1. מונחות לפני שלוש בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב (פש"ר 1501-06), שעניינן מימוש הנכס בו מתגורר המבקש ודחיית הצעת הסדר חוב חלופית שהגיש.
2. כנגד המבקש מתנהלים תיקי הוצל"פ החל משנת 2001, והוא נמצא בהליכי פשיטת רגל מאז שנת 2006. למבקש 9 נושים, וסך חובותיו עומד כיום על כ-2 מיליון ש"ח. משיב 1 מונה כנאמן לנכסי המבקש.
ביום 18.02.09 קבע בית המשפט קמא שעל הנאמן לפעול למימוש בית המגורים של המבקש (להלן: הנכס). משלא הוגש ערעור במועד, הפכה החלטה זו של בית המשפט המחוזי לחלוטה (להלן: החלטת המימוש).
לנוכח זאת, ביום 02.07.12 נערכה התמחרות במשרדי הנאמן. המשיב 2 (מרכז הכוכביות הארצי), אשר הציע 4,100,000 ש"ח תמורת הנכס, זכה בהתמחרות. בקשת המבקש לביטול תוצאות ההתמחרות - נדחתה על ידי בית המשפט קמא. החלטה זו של בית המשפט המחוזי היא מושא בקשת רשות הערעור הראשונה (רע"א 9166/12).
בהמשך הגיש משיב 3 (יעקב בכרך) הצעה גבוהה יותר מזו של משיב 2, בסכום של 4.35 מיליון ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע כי יש להמשיך בהליך ההתמחרות, ולאפשר למשיב 2 להשוות את הצעתו לזו של המשיב 3. החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור השנייה אותה הגיש המבקש (רע"א 365/13).
בשלב מסוים התגייס לעזרת המבקש מכר ותיק. בסיועו של אותו מכר פרע המבקש חלק מחובותיו, ובמקביל הגיש לבית המשפט המחוזי הצעת הסדר חובות חלופית בסכום של 700,000 ש"ח (להלן: ההסדר החלופי). הצעה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. מכאן בקשת רשות הערעור השלישית שבפניי (רע"א 4682/13).
3. המבקש סבור כי ניתן לפרוע את חובותיו באמצעות ההסדר החלופי שהציע, מבלי לממש את הבית בו הוא מתגורר למעלה מ-50 שנה והמהווה את מרכז חייו הפיזי והנפשי. עוד מלין הוא על ניסיון בעלי התפקידים לממש את בית מגוריו טרם הסתיים הליך שפיטת החובות, ומבלי שהוכרעה שאלת דיירותו המוגנת של המבקש ושאלת סיווג הבית כנחלה או כמשק עזר - פרמטרים שיש להם השפעה של ממש על שווי הנכס. בנוסף, מבקש הוא לתת את הדעת לשינויים הדרמטיים שיחולו בחייו בעקבות שינוי מקום המגורים, תוך פגיעה בזכויותיו, ולפגמים שנפלו בהליך ההתמחרות. כמו כן, סבור הוא כי שגה בית המשפט קמא משדחה על הסף את הצעת ההסדר המשופרת על סך 700 אלף ש"ח, מבלי להציגה לנושיו.
המשיבים, מצידם, גורסים כי אין כאן אלא ניסיון נוסף של המבקש לשנות את החלטתו החלוטה של בית המשפט קמא מיום 18.02.09 בדבר מימוש הנכס. המבקש הינו פושט רגל, המתחמק מתשעת נושיו, ונוקט בטקטיקה של התשת המערכת, החלפת עורכי דין רבים, מחזור טענות ומשיכת זמן, תוך שהוא ממשיך לשהות בגפו בנכס יוקרתי ורחב ידיים. כמו כן, מצביעים המשיבים על אינטרס ההסתמכות של צד ג' על החלטות שיפוטיות קודמות, אשר זכה בהתמחרות וחתם על חוזה לרכישת הנכס.
דיון והכרעה
4. בית המשפט קמא, בהחלטת המימוש, קבע כי על הנאמן לפעול למימוש נכס המגורים של המבקש. זוהי קביעה חלוטה. הלכה ידועה ומושרשת היא כי משהפך פסק דין לחלוט לא ניתן עוד להסיג על קביעותיו.
אלא שחלק ניכר מטיעוני המבקש באים, למעשה, להשיג על החלטת המימוש. כך למשל בכל הנוגע לטענותיו בדבר שלילת הזכות לפדיון הנכס, סיווג הזכויות בנכס כנחלה ולא משק עזר, וסוגיית הדיירות המוגנת. בית המשפט קמא - בהחלטה הנזכרת - בחן שאלות אלו בהרחבה, שקל את טענות הצדדים, ואיזן כנדרש בין זכות הנושים בהשבת כספם לבין זכויותיו של המבקש, המתבטאים בשמירת קורת הגג שלראשו. תוצאת האיזון הובילה למסקנה כי מימוש הנכס יגשים כראוי את האינטרסים של שני הצדדים. מכאן שאין עוד טעם לשוב ולהידרש לטענות הנוגעות לעצם מימוש הנכס, הן במישור הפורמאלי והן במישור המהותי יותר.
