לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר ד' אבניאלי) בת"א 19498-06-12 מיום 28.11.2013 במסגרתה הורה למשיבים לשלוח תצהיר גילוי מסמכים למבקשים, המתייחס למסמכים הרלבנטיים לתביעה.
הרקע לבקשה והחלטת בית המשפט המחוזי
1. בבית המשפט המחוזי מתבררת תביעתם של המשיבים, כונסי הנכסים על פי צו שיפוטי מיום 26.5.2011 (להלן: המשיבים) על נכס ברחוב השוק 47-45 בתל-אביב (להלן: הנכס), כנגד גיא סגמן (להלן: המבקש) ואימו, שושנה סגמן (להלן: המבקשת), למתן סעד הצהרתי לפיו המבקשים נעדרים כל זכות בדירה מספר 11 בנכס (להלן: הדירה). בתמצית, יצויין כי הסכסוך בין הצדדים נסוב סביב הסכם מכר עליו חתמו המבקש וחברת פלג פלורנטין השקעות בע"מ (להלן: החברה) ביום 5.3.2009, ובמסגרתו התחייב המבקש לרכוש את הדירה מן החברה בתמורה ל-1,150,000 ש"ח, בתנאים ובמועדים המפורטים בהסכם (להלן: ההסכם).
2. ביום 15.7.2009 רכשה המבקשת את הזכויות בדירה מהמבקש, כך על פי המבקשים. לאחר מינויים ככונסי הנכסים על הנכס פנו המשיבים ביום 1.6.2011 למבקש בבקשה לקבל אסמכתאות בדבר התשלומים שביצע המבקש עבור רכישת הזכויות בדירה ובדבר אופן ביצועם. ביום 20.7.2011, מסר המבקש למשיבים את גרסתו להשתלשלות האירועים, לפיה אינו חב בכל תשלום נוסף עבור הדירה ואילו החברה חייבת לחברת ל.מ.ב.ג. נכסים והשקעות בע"מ (להלן: ל.מ.ב.ג.), המצויה בבעלותו, מאות אלפי שקלים. לשיטת המבקש, הוא התחייב לשלם עבור הדירה סך של 1,150,000 ש"ח, כאשר 773,994 ש"ח מתוך סכום זה שולמו לחברה, ואילו יתרת הסכום הועברה לחברה בדרך של קיזוז סכומים אותם התחייבה החברה לשלם לל.מ.ב.ג.. זאת, לטענתו, לאחר שבמסגרת סדרת הסכמים שנחתמו בין החברה לבין ל.מ.ב.ג. וצדדים שלישיים נוספים התחייבה החברה להשיב לל.מ.ב.ג. סכומים בני מאות אלפי שקלים אותם לווה מל.מ.ב.ג. אדם בשם עוזי שאבי, אשר לטענת המבקשים הציג עצמו כמנהל בחברה (להלן: מערכת ההסכמים).
3. בהמשך, ניהלו הצדדים מגעים ותחלופת תכתובות במהלכם נתגלעה ביניהם מחלוקת בעניין עמידת המבקש בהתחייבויותיו על פי ההסכם, אשר הובילה את המשיבים להגשת התביעה האמורה לבית המשפט המחוזי. במסגרת התביעה טוענים המשיבים כי חקירה שביצעו העלתה שהמבקש לא שילם במועד את מלוא התמורה עבור הדירה, אלא העביר לידי החברה סך של 450,000 ש"ח בלבד, ולפיכך הפר את ההסכם הפרה יסודית ויש להורות על ביטולו. בתוך כך, נטען כי מערכת ההסכמים הינה התקשרות מלאכותית אשר נועדה לכסות על העלמת רכוש מהחברה. המבקשים מצידם טוענים כי אינם נושאים בכל חוב בגין רכישת הדירה, ומשכך, לא ניתן לבטל את הסכם המכר. עוד נטען כי עניינה של מערכת ההסכמים בעסקאות הלוואה אותנטיות שנחתמו במקביל להסכם המכר ובעקבותיהן, כאמור, נותרה החברה חייבת לל.מ.ב.ג. סך כולל של 507,000 ש"ח.
