החלטה בתיק רע"א 8348/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ג' גינת, ש' וסרקרוג וש' שטמר), בו התקבל ערעור המשיב על החלטת וועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959, ונקבע כי לא מתקיים קשר סיבתי משפטי בין מחלתו של המבקש לבין שירותו הצבאי.

2.        המבקש, יליד שנת 1974, שירת שירות חובה בצבא החל מחודש ינואר 1993, ולאחריו שירת בשירות קבע במשך כשנתיים, כרתך בבית מלאכה של חיל המודיעין עד אשר בסוף דצמבר 1997, פרצה אצלו מחלת הסכיזופרניה-הפרנואידית, בגינה הגיש תביעה להכרה במעמדו כנכה לפי חוק הנכים. בקשתו נדחתה על-ידי המשיב, ולפיכך ערער המבקש לוועדת הערעורים. וועדת הערעורים קבעה ממצאים בנוגע לתנאי עבודתו של המבקש, שקלה את חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לה, העדיפה את חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המבקש, וקבעה כי התקיים קשר סיבתי בין תנאי שירותו של המבקש לבין המחלה שפקדה אותו, שכן תנאי שירותו של המבקש היו תנאים לוחצים עבורו מבחינה סובייקטיבית. הועדה קבעה כי המבקש לקה במחלתו בזמן ועקב השירות הצבאי. לדבריה, הוא גוייס לצבא כאדם בריא ושירת בתנאים שגרמו לו לחץ ודחק שהביאו לפרוץ המחלה. "התנאים בהם שירת היו עבורו, בנתוניו ובתכונותיו, משמעותיים דיים כדי לגרום למחלה, ועל כן גרמו לה בפועל" (הדגשה לא במקור). לאור זאת, קבלה הועדה את התביעה והכירה במעמדו של המבקש כנכה על פי חוק הנכים.

3.        המשיב ערער לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען כי שגתה וועדת הערעורים הן בקביעתה במישור הרפואי והן בקביעתה במישור המשפטי. מן הבחינה הרפואית, נטען כי לא היה מקום לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם המבקש, אשר התבססה על תיאור המציאות מפי המבקש עצמו, תיאור אשר נבע, הוא עצמו, מתנאי המחלה ממנה סבל ומהשפעותיה, ואשר לא תאם את קביעותיה העובדתיות של הוועדה באשר לתנאי השירות. מן הבחינה המשפטית, הלין המשיב על היעדרו של יסוד אובייקטיבי הנדרש בגדרי ההלכה הפסוקה לצורך קביעתו של קשר סיבתי בין תנאי שירות לפריצתה של מחלה קונסטיטוציונאלית. בית המשפט בחן את הנתונים העובדתיים של המקרה על רקע הקריטריונים לביסוס קשר סיבתי בין המחלה לבין השירות הצבאי כפי שנקבעו בהלכה הפסוקה. הוא הניח, על פי אותם קריטריונים, כי יש, ראשית, לקבוע את התשתית העובדתית המשמשת בסיס לניתוח הקשר הסיבתי. לאחר מכן, יש לקבוע האם נתקיים קשר סיבתי עובדתי בין המחלה לבין השירות הצבאי. לענין זה יש להיעזר בחוות דעת רפואיות. לצורך קביעת הקשר העובדתי, ניתן לקבל קיומו של קשר כזה גם במצב של "גולגולת דקה" של הנכה, והוא יתקיים גם אם תנאי שירות דומים לא היו גורמים לאחר לחלות בגינם. אולם לא די בקביעת קשר עובדתי-סובייקטיבי לשירות הצבאי. נדרש גם קיומו של מבחן אובייקטיבי שמשמעותו היא כי בגורמי המחלה יש קשר מסוים למסגרת הצבאית כמסגרת ייחודית המבדילה אותה מן המסגרת האזרחית וכן כי אין מדובר במקרה זניח בחשיבותו אשר תרם למחלה (דנ"א 5343/00 קצין תגמולים נ' אביאן, פד"י נו(5) 732). בענין אביאן פסק בית המשפט כי אינו רואה להתערב במסקנת ועדת הערר באשר להעדפת חוות הדעת הרפואית מטעמו של המבקש, על פיה מהבחינה העובדתית-סובייקטיבית, תנאי עבודתו של המבקש, כפי שנחוו על ידו, הם שגרמו לפריצת המחלה. יחד עם זאת, אין די בהתקיים המבחן הסובייקטיבי לענין זה. הועדה לא נתנה דעתה לפן האובייקטיבי, ולא התייחסה לקיומו של קשר סיבתי משפטי בין המחלה לבין השירות. באשר לכך קבע בית המשפט כי לא נתקיים אלמנט אובייקטיבי בקיום קשר סיבתי כאמור, ולכן לא נתקיים קשר סיבתי משפטי בין המחלה לבין השירות. לא נמצא נתון המצביע על קושי מיוחד בתנאי השירות בהם נמצא המבקש שיש להם קשר ייחודי למסגרת הצבאית בהשוואה למסגרת האזרחית; לפיכך חסר בנתונים שהובאו אותו אלמנט הנדרש על פי ההלכה הפסוקה המצביע על גורם אובייקטיבי בתנאים שהביאו למחלה שיש לו משמעות או הקשר מיוחד למסגרת הצבאית, והעשוי להקים קשר סיבתי משפטי. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבה הבקשה שבפנינו.

