רע"א
בית המשפט העליון
|
9397-12
26/02/2013
|
בפני השופט:
י' דנציגר
|
| - נגד - |
התובע:
עו"ד שמעון לביא בתפקידו ככונס נכסים עו"ד שמעון לביא
|
הנתבע:
1. חיים כהן את ג'ודי בניה ופיתוח (2001) בע"מ 2. חיים כהן 3. עו"ד יוסף גרוסמן 4. רחל גרוסמן 5. נציגות הבית ברח' ארנון 14 רמת-גן ו-14 אח'
|
| החלטה |
לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' טובי) בה"פ 28663-11-09 begin_of_the_skype_highlighting 28663-11-09 ללא תשלום end_of_the_skype_highlighting מיום 28.11.2012, בה נדחתה בקשת המבקש, בתפקידו ככונס נכסים, לעיון חוזר בהחלטות קודמות שניתנו בבקשה למתן הוראות.
רקע עובדתי והליכים קודמים בתמצית
1. הקבלן חיים כהן, המשיב 2 (להלן: הקבלן), היה בעל השליטה בחברת חיים כהן את ג'ודי בניה ופיתוח (2001) בע"מ, המשיבה 1 (להלן: החברה), שהייתה בעלים של מחצית הזכויות במגרש ברח' ארנון 14 ברמת גן. נכרת הסכם קומבינציה לצורך בניית פרויקט במקרקעין ולצורך זה נטל הקבלן משכנתא מבנק לאומי. הקבלן והחברות שבבעלותו נקלעו לקשיים כלכליים ומשכך ביקש הבנק לממש את זכויות החברה במקרקעין ששועבדו כבטוחה להחזר ההלוואה. לאור זאת פנה הקבלן לעו"ד יוסף גרוסמן, המשיב 3, ולעו"ד אורי פנסו על מנת שישתפו עמו פעולה לשם הצלת הפרויקט. לאור זאת, נחתם הסכם לפיו זכויות החברה וחובותיה הומחו לעו"ד גרוסמן ולעו"ד פנסו לצורך השלמת בניית הפרויקט כמו גם לצורך רישום הזכויות במרשם המקרקעין ורישום הנכס כבית המשותף. נטען כי במסגרת הסכמים עם רוכשי הדירות בפרויקט שימשו עו"ד גרוסמן ועו"ד פנסו גם כנאמנים על כספים שנועדו לפרעון תשלום המיסים הנוגעים לעסקאות במקרקעין. בסופו של יום לא בוצע רישום הזכויות ורישום הנכס כבית משותף הגם שהחזקה נמסרה לרוכשי הדירות בשנת 2005.
2. משכך, עתרו רוכשי הדירות, באמצעות בא כוחם עו"ד שמעון לביא, לבית המשפט המחוזי. רוכשי הדירות טענו להפרת הסכמי המכר על ידי הקבלן והחברה והפרת חובותיהם של עו"ד גרוסמן ועו"ד פנסו גם מכוח תפקידם כנאמנים. נטען בין היתר כי בחשבון הנאמנות נפלו אי סדרים באופן שלא נותרו בו כספים לפרוע את מלוא החובות לרשות מיסוי מקרקעין (נכון ליום 14.7.2011 נטען כי החוב עמד על סך של 227,180 ש"ח) ומשכך לא ניתן לקבל את אישורי רשות המיסים לצורך רישום הזכויות והבית המשותף. בפסק דינו של השופט טובימיום 28.6.2012 נקבע, בהסכמת הצדדים, כי המבקש יתמנה ככונס נכסים של החברה והקבלן. נקבע כי "כונס הנכסים יהיה רשאי לעשות כל פעולה שתידרש על מנת לרשום את הבית כבית משותף, ורישום היחידות על שם רוכשיהן".
3. ביני לביני, הגיש עו"ד גרוסמן תביעה נגד עו"ד אורי פנסו. עו"ד גרוסמן עתר לסעד כספי בסך 3,443,000 ש"ח (מחוזי תל-אביב-יפו ת"א 2395/08). בסעיף 20 לפסק דינה של השופטת י' שבחנקבע כי:
"במסגרת הראיות שהובאו להוכחת ההתחשבנות הכוללת, יש להזכיר גם את העובדה לפיה רכש התובע בפרויקט ארנון דירת מגורים ושילם תמורתה רק 60,000 דולר, עת יתר הדירות נמכרו במחיר של 160,000 דולר..".
על יסוד דבריה של השופטת שבח עתר המבקש בתפקידו ככונס נכסים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות. המבקש טען לשינוי נסיבות לאורו ביקש כי בית המשפט המחוזי יתיר לו להגיש תביעה כנגד עו"ד גרוסמן בגין חוב נטען לחברה בשיעור של 100,000$. המבקש טען כי הזרמת סכום זה לקופת החברה תאפשר את תשלום יתרת החוב לרשות מיסוי מקרקעין והדבר יוביל לרישום זכויותיהם של רוכשי הדירות.
4. בהחלטתו מיום 18.10.2012 דחה השופט טובי את הבקשה בקובעו כי:
"המינוי נועד אך לאפשר ביצוע הרישום, הא ותו לא.
כמובן, פתוחה בפני המבקשים האפשרות להגיש תביעה כספית כנגד המשיבה או כל מאן דהו אחר - ככל שיאלצו לשלם כספים לצורך ביצוע הרישום".
המבקש עתר בשנית לבית המשפט המחוזי והשופט טובי דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 25.10.2012 בקובעו כי:
"אין צורך להבהיר דבר בפסה"ד.
כל פעולה שתדרש מתייחסת לרישום הבית ולא מעבר לכך.
אם מבקש הכונס להגיש תובענה כספית כנגד מאן דהוא יעשה כן בשם לקוחותיו".
המבקש עתר פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בבקשה "לעיין מחדש" בהחלטותיו. הבקשה נדחתה בהחלטתו של השופט טובי מיום 28.11.2012 אשר קבע כי לא נמצא טעם לשינוי החלטתו מיום 25.10.2012 חרף פסק הדין שניתן על ידי השופטת שבח.
כנגד החלטתו של השופט טובי שלא להיעתר לבקשה "לעיין מחדש" מכוונת הבקשה שלפני.
תמצית נימוקי הבקשה
5. המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי היקף סמכותו ככונס מתוחמת לפעולת הרישום הטכני של הזכויות במקרקעין. המבקש נתלה בעניין זה בניסוח בו נקט בית המשפט המחוזי בפסק הדין בגדרו מונה המבקש לשמש ככונס: "כל פעולה שתידרש", וכן ברקע למינויו - היעדר מקור כספי לכיסוי החובות לרשות מיסוי מקרקעין. המבקש טוען כי מינוי כונס נכסים מכוח תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) מאפשר אף הסמכת הכונס לתבוע חייב של החברה לצורך הגשמת תכלית המינוי.
דיון והכרעה