1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שניתן על-ידי כב' השופטים י' אלון - נשיא, י' צלקובניק ו- י' שפטר,בתיק עת"א 1998-06-12, מיום 4.7.2012. בפסק הדין נדחתה עתירתו של המבקש לבטל את החלטת ועדת השחרורים לבטל חלקית את שחרורו על-תנאי ולהורות לו כי ישוב לשאת תקופת מאסר של 26 חודשים, מתוך תקופת השחרור על-תנאי המלאה, אשר הסתכמה ב- 36 חודשים.
רקע והליכים
2. ביום 16.3.2005, הורשע המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן: ת"פ 40300/03), על יסוד הודאתו, בביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ועבירה של ייבוא סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים). בגין ביצוע עבירות אלו, הושת על המבקש עונש של 66 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועונש של 24 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים.
3.
4. ביום 20.6.2005, הורשע המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (להלן: ת"פ 1017/04), על יסוד הודאתו, בביצוע עבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים, ועבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, לפי סעיף 7(א) ו- 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים. בגין ביצוע עבירות אלו, הושת על המבקש עונש של 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מהם 10 חודשים בחופף לעונש שהוטל על המבקש בת"פ 40300/03, וכן עונש של 36 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים.
5. ביום 25.7.2007, ניתנה החלטת ועדת השחרורים, המורה על שחרורו של המבקש בשחרור מוקדם על-תנאי, לתקופת תנאי בת 3 שנים ושלושה חודשים, מיום 12.8.2007 ועד ליום 11.11.2010. בהחלטה נקבע, כי המבקש ימלא את התנאים הקבועים בחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על-תנאי); ייקח חלק בתוכנית של הרשות לשיקום האסיר; וכי כל הפרה הנובעת מאי קיום התוכנית, תחשב להפרה מהותית של תנאי השחרור ועלולה לגרום להפקעת שחרורו על-תנאי.
6. בימים 28.7.2010 ו- 19.1.2011, הוגשו שלושה כתבי אישום נגד המבקש לבית המשפט השלום באשקלון, המייחסים לו את ביצוע העבירות הבאות:
7.
8. א. ת"פ 19831-08-10 - עבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382(ב)(1) ו- 379 לחוק העונשין, ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. על-פי כתב האישום, העבירות הנ"ל, בוצעו על-ידי המבקש בימים 11.6.2010 ו- 13.6.2010, דהיינו, במסגרת תקופת שחרורו על-תנאי.
9.
10. ב. ת"פ 58083-01-11 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 58083-01-11 end_of_the_skype_highlighting - עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ועבירה של תקיפת בת זוג, לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין. על-פי כתב האישום, העבירות הנ"ל, בוצעו על-ידי המבקש ביום 2.7.2010, דהיינו, במסגרת תקופת שחרורו על-תנאי.
ג. ת"פ 13230-02-11 - עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; ועבירה של תקיפת בת זוג, לפי סעיפים 382(ב)(1) ו- 379 לחוק העונשין. על-פי כתב האישום, העבירות הנ"ל, בוצעו על-ידי המבקש בימים 15.11.2010 ו- 16.11.2010, דהיינו לאחר שהסתיימה תקופת שחרורו על-תנאי.
11. ביום 9.10.2011, הורשע המבקש על-ידי בית המשפט השלום באשקלון, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות המיוחסות לו בשלושת כתבי האישום הנ"ל, לאחר שצורפו יחדיו. בו ביום, אימץ בית המשפט את הסדר הטיעון, גזר את דינו של המבקש והשית עליו 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ו- 6 חודשי מאסר על-תנאי. עקב הרשעתו זו, הגיש היועץ המשפטי לממשלה, ביום 2.11.2011, בקשה לביטול שחרורו על-תנאי של המבקש לועדת השחרורים גוש מרכז. בבקשה נטען, כי לנוכח העובדה שהרשעתו של המבקש מהווה הפרה בוטה של תנאי שחרורו, הרי שיש להפקיע את שחרורו על-תנאי, ולחייבו לשוב ולשאת בתקופת מאסר שאורכה כאורך תקופת מלוא התנאי.
