רע"פ
בית המשפט העליון
|
8157-11
16/02/2012
|
בפני השופט:
ס' ג'ובראן
|
| - נגד - |
התובע:
דני כהן
עו"ד סנדי אלמוגי
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ג'ואי אש
|
| החלטה |
המבקש הורשע - על-פי הודאתו - בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ע' דרויאן) במספר כתבי אישום אשר הוגשו כנגדו, אשר ייחסו לו מספר רב של עבירות מרמה ורכוש:
א.
ת"פ 7506/08 - כתב האישום הוגש ביום 2.10.2008 ובו יוחסו למבקש בשלושה אישומים ארבע עבירות: זיוף בכוונה לקבל דבר; התחזות לאחר במטרה להונות; קבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף.
ב.
ת"פ 2105/08 - כתב האישום הוגש ביום 14.2.2008 ובו יוחסו למבקש ארבע עבירות: גניבה; זיוף; שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.
ג.
ת"פ 4502-07-08 - כתב האישום הוגש ביום 28.4.2008 ובו יוחסו למבקש שלוש עבירות: זיוף; שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.
ד.
ת"פ 26201-09-09 - כתב האישום הוגש ביום 24.9.2009 ובו יוחסו למבקש שתי עבירות: הונאה בכרטיסי חיוב וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
ה.
פ"א 34500/04 - כתב האישום הוגש ביום 2.4.2004 ובו יוחסה למבקש עבירה אחת של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה.
ו.
פ"א 30171/08 ופ"א 30289/08 - כתב האישום הוגש ביום 30.1.2008 ובו יוחסו למבקש חמש עבירות: קשירת קשר לביצוע פשע; הונאה בכרטיסי חיוב; גניבה במציאה; זיוף וקבלת דבר במרמה.
ז.
פ"א 506/06 ופ"א 3491/06 - כתב האישום הוגש ביום 25.9.2005 ובו יוחסו למבקש ארבע עבירות: גניבה במציאה; זיוף בכוונה לקבל דבר; שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.
ח.
פ"א 9328/07 - כתב האישום הוגש ביום 3.2.2007 ובו יוחסה למבקש עבירה אחת של קבלת דבר במרמה.
ט.
פ"א 31200/08 - כתב האישום הוגש ביום 1.4.2008 ובו יוחסו למבקש ארבע עבירות: גניבה; זיוף בכוונה לקבל דבר; שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.
י.
פ"א 33324/09 - כתב האישום הוגש ביום 1.6.2009 ובו יוחסו למבקש שלוש עבירות: החזקת רכוש החשוד כגנוב; הונאה בכרטיסי חיוב וקבלת דבר במרמה.
י"א.
פ"א 32734/09 - כתב האישום הוגש ביום 27.8.2009 ובו יוחסו למבקש 3 עבירות של קבלת דבר במרמה.
י"ב.
פ"א 269/10 - כתב האישום הוגש ביום 27.8.2006 ובו יוחסה למבקש עבירה אחת של זיוף.
המבקש ביצע שרשרת של עבירות מרמה ורכוש שנפרשה על פני תקופת זמן ממושכת, משנת 2004 ועד שנת 2009, כאשר סכום המרמה עומד על למעלה מ- 136,000 ש"ח. בפסק דינו קבע בית-משפט השלום, כי שרשרת מעשיו של המבקש מחייבת ענישה הרתעתית. עם זאת, לאור המלצת שירות המבחן וכן לאור הדרך שעשה המבקש נקבע כי יש להקל בעונשו. לאחר שעמד בית-המשפט על השיקולים לקולה ולחומרה, גזר על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי בגין כל עבירות מרמה או רכוש למשך שנתיים וכן הופעל עונש מאסר מותנה שהוטל על המבקש בת"פ 8379/01, 9518/07 מיום 3.1.2002 בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בחופף לעונש שהושת בתיק זה.
על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כב' הנשיאה ד' ברלינר והשופטים ג' קרא ומ' סוקולוב) דחה, ביום 21.9.2011, את הערעור על חומרת העונש בקובעו, כי המבקש פעל באופן שיטתי לאורך שנים רבות, פעילות שכל כולה מרמה וגזל רכוש הזולת. וכדברי בית-המשפט: "ובקיצור, אין לך כמעט תחום שהמערער לא שלח בו את ידו". עוד קבע בית-המשפט, כי הגם שהמבקש יכול היה להפסיק את רצף מעשיו, הוא בחר להמשיך בדרך הפשיעה והעבריינות. לעניין העונש נקבע, כי עצם העובדה שבית-משפט השלום הסתפק בתקופה של 10 חודשי מאסר בפועל מצביע על כך שהליך השיקום שעבר המבקש מצא את מקומו בצורה בורה ומובהקת במערך השיקולים של בית-משפט השלום. בנוסף לכך, צוין, כי כנגד המבקש היה תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 10 חודשים, שאותו הפעיל בית-המשפט וקביעתו הנוספת של בית-משפט השלום, ששני העונשים ירוצו בחופף זה לזה מעיד, כי בגין כל סידרת העבירות הארוכה, לא נדון המבקש ולו ליום אחד של מאסר נוסף.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי.
לטענת המבקש, עניינו מצדיק מתן רשות ערעור מאחר ונסיבותיו האישיות מעוררות סוגיה "אנושית ומצפונית" ומאחר ועניינו מעורר שאלה כללית באשר למדיניות הענישה מקום שנאשם עובר הליך טיפולי. לגופו של עניין, טוען המבקש, כי הערכאות הקודמות טעו עת לא העדיפו בעניינו את האינטרס השיקומי לאור ההליך השיקומי שעבר. הוא עותר, כי יוטל עליו מאסר על תנאי, יוארך המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו, ויושת עליו צו מבחן ושל"צ לפי שיקול דעת בית-המשפט.
מנגד, תומכת המשיבה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.