א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא אלון והשופטים ברקאי ושפסר) בעפ"ג 1167-06-10 מיום 1.9.10, בו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום באשדוד (השופטת לביא) בת"פ 1186/08 מיום 9.4.10. על המבקש הושתו עונש מאסר של שישה חודשים לריצוי בפועל, מאסר על תנאי של 12 חודשים, קנס בסך 15,000 ש"ח והתחייבות עצמית בסך 50,000 לעניין העבירות בהן הורשע המבקש. העבירות בהן הורשע המבקש בכתב האישום המתוקן בו הודה, היו הפצה והחזקה של טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן (סעיפים 60(א)(4) ו- 60(א)(3) לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש) תשל"ב-1972, שיווק תכשיר שלא באמצעות בית מרקחת (סעיף 47ב' לפקודת הרוקחים), ומכירה רשלנית של תרופה (סעיף 338(8) לחוק העונשין תשל"ז-1977.
רקע והליכים
ב. סיפור המעשה הוא כי המבקש החזיק בראשית 2005 גלולות לשיפור האון המיני מסוג Viagra שיוצרו בסימן מסחר pfizer וגלולות שיוצרו וסומנו בסימן המסחר cialis שלא על-ידי בעל הסימן או ברשותו, באופן העלול להטעות, ומכרם ללקוחות שונים בארץ תוך קבלת תמורה במזומן, ומודעות לכך שבדרך מכירה רשלנית זו יש כדי לסכן את הצורכים. המדובר בגלולות שהחומר הפעיל בהן מחייב מרשם וניפוק על-ידי רוקח מוסמך. ב-15.2.09 החזיק המבקש 358 גלולות מסוג ויאגרה ו-287 גלולות מסוג סיאליס, בידיעה שהן מזויפות ומתוך כוונה למכרן בידעה שהן מזויפות.
ג. בית המשפט המחוזי קבע (ביום 1.9.10) את תחילת ריצוי העונש ליום 3.10.10. הבקשה הוגשה ביום 27.9.10, ועמה בקשה לעיכוב ביצוע, שנתקבלה ביום 29.9.10 (החלטת השופטת חיות).
ד. כבר כאן המקום לציין כי כתב האישום, על עבירות מ-2005, הוגש לבית משפט השלום ביולי 2008, לאחר שכעולה מתוכו הוכן עוד ב-31.10.07. לא היה בפי הפרקליטות הסבר, בשתי הערכאות, להגשה המאוחרת. אף שלאחר העיון החלטתי שלא לקבל את בקשת רשות הערעור, אשר כפי שיפורט בוססה במידה רבה על האיחור בהגשת כתב האישום, נותרת תמיהה רבה על קצב הטיפול בתיק קטן ביותר, שבו 9 עדים, מתוכם 5 אנשי רשות (משטרה ומשרד הבריאות) והיתר בעיקר אנשי החברות הרלבנטיות. אחזור לכך בהמשך.
ה. לאחר שמונה פעמים של מועדי מענה - כפי שמציין בית משפט השלום בגזר הדין - שלא אחטא מן הסתם אם אניח כי התנהל במהלכן בניחותא מו"מ להסדר טיעון (תוך תיקון מזערי בסופו של דבר לכתב האישום), הודה המבקש ביום 1.6.09 והורשע. לאחר קבלת תסקיר וחוות דעת הממונה על עבודות שירות נגזר דינו של המערער ביום 19.4.10, כאמור.