12. לשם השלמת התמונה, יצויין, כי ביום 6.11.2011, הורשע המבקש על-ידי בית המשפט השלום באשקלון (להלן: ת"פ 28506-03-11), בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים; בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; בעבירה של נהיגה פזיזה ורשלנית ברכב, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין; ובעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961. בגין עבירות אלו, אשר בוצעו ביום 9.3.2011, נדון המבקש, בין היתר, ל- 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
13. ביום 5.12.2011, ערכה ועדת השחרורים דיון בעניינו של המבקש, במעמד הצדדים. במהלך הדיון, טען המבקש, אשר ייצג את עצמו, כי נתן הסכמתו להסדר הטיעון מבלי שעודכן בדבר העובדה כי העבירות בוצעו במהלך תקופת השחרור על-תנאי, וללא שידע שהרשעתו בתיק זה עלולה להוביל להפקעת תקופת התנאי. כמו כן, ביקש המבקש לדחות את הדיון, על מנת לאפשר לו לשכור עו"ד שייצגו. ועדת השחרורים נעתרה לבקשתו זו. יצויין, כי אף בימים 20.2.2011 ו- 25.3.2012, התקיימו דיוני המשך בעניינו של המבקש, אשר נדחו, לנוכח בקשותיו של המבקש.
14. ביום 3.4.2012, ולאחר שנערך דיון, ממנו נעדר בא כוח המבקש עקב שהות בחוץ לארץ, ניתנה החלטתה של ועדת השחרורים להפקיע את מלוא תקופת השחרור על-תנאי של המבקש. ועדת השחרורים ציינה, כי בשניים מהאישומים בהם הורשע המבקש, ביום 9.10.2011, ובגינם הוטל עליו מאסר לריצוי בפועל, בוצעו עבירות במסגרת תקופת התנאי. על כן, קבעה ועדת השחרורים, כי יש לבטל את מלוא תקופת התנאי של המבקש ולחייבו לשאת ב- 36 חודשי מאסר.
15. ביום 16.5.2012, נערך דיון חוזר בועדת השחרורים, לבקשת בא כוח המבקש ובמעמד הצדדים. בו ביום, ניתנה החלטתה של ועדת השחרורים בעניינו של המבקש. נקבע, כי טענת המבקש כי לא ציינו בפניו את העובדה שהוא צפוי להפקעת השחרור על-תנאי, אינה רלבנטית ואין לקבלה. כן נקבע, כי הבקשה לביטול שחרורו על-תנאי של המבקש הוגשה במועד, תוך 3 חודשים מיום מתן גזר הדין, אשר ניתן במהלך תקופת התנאי, בהתאם לסעיף 22(א)(1) לחוק שחרור על-תנאי. יחד עם זאת, חברי הועדה הגיעו לכלל מסקנה כי אין מקום להפקיע את מלוא תקופת התנאי, וזאת, לנוכח העובדה כי העבירה הראשונה אותה ביצע המבקש במהלך תקופת התנאי, נעברה כ- 5 חודשים לפני תום התקופה; משום שהעונש שהוטל על המבקש בגין העבירות שביצע במהלך תקופת התנאי, עומד על 4 חודשי מאסר בלבד; והיות שאין פרופורציה הולמת בין עונש מאסר זה ובין הפקעה של 36 חודשי מאסר. לפיכך, קבעה ועדת השחרורים כי יש לתקן את החלטתה, מיום 3.4.2012, להפקיע את מלוא תקופת התנאי, ותחת זאת, להפקיע תקופה של 26 חודשים בלבד.
16.
17. ביום 3.6.2012, הגיש המבקש את עתירתו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בעתירה נטען, כי הבקשה לביטול שחרורו של המבקש על-תנאי הוגשה לאחר תום המועד הקבוע בסעיף 22(א)(2) לחוק שחרור על-תנאי. כן נטען, כי שגתה הועדה משלא נתנה דעתה לכך שבקשת הביטול נעשתה בחוסר ניקיון כפיים, בחוסר תום לב ותוך שלילת הזכות להליך הוגן, שעה שלמבקש נעשה מחטף ולא הודע לו כי הרשעתו תוביל להפקעת תקופת התנאי.