1. לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטתא' כהן) מתאריך 6.3.2013 ב-עפ"א 19929-01-13, אשר בגדרו נדחה ערעורן של המבקשות על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בבני-ברק (כב' השופט י' שקד) מתאריך 6.12.2012 ב-ת"פ 1470/11. במסגרת פסק הדין האמור הורשעו המבקשות בעבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר מכח סעיפים 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). בית המשפט לענייניים מקומיים הנכבד גזר על המבקשות עונש של תשלום קנס בגובה 8,000 ש"ח כל אחת והוציא נגדן צו איסור שימוש במבנה, מושא כתב האישום. כן הורה בית המשפט לענייניים מקומיים הנכבד למבקשות לחתום על התחייבות שלא לעבור על הוראות חוק התכנון והבניה.
להלן אביא את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
2. נגד המבקשות הוגש בתאריך 19.7.2011 כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים בבני-ברק, אשר ייחס להן ביצוע עבודות בניה ללא היתר בניגוד לסעיף 145 לחוק התכנון והבניה ושימוש במקרקעין ללא היתר - עבירה לפי סעיפים 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבניה, וביצוע עבודות בניה ועשיית שימוש במקרקעין בסטייה מהיתר או מתכנית - עבירות לפי סעיף 204(ב) וסעיף 208 לחוק התכנון והבניה. כתב האישום שהוגש נגד המבקשות, עוסק במבנה, שנבנה על פי הטענה ללא היתר, הממוקם בגוש 6195 ובחלקה 369 בדרך גהה (להלן: המבנה), אותו פיצלו המבקשות לשתי יחידות דיור נפרדות המשמשות למגורים - בקומת הקרקע ובקומה הראשונה למבנה.
3. בדיון שנערך בתאריך 21.6.2012 בבית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד העלו המבקשות טענת התיישנות בנוגע לאישומים שייחסו להם עבירות של ביצוע עבודות בניה ללא היתר ובעקבות זאת התביעה חזרה בה מאישומים אלה. בשל כך, הצטמצם הדיון - בהמשך - לרכיב "השימוש במקרקעין ללא היתר" בהגדרת העבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, המורה כדלקמן:
"204. (א) המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - קנס, או מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף או מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו."
כנגד אותו אישום הציגו המבקשות את הטענות הבאות: המאשימה לא הוכיחה היכן מצוי המבנה; המאשימה לא הוכיחה כי המבקשות עושות שימוש במבנה; המאשימה לא הוכיחה כי למבנה אין היתר בניה.
ביחס לטענות אלו, בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד קבע בפסק דינו, כדלקמן:
(א) הוכח בפניו זיהוי המבנה - תוך שהוא מסתמך לצורך זה, בין השאר, על עדותו של מפקח הבניה, מר אבי סילסי (להלן: מר סילסי), שתיאר את חזותו הפנימית של המבנה - ככזה שהיה מפוצל לשתי יחידות דיור בקומת הקרקע ובקומה הראשונה. עדות זו נתמכה בתמונות שצילם מר סילסי במקום ובתשריט שהגיש לבית המשפט. מעבר לכך בית המשפט סמך את קביעתו בשאלת זיהוי המבנה, על עדות המבקשת 1, שלפיה: "ברור לה באיזה מבנה מדובר".
(ב) הוכח בפניו כי נעשה שימוש במבנה מושא הבקשה. את קביעתו זו, ביסס בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד, בין השאר, על הראיות הבאות: עדות מר סילסי שלפיה הוא זיהה את המבקשות בבית המשפט כמי שהיו באזור המבנה במהלך המדידות שביצע במקום ועל עדות המבקשת 1, שלפיה: "אביה הוריש לה מבנים המשמשים למגורים באותו מקום".
(ג) הוכח בפניו כי למבנה לא היה היתר בניה. את קביעתו זו, ביסס בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד על עדותו של מר סילסי, שהעיד כי למבנה אין היתר בניה, ועל העובדה כי המבקשות לא הציגו היתר בניה למבנה - תוך שימוש בחזקה שלפיה אילו היה בידי המבקשות היתר בניה, הוא "היה מוצג לבית המשפט".
4. נוכח כל האמור לעיל - בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד הרשיע את המבקשות בעבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר - לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, בצירוף סעיף 208 לחוק האמור.
5. בתאריך 6.12.2012 גזר בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד את עונשן של המבקשות ובמסגרת גזר הדין, עמד, בין היתר, על הצורך למגר את הישנותן של עבירות על חוק התכנון והבניה, בין אם מדובר בעבירות של בניה ללא היתר כאמור, ובין אם מדובר בעבירות של שימוש ללא היתר. כשיקול לקולא, הביא בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד בחשבון את מצבן האישי של המבקשות, כפי שתואר על ידי הסנגורית שלהן. לפיכך, גזר בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד על המבקשות את העונשים הנזכרים בפיסקה 1 שלעיל.
6. המבקשות ערערו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד - לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בתאריך 6.3.2013 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הנכבד את ערעורן של המבקשות. בית המשפט המחוזי הותיר על כנם הן את הכרעת הדין והן את גזר הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד.
מכאן הבקשה שלפני.
טענות המבקשות
7. במסגרת בקשת רשות הערעור, טוענות המבקשות כי עניינן מצדיק מתן רשות ערעור ודיון ב"גלגול שלישי", וזאת מהטעמים הבאים (שלא הועלו במתכונת זו בפני הערכאות הקודמות):
(א) הבקשה מעלה שאלות משפטיות החורגות מדל"ת אמותיהן של המבקשות. בין היתר ציינו המבקשות בהקשר זה את הסוגיות הבאות:
1. האם ניתן להרשיע נאשם בעבירה של "שימוש ללא היתר", מקום שהשימוש שהוא עושה במקרקעין עולה בקנה אחד עם היעוד החל על המקרקעין על פי תכנית המיתאר.