ו. בגזר הדין ציין בית משפט השלום, כי למערער 3 הרשעות קודמות, בעבירות רכוש מ-2001 (נדון למאסר מותנה) ושני אישומים מ-2004 בעבירות זהות לאלה שבתיק דנא (נדון ב-4.9.06 בבית משפט השלום בבאר שבע לקנס בסך 12,000 ש"ח, מאסר 6 חודשים בעבירות שירות ומאסר מותנה של 6 חודשים, וב-30.6.08 בבית משפט השלום בתל אביב ל-4 חודשי מאסר מותנה). בית המשפט עיין בחוות דעת מומחה ממשרד הבריאות, שעיקרה הסבר בדבר הצורך בבדיקות רפואיות ובמרשם רופא בטרם שימוש בסיאליס, לרבות סיכון חיים של ממש וסכנות כגון אבדן ראיה, ותופעות לוואי; הוא הדין לויאגרה. נאמר, כי שימוש בתרופה מזויפת ללא פיקוח ואחסון ראוי צופן סכנות חולי ומוות. בית המשפט נדרש - על פי תסקיר שירות המבחן למבוגרים - למצבו הכלכלי של המבקש, לנסיבות חייו הלא קלות ולחוסר יציבותו; העבירות בתחום זה נשנו, כך נאמר בתסקיר, בשל מניעים כספיים. הוא נמצא כשר לעבודות שירות. בית המשפט אף ציין כי תחילה סבר המבקש לצרף לתיק זה תיק דומה בבאר שבע, אך לא עשה כך, וכן לא צירף, מטעם כזה או אחר, תיק זה לתיק שנדון בתל אביב. לטענת המדינה, כך נאמר, הצירוף לא נעשה כיון שלא היה מגיע עמו להסדרי טיעון מקילים. בית המשפט, לאחר שעיין בפסיקה בנושאים קרובים, ציין כי אל נכון הגישה הפרקליטות את התיק גם בעבירות על פקודת הרוקחים וחוק העונשין ולא רק פקודת סימני המסחר, שכן לא רק בפגיעה בקניין עסקינן אלא גם בבריאות הציבור ובסיכון חיים. צוין כי העבירות נעברו לרווח כלכלי, בדומה לסוחר בסמים, במטרה ל"עשיית כסף קל", מתוך התעלמות מן התוצאות ומן הפגיעה בזולת.
ז. בית המשפט נדרש לשאלת הגשתו המאוחרת של כתב האישום (למעלה מ-3 שנים לאחר העבירות), וציין כי "ככל שחל עיכוב בפרשת כתב האישום, כך מרחיקה התביעה במו ידיה את מועד גזירת הדין ומשפיעה בכך על יכולת בית המשפט להטיל ענישה שהיא ראויה לחומרת המקרה" צוין כי התביעה המשטרתית, חרף עומס, "עומדת במועדי הגשה קרובים בהרבה מהנהוג בפרקליטות". לכן, וגם כיון שבשנים האחרונות לא עבר המבקש עבירות, לא מוצה הדין - אך נמצא כי אין מקום הפעם שוב לעבודות שירות. בנסיבות לא הוטל על המבקש פיצוי לבעלי הזכויות של התרופות.
ח. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש, שהטענה העיקרית בו היתה חלוף השנים, בצד הנסיבות האישיות, וההטעמה כי בשנים האחרונות חזר המבקש למוטב. מנגד טענה התביעה כי מאסר בעבודות שירות ומאסרים מותנים לא הועילו, וכן כי אף ב-2006 עבר המבקש עבירות דומות וכתב אישום הוגש. בית המשפט ציין את הרשעותיו הקודמות של המערער, ואת התחשבות בתי המשפט בעבר במצבו האישי, ושעל כן הוטלו עונשים מותנים ומאסר בעבודת שירות. בית המשפט לא ראה להוסיף ולהקל בדרך דומה אף הפעם בשל חלוף הזמן, בציינו כי "מכירת תרופות מזויפות, ובכמויות משמעותיות ומסחריות, ובעיקר משהדבר מתבצע כדרך ובשיטה של 'פרנסה' - מהוה תופעה חמורה המסכנת את שלום הציבור", דבר שנתמך בחוות דעת פרמקולוגית.
הבקשה
ט. הבקשה הנוכחית מנומקת אף היא - דבר המוצג כשאלה עקרונית - בחלוף הזמן, בשיהוי הארוך בין מועד העבירה להגשת כתב האישום יחד עם פרק הזמן שמאז הגשת כתב האישום, קרי, למעלה מחמש שנים חלפו מאז העבירות, והמערער לא שב לסורו. המבקש תמך יתדותיו בע"פ 416/76 גבריאלוב נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(2) 29, שם בוטל (ברוב דעות) עונש מאסר בשל סחבת בפרקליטות. לשיטת המבקש, הגם שחומרת העונש כשלעצמה ככלל אינה עילה לרשות ערעור, הנושא של חלוף הזמן הוא כזה "היורד לשורשם של שיקולי הענישה בפלילים". חילוקי דעות בבית משפט זה בעבר כגון דא מצדיקים רשות ערעור, ביטול עונש המאסר בפועל או ריצוי בעבודות שירות.
