפט השלום גזר את דינם של שני חבריו של המבקש, כך שעל האחד הוטלו שבעה חודשי מאסר ועל האחר הוטלה שנת מאסר. כמו-כן, על השניים הוטלו קנסות ועונשים נלווים. יש לציין, כי שני החברים אף הורשעו, בין היתר, בעבירות נוספות הקשורות לזיוף תעודת זהות של הנשים ומתן זהות אחרת.
על פסק-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית-המשפט המחוזי (כב' סגן-הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ור' יפה כ"ץ) קיבל, ביום 12.3.03, את הערעור וזיכה את המבקש מביצוע עבירה של הבאת אדם לידי מעשי זנות לפי סעיף 201 לחוק העונשין, בקובעו, כי שתי הנשים באו ארצה ועסקו בארץ מרצונן הטוב והחופשי בזנות. על-כן, קבע בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו, כי יש להחזיר את הדיון לבית-משפט השלום על-מנת שיגזור מחדש את עונשו של המבקש, לאחר שישמע את טענות הצדדים לעניין העונש בנוגע לעבירה בה הורשע - סרסרות למעשה זנות.
התיק חזר לבית-משפט השלום באשקלון, אשר שמע את טענות הצדדים לעניין העונש. ביום 3.6.03 גזר בית-משפט השלום (כב' השופט ר' בן יוסף) על המבקש מאסר בפועל של שמונה חודשים; מאסר על תנאי של תשעה חודשים למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירות בניגוד לסימן י' לפרק ח' לחוק העונשין, או ניסיון או סיוע או שידול לביצוען; וכן הוטל עליו קנס של 6,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתם.
על פסק-הדין של בית-משפט השלום, מיום 3.6.03, ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית-המשפט המחוזי (כב' סגן-הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל וש' דברת) דחה, ביום 17.9.03, את הערעור, בקובעו, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חמור במידה כזו שתצדיק את התערבותו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, שבגדרה חזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי בנוגע לחומרת העונש ובמסגרתה הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית-המשפט המחוזי.
ביום 14.10.03 החלטתי, כי יש לעכב את ביצוע גזר הדין של בית-המשפט המחוזי מיום 17.9.03, עד למתן החלטה אחרת.
עיקר טענתו של המבקש הוא, כי יש לקבוע מדיניות ענישה אחידה בנוגע לעבירות של סרסרות לזנות, מאחר ובבתי-המשפט במחוזות השונים קיימת אי-אחידות בענישה בעבירות אלה. כמו-כן, מוסיף המבקש וטוען, כי לעברו הפלילי אין כל קשר לעבירות נשוא בקשה זו.
מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, מיום 17.9.03, ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.
דין הבקשה להידחות.
עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).
מעבר לדרוש יוער, כי אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97
דב בשירי נ' מדינת ישראל, תק-על 97 (4) 17). לא מצאתי בנסיבות המקרה דנן, את אותן הנסיבות שיש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.
ניתנה היום, י"א בחשוון תשס"ד (6.11.03).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.