השופט א' שהם:
1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 16.7.2012, בתיק עפ"ת 34877-11-11, שניתן על-ידי כב' השופט כ' סעב, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, מיום 23.10.2011, בתת"ע 4416-05-10, שניתן על-ידי כב' השופט ש' בנג'ו.
המבקש הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה של שימוש בטלפון נייד תוך כדי נהיגה, ונדון לתשלום קנס בשיעור של 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו וכן לחודש פסילה על-תנאי למשך שנתיים.
בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 20.11.2012, החלטתי לעכב את ביצוע פסק הדין וקבעתי, כי הבקשה תובא לדיון בפני הרכב תלתא.
רקע והליכים קודמים
2. נגד המבקש הוגש, ביום 28.1.2011 שעה 15:52, דו"ח תנועה שבו נטען כי הוא השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב, תוך כדי נהיגה ברכב, בשכונת חורב בחיפה, וזאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשנ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה).
המבקש כפר בעובדות שנרשמו בדו"ח והודיע, בהתאם לסעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כי "יש ברצונו להישפט על העבירה", שכן לטענתו הוא לא שוחח בטלפון הנייד, במהלך הנהיגה. יצויין, כי את הדו"ח הגיש השוטר נאיף עבוד, כאשר השוטרת יהודית אסולין חתומה כעדה.
בדו"ח נאמר, כי המבקש נהג לבדו ברכב, מכיוון שכונת חורב לכיוון שכונת דניה בחיפה. בהגיע המבקש לשדרות אבא חושי, מול בית מס' 11, הוא נצפה על-ידי השוטר נאיף עבוד, כשהוא מחזיק בידו השמאלית מכשיר פלאפון הצמוד לאוזן שמאל, כאשר השוטר הבחין "בתנועות שפתיים". השוטר נסע בעקבותיו ולצידו של המבקש וראה כי הוא עדיין משוחח בטלפון. השוטר אותת למבקש לעצור בצד, והלה עצר את רכבו. תגובתו של המבקש, כפי שנרשמה בדו"ח, היתה "לא דיברתי בטלפון". השוטר ביקש מהמבקש לחתום על הדו"ח, אך הוא סירב לעשות כן.
3. לנוכח כפירתו של המבקש באשמה שיוחסה לו, העידו בבית המשפט לתעבורה השוטרים נאיף עבוד ויהודית אסולין, אשר נחקרו בחקירה נגדית על-ידי בא כוחו של המבקש, עו"ד יאיר נדשי. בעדותו טען נאיף עבוד כי הבחין בפעם הראשונה במבקש, כשהוא מדבר בטלפון הנייד, כאשר הלה חלף על פניו, בעומדו בשדרות אבא חושי ליד בית מס' 11. לאחר מכן, הוא הבחין במבקש, פעם נוספת, כשהוא משוחח בטלפון הנייד שברשותו, בצומת הרחובות איינשטיין-אבא חושי בחיפה. העד הכחיש כי התבקש על-ידי המבקש לרשום את מספר הטלפון הנייד שלו, וכי נדרש על-ידו לכתוב בדו"ח את מלוא הדברים שנאמרו לו על-ידי המבקש.
השוטרת יהודית אסולין העידה, כי ישבה בניידת ליד השוטר עבוד, מול בית מס' 11 בשדרות אבא חושי, כאשר הבחינה במבקש כשהוא נוסע בנתיב הימני ומדבר בטלפון נייד, שהיה צמוד לאוזנו השמאלית. השניים החלו לנסוע בעקבותיו של המבקש והבחינו בו, כשהוא ממשיך לשוחח בטלפון הנייד, ובשלב זה כרז לו השוטר עבוד לעצור בצד הכביש. לדברי העדה, היא לא שמעה את חילופי הדברים בין המבקש לעבוד, שכן היא נשארה בניידת ולא יצאה ממנה.
במסגרת פרשת ההגנה, העיד המבקש ומסר כי ברשותו מכשיר נייד אחד בלבד, שמספרו 054-5260678, ולטענתו הוא לא שוחח במכשיר הסלולארי תוך כדי נסיעה. המבקש הקליט את חילופי הדברים בינו לבין השוטר עבוד, ומהקלטה זו עולה כי הוא ביקש לרשום בדו"ח את מס' הטלפון הנייד שלו וכן את מלוא טענותיו, בנוגע למיוחס לו, אך השוטר סירב לכך. בהתאם לפלט שיחות שהוזמן על-ידו, עולה כי הוא שוחח בטלפון בשעה 15:54, אך לטענתו נעשה הדבר בבית הוריו ברח' חורב 58, ולא בשעת הנסיעה.