הכרעה
י. כאמור, איני נעתר לבקשה. אכן, אין בשום פנים להלום כי תיק קטן ממדים ביותר, אשר נחקר בפברואר 2007, שכבר היה מוכן להגשה בפרקליטות באוקטובר 2007 - יוגש רק ביולי 2008. ער אני כמובן לעומס בפרקליטות, אך נשגב מבינתי כיצד בשיטות מחשב פשוטות לא "יזנק" תיק כזה בהבהוב תזכורת, והפרקליט או הפרקליטה המטפלים, אם אין בידם לעמוד בלוח זמנים סביר, יפנו לממונים כדי שיטפל בכך אחר. במקרה דנא לא ניתן שמץ הסבר בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, ויתר על כן, העניין נגרר בלא מענה לכתב האישום, תוך ביטול זמנו של בית המשפט ומזכירותו, עד שהמענה ניתן רק כתום קרוב לשנה מהגשת כתב האישום. כבוד למערכת האכיפה אין התיק מוסיף, ואכן, יתכנו מקרים שבהם - כפי שכתב בית המשפט בפרשת גבריאלוב אותה הביא המבקש - אין כליאה לאחר שנים רבות משרתת מטרה חיובית, ואף תהא בחינת "מעוות את הדין והצדק", כדברי השופט ויתקון שם (עמ' 30); איני סבור שבכך עסקינן במקרה דנא, ואין הציבור צריך לסבול בגלל מחדליהם של עובדי הציבור; נחוצה ענישה שיש בה ממש, נוכח הניסיון העגום באשר למבקש בעבר. עם זאת אבקש כי תיק זה, שהוא משל, יועבר לפרקליט המדינה, ובלא קשר לתוצאתו הספציפית יינתן בתוך 30 יום דיווח האם הופק לקח ומהו הלקח (ואנא, לא התשובה הידועה בדבר העומס; היא ידועה לי). אכן, גם בבתי משפט, כולל בית משפט זה ישנו עומס ותיקים מסוימים מתעכבים לעתים תקופה לא קצרה, אך בדרך כלל המדובר בשאלות עקרוניות המחייבות מחקר וכתיבה, ולא בתיקים קטני ממדים כאלה, ועל כן אין זה מקרה של "טול קורה".
יא. לגופם של דברים, אולי היה טעם בטענת חלוף הזמן אילו היה המדובר בעבירה ראשונה, שלאחריה לא נעברו עוד עבירות - אך בכזאת ממילא ספק אם היה מוטל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. אך כאן עסקינן במקרה של רצידיביזם חוזר ונשנה לאורך תקופה באותן עבירות. יפה, בכל הכבוד, ציין בית משפט השלום כי האפיון הנאות למעשים כאלה אינו בתחום סימני המסחר בלבד, בלא להקל בו ראש כל עיקר, אלא בתחום הרפואי והעונשי. על פני הדברים, אכן, אינטואיטיבית אולי אין אדם משוה תיק זה, של תרופות לשיפור האון, לסחר בסמים כפי שעשה בית משפט השלום; אך דעת לנבון נקל, שאילו חלילה אירע בשל תרופה מזויפת מקרה של נזק חמור או מוות, היו נעות אמות הסיפים לא פחות. תפקיד בית המשפט בכגון דא הוא גם להרתיע, ובית משפט השלום, ואחריו בית המשפט המחוזי ציינו כי לא הועילו העונשים המקילים במקרים הקודמים - המאסר המותנה ועבודות השירות. בית משפט השלום לא מיצה איפוא - כדבריו - את הדין, וזאת בדיוק בשל חלוף הזמן אכן מיתן את הענישה. עם כל אי הנחת מחלוף הזמן, אין מקום להתערבות שיפוטית נוספת, בגלגול שלישי.
יב. על כן איני נעתר לבקשה. עיכוב הביצוע בטל. המבקש יתייצב ביום 7.10.10 לריצוי עונשו עד שעה 9:00 במפקדת מחוז דרום של שירות בתי הסוהר ליד בית הסוהר באר שבע. תנאי השחרור בערובה יעמדו בתוקפם עד להתייצבות. תשומת לב הפרקליטות לפסקה י' כאמור, ללא קשר לתוצאת התיק.
ניתנה היום, כ"ו בתשרי תשע"א (4.10.10).