5. טענה נוספת של המבקש היא שבמסגרת ההתמחרות לא הושגה התוצאה המיטבית. הוצגה על ידו חוות דעת שמאית המעריכה את שווי הנכס ב-5 מיליון ש"ח, ולכן לדידו הסכום שהושג בהתמחרות הינו נמוך ולא משקף את הערך הריאלי של הנכס. המשיבים, מצידם, טוענים כי חוות הדעת מטעם המבקש נקבה במספר כה גבוה משום שהתבססה על סיווג שגוי של הנכס (נחלה במקום משק עזר), המנוגד להחלטת המימוש של בית המשפט קמא. בנוסף, חוות הדעת של השמאי מטעם הנאמן העריכה את הנכס ב-3.8 מיליון ש"ח, ומכאן שהנכס עתיד להימכר בכחצי מיליון ש"ח יותר.
אין בידי לקבל את טענת המבקש. מהנתונים שהוצגו בפניי עולה כי הנאמן דאג להשאת רווחת המבקש, ולקבלת המחיר המקסימאלי שניתן לקבל בעד הנכס. הוגשה מטעם הנאמן חוות דעת שמאית לבחינת ערכו הריאלי של הנכס, פורסם מכרז לרכישת הנכס, התקבלו הצעות רבות ונערכה התמחרות כדין. בל נשכח כי גם לאחר שהתקבלה ההצעה מטעם משיב 2 לרכישת הנכס, שב הנאמן ופנה לבית המשפט כאשר הובהר לו כי ניתן למכור את הנכס בסכום גבוה יותר למשיב 3.
6. עוד גורס המבקש כי יש לתת את הדעת על פגמים מהותיים שאירעו לדעתו בהליך ההתמחרות. כך מציין המבקש כי הנאמן יצא מהחדר בזמן שהמציעים היו בחוץ לצורך היוועצות, וזאת בניגוד לבקשת בא כוחו של המבקש כי הנאמן יישאר בחדר. עוד טוען הוא כי חלק מהערבויות הומצאו לאחר המועד האחרון להגשת הצעות. הנאמן טוען כי כאשר יצא מהחדר לא שוחח כלל עם המציעים, ולא נפל כל פגם בהליך. חלק מכספי הערבויות הופקדו באיחור משום שהמשיבים 2 ו-3 שיפרו את הצעותיהם, וממילא נדרשו להוסיף את ההפרשים.
סיכומו של דבר, לא מצאתי כי מדובר בפגמים היורדים לשורשו של עניין, והמצדיקים ביטול תוצאות ההתמחרות שהתנהלה באופן תקין ואושרה כאמור בבית המשפט קמא. המצאת הערבויות הינה הכרחית ופועלת גם לטובת המבקש, שכן העלאת מחיר הנכס מחייבת הפקדת ערבויות גבוהות יותר. גם התנהלותו של הנאמן נראית תקינה ולא מצדיקה ביטול תוצאות ההתמחרות אשר נערכה כדין תוך הקפדה ושמירה על זכויות הצדדים.
7. המבקש סבור כי שגה בית המשפט קמא משדחה את ההסדר החלופי על הסף, אף מבלי לכנס אספת נושים ולדון בכדאיותו, ובכך אפשר את המשך הליך מכירת הנכס.
בפסיקה התפתחה רשימת שיקולים לא ממצה, אשר על בית המשפט להביא בחשבון בדונו במכר דירת מגורים של פושט רגל. בין השיקולים שהוזכרו: האפשרות להגיע להסדר החוב בדרך פחות דרסטית; היכולת להשיג קורת גג לאחר שהדירה תימכר; מקורות ההכנסה, הרכוש והאמצעים העומדים לרשות החייב; היכולת להסתייע במקורות מימון חיצוניים; והיחס בין הסכום בו עתידה להימכר הדירה לסכום שיוותר בידי החייב לאחר השבת כספי הנושים. יש לתת את הדעת גם לכך שהסידור החלוף אינו מוכרח להיות בדמות דירה אחרת בפועל או שווה ערך בגודלו ובטיבו לדירה שנמכרה (רע"א 7700/95 נגולה נ' חזן, פ"ד נ(1) 338, 343 (1996)).
בהתחשב במכלול השיקולים, ובנסיבות העניין, לא מצאתי טעם להתערבות בהחלטות בית המשפט קמא המנומקות והמפורטות. ניתן לומר כי עולה מהרשימה הלא-ממצה של השיקולים, כי על בית המשפט לתת את דעתו ליעילות הכלכלית של מכירת דירת המגורים אל מול אפשרויות אחרות שפוגעות פחות באינטרס המובן של החייב לשמור על ביתו, וזאת תוך הכרה בשיקולים כלכליים ובייחודו של הנכס בעיני החייב.
חובותיו של המבקש עומדים על כ-2 מיליון ש"ח. הדירה עתידה להימכר ב-4.35 מיליון ש"ח. יוצא, אפוא, כי לכאורה יוותר בידי המבקש סכום מספיק למימון דיור חלופי שהינו על פניו הולם. החיבור הרגשי של המבקש לבית מגוריו, והקושי הכרוך בניתוקו משם לאחר שנים כה רבות, לא נעלמו מעיני בית המשפט קמא, כפי שהם לא נעלמו גם מעיני בית משפט זה (ראו למשל ע"א 2000/01 בן בסט נ' עין דר, פ"ד נט(1) 481, 492 (2004)). אולם בצד שיקולים אלה, אין לשכוח גם את האינטרסים של הנושים בהשבת כספם. החייב - כשמו כן הוא. מעבר לכך, עם פירעון החוב יוכל המבקש לפתוח תקופה חדשה בחייו, נקייה מחובות וממשקעי עבר, ולמצוא לעצמו דיור חלופי הולם. בכך לא תיפגענה זכויותיו, ואף הנושים יקבלו את המגיע להם.