4. במסגרת ההליכים המקדמיים התברר לבית המשפט המחוזי, בדיון שהתקיים ביום 29.9.2013, כי לא הועברו לידי כונס הנכסים מלוא המסמכים הנוגעים להתחשבנות ביחס לדירה ולא הוכח לפניו כי אכן שולם סכום העולה על 450,000 ש"ח עבור הדירה. לפיכך הורה בית המשפט על גילוי מסמכים ועיון הדדי שיבוצע בין הצדדים, אשר במסגרתו:
"כונס הנכסים יציג בפני הנתבעים את כל הרישומים והנתונים שברשותו לגבי הסכומים שעברו על חשבון הדירה, והנתבעים מצידם יציגו את כל המסמכים והרישומים אודות הסכומים שלטענתם שולמו או ניתן לקזז על חשבון מחיר הדירה".
5. ביום 2.10.2013 העבירו המבקשים למשיבים בקשה לגלות בתצהיר ערוך כדין שורה ארוכה של מסמכים, וביניהם: תדפיסי חשבונות בנק של החברה ושל מי מטעמה; תדפיסי חשבונות נאמנות שונים הקשורים במישרין או בעקיפין לחברה או לנכס מושא התביעה; כתבי בי דין, תצהירים ופרוטוקולים הנוגעים להליכים משפטיים אותם מנהלים המשיבים כנגד גורמים שונים הקשורים במישרין או בעקיפין בחברה או בנכס מושא התביעה; תכתובות בין כונסי הנכסים לבין גורמים שונים; כלל המסמכים אשר שימשו את המשיבים לצורך בחינת התנהלות החברה; כל מסמכי הנהלת החשבונות של החברה; וכל המסמכים המצויים בידי המשיבים הנוגעים לנכס (להלן: מכתב הדרישה). המשיבים דחו את הדרישה שהוצבה לפניהם בטענה כי עניינה במסמכים אשר אינם נוגעים למבקשים ולטענות אותן העלו בכתב הגנתם, כאשר, הלכה למעשה, מהווה דרישתם "ניסיון דייג" הכרוך "במשיכת זמן" ברורה.
6. לפיכך, ביום 5.11.2013, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו לגילוי מסמכים ועיון במסמכים לפי תקנות 113 ו-116 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:התקנות), בה עתרו כי בית המשפט קמא יורה למשיבים לגלות למבקשים את המסמכים המפורטים במכתב הדרישה וכן ייתן צו לעיון במסמכים אלו (להלן: בקשת הגילוי). ביום 27.11.2013 הגישו המשיבים התנגדותם לבקשה, בה טענו כי בית המשפט המחוזי הורה על גילויים של מסמכים המצויים בידיהם ונוגעים לרישומים ונתונים לגבי הסכומים שעברו על חשבון הדירה בלבד, ואלו כבר מצויים בידי המבקשים. עוד חזרו המשיבים וטענו כי מאות המסמכים המבוקשים בבקשת הגילוי חורגים מהחלטת בית המשפט קמא ביחס לתוכן הגילוי ואין בינם לבין התביעה בכלל, וטענות המבקשים בפרט, דבר. נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי ביום 28.11.2013 כי: "לאור התגובה, ישלח תצהיר גילוי מסמכים שישלח לצד שכנגד מטעם כונסי הנכסים, בהתייחס למסמכים הרלבנטיים לתביעה". בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי, העבירו המשיבים למבקשים ביום 9.12.2013 תצהיר גילוי מסמכים במסגרתו ציינו כי כל המסמכים הרלבנטיים שבידיהם הינם כתבי בי דין או נספחיהם.
7. מכאן הבקשה שלפני, בה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן למשיבים הוראה כללית ובלתי ברורה לשלוח תצהיר גילוי מסמכים, אשר אינה מתייחסת כלל למסמכים הספציפיים שצוינו בבקשת הגילוי. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנמנע מלהכריע במחלוקת בין הצדדים באשר לרלבנטיות המסמכים שצוינו בבקשת הגילוי. בהקשר זה, חוזרים המבקשים על הטיעונים שהעלו במסגרת בקשת הגילוי בדבר רלבנטיות המסמכים השונים הנזכרים בה. לצד האמור, נטען שבהחלטת בית המשפט המחוזי נפלו פגמים המחייבים את ביטולה, שכן, בית המשפט קמא לא נימק את החלטתו כנדרש, וכמו כן נשללה מן המבקשים זכותם להשיב לתגובת המשיבים בטרם ייתן בית המשפט את החלטתו, בהתאם לתקנה 241(ג1) לתקנות.