4.        בגדר הבקשה שבפנינו עותר המבקש להשארת החלטת וועדת הערעורים בעניינו בעינה. לטענתו, וועדת הערעורים בחנה את עניינו בקפדנות, ואין מקום לסטות מקביעותיה, אשר התבססו על העדפת חוות דעת מקצועית של רופא מטעמו. המבקש מלין על כי המשיב ערער כנגד קביעות רפואיות ועובדתיות של וועדת הערעורים, וקובל אף על הזמן הארוך שהמתין למתן פסק דינו בבית המשפט המחוזי, עובדה שלטעמו מצדיקה אף היא מתן רשות ערעור.

5.        נתתי דעתי לקביעות הערכאות הקודמות, לטיעוניו המפורטים של בא כוח המבקש בבקשה, ולמכלול הנתונים והרקע העובדתי כפי שנפרש בהליכים השונים שהתנהלו בעניינו של המבקש. באתי לכלל מסקנה כי אין מקום למתן רשות ערעור בנסיבות מקרה זה, שכן אין לפנינו שאלה משפטית-עקרונית בעלת אופי כללי המצדיקה דיון בערכאה שלישית (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ'  מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פד"י לו(3) 123). שתי הערכאות שדנו בעניינו של המבקש הונחו על פי אמות המידה לקביעת קשר סיבתי בין מחלה לבין השירות הצבאי כפי שנקבעו בהלכה הפסוקה (פרשת אביאן, שם, עמ' 764-765; רע"א 6270/98 פוטשניק נ' קצין התגמולים, פד"י נז(3) 721, 725; רע"א 3103/00 אקהויז נ' קצין התגמולים תק-על 2003(29 , 759). נסיבות מקרה זה אינן מעלות שאלה משפטית חדשה באשר לקשר הסיבתי הנדרש בין המחלה לשירות הצבאי. השוני בקביעות שתי הערכאות הקודמות נובע מיישום שונה של העובדות לאמות המידה הנדרשות לצורך ביסוס קשר סיבתי. בעוד ועדת הערעורים הגבילה עצמה לבירור הקשר הסיבתי העובדתי בפן הסובייקטיבי שלו, הרי בית המשפט המחוזי, בהניחו את נכונות קביעותיה של הועדה בענין זה, התייחס גם לפן האובייקטיבי של הקשר הסיבתי, אליו לא נתנה הועדה את דעתה. בעשותו כן, הגיע למסקנה כי לא מתקיים בנסיבות הענין אותו אלמנט אובייקטיבי הנדרש לביסוס קשר סיבתי משפטי בין המחלה לשירות. ניתוח הפן האובייקטיבי בידי בית המשפט המחוזי נעשה בפירוט וביסודיות רבה. מסקנתו כי לא היה בשירותו של המבקש משום תרומה ייחודית של המסגרת הצבאית לפרוץ המחלה בפן האובייקטיבי של דרישת הקשר הסיבתי מבוססת על ניתוח פרטני של הנסיבות והעובדות ברקע שירותו של המבקש. קביעה זו עניינה יישום פרטני של הכללים העקרוניים לעניינו של המבקש. היא אינה מעלה, איפוא, שאלה עקרונית המצריכה בירור בערכאה זו. מעבר לנדרש ייאמר עוד כי ניתוחו של בית המשפט המחוזי את הפן האובייקטיבי של הקשר הסיבתי משכנע לגופו.

           לאור האמור, לא מצאתי בנסיבות ענין זה עילה למתן רשות ערעור.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ו בסיון תשס"ה (3.7.05).

                                                                                                     ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