מטעמו של המבקש העידה הגב' ניקול קראו, עובדת בחברת פרטנר, אשר הגישה דו"ח איכון, לגבי השיחה הנכנסת משעה 15:54. בהתאם לדו"ח זה, נקלטה השיחה הנכנסת בתחום של סקטור A, שם מוצבת אנטנה בכיוון צפון-צפון מזרח, כאשר שטח הכיסוי של האנטנה הינו כ- 1100 מטרים.
4. בהכרעת דינו קבע בית המשפט לתעבורה, כי עדותם של השוטרים עבוד ואסולין מהימנה עליו, וכי הדברים שרשמו בדו"ח משקפים את ההתרחשות כהווייתה. אשר להקלטת השיחה בין המבקש לבין השוטר עבוד, קבע בית המשפט כי המבקש נקט בגישה ווכחנית, הוא ביקש לשבש את עבודת השוטר וניסה לחלץ מפיו אמירה, אשר תשרת את ענייניו. לגישתו של בית המשפט לתעבורה, אין בתוכן השיחה כדי לפגוע במהימנותו של השוטר.
לעומת ההתייחסות החיובית לעדותם של השוטרים, לא זכה המבקש לאמונו של בית המשפט, לנוכח סתירות ותהיות רבות לגבי גרסתו. בית המשפט לתעבורה ציין, כי אין מחלוקת על-כי הגיעה שיחה נכנסת למכשיר הנייד של המבקש בשעה 15:54, בעוד שהשוטרים ציינו כי העבירה בוצעה בשעה 15:52, דבר המלמד כי המבקש "היה בסמוך למקום בו נעצר על-ידי השוטרים". עוד נקבע, כי אין בדו"ח האיכון כדי לסתור את עדותם של השוטרים, וכאשר מדובר בפער של שתי דקות בלבד, בין השעה הנקובה בדו"ח התנועה לבין השעה שבה נקלטה השיחה הנכנסת "בהחלט מתיישבים הדברים עם המסקנה [שהמבקש] החזיק בטלפון הנייד צמוד לאוזנו, וקיבל שיחה מאחיו במהלך הנהיגה".
לפיכך, הורשע המבקש בעבירה שיוחסה לו, והוא חוייב בתשלום קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו, וכן לחודש פסילה על תנאי למשך שנתיים.
5. המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית המשפט לתעבורה וערער על הרשעתו ולחלופין על חומרת העונש, לבית המשפט המחוזי בחיפה. בערעור נטען, כי במקרה דנן מדובר בחריג לכלל אי ההתערבות בממצאים עובדתיים על-ידי ערכאת הערעור, שכן בית משפט קמא "התעלם מחומר ראייתי מהותי", ונתפס לכלל טעות בהערכת מהימנותם של עדי התביעה. לגבי השוטר עבוד נטען, כי הוא לא אמר אמת כאשר הכחיש כי התבקש לרשום את מספר הטלפון הנייד שהיה ברשות המבקש, וכן לתעד את מלוא טענותיו. לגבי השוטרת אסולין, נטען כי עדותה היתה "מזוהמת" כיוון שהיא קראה את פרוטוקול הדיון של עמיתה, טרם שמסרה את עדותה בבית המשפט. עוד נטען, כי דו"ח האיכון תומך, באופן ברור, בגרסתו של המבקש כי הוא לא שוחח במכשיר הנייד שהיה ברשותו "במקום ובזמן כנטען בדו"ח".
6. ביום 16.7.2012, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש. בפסק הדין הודגש כי עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט לתעבורה, ולמסקנות אליהן הגיע על-יסוד ממצאים אלו.
בית המשפט דחה את טענת המבקש כי עניינו נכנס לאחד החריגים לכלל אי ההתערבות, וכן לא מצא ממש בטענה, הנוגעת לקיומם של מחדלי חקירה. לפיכך, נדחה הערעור על הכרעת הדין, ובאשר לגזר הדין, נקבע כי מדובר בעונש ראוי, שאין מקום להתערב בו.
הבקשה לרשות ערעור