דיון והכרעה
8. לאחר שקראתי את הבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.
9. עסקינן בבקשה ליתן רשות ערעור על החלטה בה התקבלה בקשת המבקשים להורות על גילוי מסמכים "לגבי הסכומים שעברו על חשבון הדירה" מושא התביעה. סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית משפט מחוזי:
"תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".
הרציונאל העומד בבסיס כלל זה הוא כי המועד להשיג על החלטות שונות של הערכאה הדיונית הוא בתום הדיון בתובענה כולה, וזאת במקרים בהם אין להחלטה השפעה מכרעת על זכויות הצדדים או על אופן ניהול הדיון. כל זאת, בכפוף לכך כי ככל שיתברר בסופו של הדיון כי נגרם כתוצאה מההחלטות נזק שאינו בלתי הפיך ניתן יהיה לפצות על כך את הצד הנפגע [ראו: רע"א 5161/13 ש.ב.א מפעלי מתכת בע"מ נ' שפרן (19.08.2013), פסקה 8 להחלטה; רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי (3.4.2013), פסקה 6 להחלטה. ראו גם: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 201-200 (מהדורה שלישית, 2012)].
10. בעקבות סעיף 41 לחוק בתי המשפט הוצא גם צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו). סעיף 1 לצו מגדיר רשימה של החלטות אשר לגביהן לא תינתן רשות ערעור, וביניהן, במסגרת סעיף קטן (10), נכללות גם:
"החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון." (ההדגשה הוספה - י. ד.).
עינינו הרואות כי הצו מחריג מתחולתו עניינים דיוניים מסוימים ומאפשר הגשת בקשת רשות ערעור לגביהם אף בעיצומו של ההליך העיקרי. ביסודו של הסדר זה נעוצה התפיסה כי ישנן החלטות דיוניות, וביניהן גם ההחלטה לגלות או שלא לגלות מסמך פלוני - בניגוד להחלטה הנוגעת לגילוי מסמכים כללי - אשר יש בהן כדי להוביל את ההליך בכיוון מסוים באופן כזה שקבלת ערעור עליהן בסוף ההליך תדרוש את ניהולו מחדש [ראו: רע"א 1395/12 שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא נ' עו"ד ברוך טולידאנו (21.3.2012), פסקאות 5-4 להחלטה (להלן: עניין שחף); רע"א 4010/13"ניצנים" קבוצה ארץ ישראלית א' של הנוער הציוני קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' קבוצת אפאל בע"מ (26.6.2013), פסקה 7 להחלטה]. בכל הנוגע להחלטה בדבר גילוי מסמך ספציפי בהתאם לתקנה 113 לתקנות; ככלל, לא תיחסם דרכו של מבקש להגיש בקשת רשות ערעור. ואולם, חשוב להדגיש כי לא כותרת הבקשה ולא התקנות הנזכרות בה הן שמכריעות את סיווג ההחלטה, אלא בחינה מהותית של המסמכים שנתבקשו בה [ראו: רע"א 9162/12 ח'ורי נ' הקסטודיה די טרה סנטה (3.6.2013), פסקה 6 (להלן: עניין ח'ורי); עניין שחף, פסקה 7 להחלטה; יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 437 (מהדורה שביעית, 1995)].
11. בענייננו, במבט ראשון אמנם נראה כי בבקשתם משיגים המבקשים על החלטת בית המשפט הנוגעת לבקשתם לגילוי מסמכים ספציפיים, ומשכך עונה היא לחריג שנקבע במסגרת סעיף 1(10) לצו. ואולם, מבט מעמיק מלמד כי אין אלו פני הדברים. כדי לעמוד על מהות בקשת הגילוי יש לבחון את תיאור המסמכים הנזכרים במכתב הדרישה עליו נסמכת הבקשה. בסעיפים 1.5-1.2 למכתב הדרישה נכתב כך: