כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום (לתעבורה) בנתניה כתב אישום, המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות של 169 קמ"ש בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי, בה מותרת מהירות מרבית של 90 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. המבקש זומן להתייצב במשפטו.
ביום 3.3.03 התקיים דיון במשפטו של המבקש, אולם המבקש לא התייצב. בא-כוח המבקש התייצב למשפט והשיב לאישום, כי לטענת המבקש נהג באותו מקום וזמן, אבל לא במהירות המיוחסת וכי המבקש כופר באשמה. בא-כוח המבקש ביקש לזמן את השוטר המפענח. בית-משפט השלום (לתעבורה) דחה את הדיון וקבע, כי על המשיבה (להלן: המדינה) להזמין את השוטר המפענח.
ביום 16.6.03 התקיים דיון במשפטו של המבקש, אולם המבקש לא התייצב. בא-כוח המבקש התייצב וכן השוטר המפענח, אשר העיד על האופן בו פענח את סרט הצילום וזיהה את מכוניתו של המבקש מבצעת את העבירה שיוחסה לו. בתום עדותו של העד, עמד תחילה בא-כוח המבקש על כך, שיוזמנו כל השוטרים עורכי תעודות עובד הציבור שהוגשו, אולם לאחר-מכן הודיע, כי במחשבה שנייה "אנו חוזרים מן הכפירה ומודים".
בית-משפט השלום (לתעבורה) בנתניה הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירה שיוחסה לו וגזר עליו עונש של עשרה חודשי פסילה, חודשיים פסילה על תנאי למשך 3 שנים וכן קנס כספי בסך 1,000 ש"ח או 20 יום תמורתם.
כחודש לאחר מתן גזר-הדין של בית-משפט השלום (לתעבורה), הגיש המבקש בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדרו, תוך העלאת טענות קשות כנגד בא-כוחו דאז וטענה, כי נגרם לו עיוות דין חמור. בית-משפט השלום (לתעבורה) דחה את הבקשה בקובעו, כי פסק-הדין ניתן בנוכחות בא-כוחו של המבקש והדיון הסתיים.
על פסק-הדין של בית-משפט השלום (לתעבורה) מיום 16.6.03 וכן על החלטת בית-משפט השלום (לתעבורה) מיום 18.7.03, הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) דחה, ביום 26.12.04, את הערעור בקובעו, כי חזקה על בא-כוח המבקש שפעל במסגרת הסמכות שניתנה לו על-ידי המבקש עצמו, שאם לא כן יש להניח, כי המבקש היה טורח להתייצב בבית-המשפט. כמו-כן נקבע,כי ההליך המשפטי בבית-משפט השלום (לתעבורה) התנהל באופן תקין ללא כל פגם. יש לציין, כי אף הפעם לא התייצב המבקש לדיון בערעורו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת המבקש הוא, כי שגה בית-משפט השלום (לתעבורה) בכך, שדחה את הבקשה לביטול פסק-הדין מבלי לקיים דיון ומבלי לבקש את תגובת המדינה. כמו-כן, העלה המבקש טענות בנוגע לקיום הדיון ללא נוכחותו.
מנגד, תומכת המדינה יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, המבקש יוצג על-ידו בא-כוחו לאורך כל ההליך, ולא טרח להתייצב בבית-המשפט, ולכן אין לו אלא להלין על עצמו אם בדיעבד היה מנהל את ענייניו אחרת.
החלטתי לדחות את הבקשה.
עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ואין מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, השאלה האם זכות הנוכחות של הנאשם במשפטו, בעבירות תעבורה הנכנסות בגדרו של סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), חלה על בקשה לביטול פסק-דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם, המוגשת בהסתמך על סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי, הוכרעה זה מכבר על-ידי בית-משפט זה בקובעו, כי הכלל הוא, שבקשה לביטול פסק-דין תידון בהעדרם של הצדדים, ורק במקרים המצדיקים זאת יחרוג בית-המשפט מכלל זה. בית-המשפט יחליט בבקשה על-פי אמות המידה הקבועות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, כלומר סיבה מוצדקת לאי התייצבות או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק-הדין (ראו רע"פ 9142/01
סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6) 793).
בעניינו של המבקש נראה, כי הלכה זו מקבלת משנה תוקף. שכן, המבקש היה מיוצג לאורך כל ההליך המשפטי על-ידי בא-כוחו, הוא הוזמן לדיונים שנקבעו במשפטו בבית-משפט השלום (לתעבורה) ושלח את בא-כוחו לייצגו בלא שטרח להתייצב בעצמו. מכל אלה אנו למדים, כי בא-כוחו של המבקש קיבל את הסמכות המלאה לייצגו, כאילו הוא המבקש בעצמו, שכן אם לא כך הדבר, היה על המבקש להתייצב בעצמו בפני בית-המשפט.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
על המבקש להפקיד את רישיון נהיגתו במזכירות בית-משפט השלום (לתעבורה) בנתניה ביום 8.3.05 לא יאוחר מהשעה 11:00.
ניתנה היום, י"ט באדר א' תשס"ה (28.2.05).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.