1. מונחת בפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בתל אביב (י' שנלר),לפיו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינה של המפקחת על הרישום למקרקעין (מ' אריאלי), במסגרתה נדחתה תביעתו למתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים להתקין מעלית ברכוש המשותף בבנין ברחוב שדרות דוד המלך 28 בתל אביב.
2. המבקש הינו הבעלים של 3 יחידות דיור בבנין נשוא התובענה המשמשות אותו למגורים ולמשרד עו"ד. אסיפת הדיירים בבניין החליטה, חרף התנגדותו של המבקש, להקים מעלית - ברוב של 11 מתוך 18 יחידות דיור. הצדדים ניהלו הליכים בפני ועדות התכנון השונות ובסופם הוחלט לדחות את ההתנגדויות לבניית המעלית, תוך הפניית הצדדים לערכאה המוסמכת. מכאן הוגשה התביעה למפקחת על רישום המקרקעין. התביעה נדחתה בנימוק שהתנגדות המבקש הינה חסרת תום לב. הודגש, כי ישנם דיירים בעלי מוגבלויות אשר זקוקים למעלית ומנגד לא הוכחה פגיעה במבקש בעקבות התקנת המעלית.
בית המשפט המחוזי שדן בערעור המבקש קבע כי יש ממש בטענתו שלא הושג הרוב הדרוש להתקנת מעלית. חרף האמור, ערעורו נדחה בשל נימוק נוסף הקשור לסעד המבוקש. צוין כי מדובר בתביעה לצו מניעה. זהו סעד מן היושר הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט, כאשר עקרון תום לב הינו שיקול רלוונטי בכגון דא. נפסק כי במסגרת הליכים שהתנהלו בעניין משרדו של המבקש ולאחר שבעבר נקבע שיש להרוס את המבנה, החליטה הועדה המקומית בשנת 1991 לאשר את השימוש במרתפים למשרד לתקופה של 5 שנים בתנאים מסוימים ובכללם בניית כניסה נפרדת. למרות שחלפו 5 שנים המבקש לא עמד בתנאים שנדרשו להיתר השימוש החורג. עוד צוין כי המבקש מתנגד לבניית מעלית בשל הקשיים שייגרמו ללקוחות המשרד, אשר יתקשו להיכנס למשרד. אולם אחד התנאים לשימוש החורג בו לא עמד המבקש הינו בניית כניסה נפרדת. נפסק כי התנגדותו להקמת מעלית על הרקע האמור, הינו בגדר "טובל ושרץ בידו. דהיינו המעשה הבלתי חוקי לכאורה, והחשש מפני נזקים כלכלים שיגרמו לאור שימוש בלתי חוקי לכאורה, הם אלו המניעים את המערער לפנות לביהמ"ש ולעתור לסעד של צו המניעה". על בסיס האמור נקבע כי המבקש אינו זכאי לקבלת הסעד המבוקש על ידו. למסקנה זו הגיע בית המשפט אף לאחר בחינת מאזן הנוחות. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי.
3. לטענת המבקש בית משפט קמא יצר הלכה חדשה הנוגדת את הוראות החוק לפיו ניתן להתקין מעלית גם כאשר לא הושג הרוב הדרוש להתקנתה. מדובר בקביעה חדשנית בעלת השלכה החורגת מעניינם של הצדדים. עוד נטען כי על פי הלכה הפסוקה משהוכחה פגיעה בזכות קניינית, הרי שרק במקרים נדירים תדחה התביעה מטעמים שביושר. מכאן טעה בית משפט קמא משדחה את תביעתו, על אף שהוכח כי לא הושג הרוב הדרוש לבניית מעלית וכי בניית המעלית תפגע לצמיתות בזכויותיו הקנייניות. לשיטת המבקש שאלות אלו מצדיקות דיון בגלגול שלישי.
מנגד תומכים המשיבים בעמדת בתי המשפט שדנו בעניינם. הם הדגישו את הקושי של דיירי הבניין להגיע לביתם ללא מעלית, שכן חלקם קשישים, חלקם חולים, לחלקם ילדים לרבות אישה הרה המתגוררת בקומה רביעית. לשיטתם המבקש לא הצביע על נזק שייגרם לו בשל התקנת המעלית ומכאן שאין כל פגיעה בזכויותיו הקנייניות. עוד נטען, כי ניתוח הוראות חוק המקרקעין לרבות הגדרת דירה, מוביל למסקנה כי אכן הושג הרוב הדרוש להתקנת מעלית.
4. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית להעניק לו זכות ערעור. כלל זה נכון ביתר שאת עת עסקינן בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).
לא מצאתי ממש בטענת המבקש כי נקבעה הלכה חדשה על ידי בית משפט קמא, לפיה ניתן להתקין מעלית גם ללא הרוב הדרוש על פי חוק. בית משפט קמא עמד בפסק דינו על הרוב הדרוש להתקנת מעלית, באופן המתיישב עם הוראות החוק. ברם, נפסק כי בתשתית העובדתית, שהוכחה כאן, המבקש אינו זכאי לקבלת סעד מן היושר. ניתן משקל לעובדה כי קיימת אי חוקיות בולטת ביחס לקניינו של המבקש. מחד גיסא, המבקש אינו בונה כניסה נפרדת, כפי שהוא מחויב על פי הדין - קרי, בשלב זה המבנה אינו חוקי - ומאידך גיסא, הוא מבקש מבית משפט סעד שתכליתו למנוע בניית מעלית שתקטין את הכניסה לבניין ולמשרדו. עולה, כי לו היה בונה כניסה נפרדת, היה נשמט הבסיס לטענותיו - לפחות מההיבט המעשי. לנתון זה יש משקל ביחס לשיקולים בדבר מתן רשות ערעור בגלגול שלישי ואף בבחינת עוצמת הפגיעה בזכות הקניינית הנטענת. המבקש כלל לא טרח להתייחס בבקשתו לתשתית העובדתית האמורה שנקבעה על ידי בית משפט ואכן צדק בית משפט קמא משקבע שיש להעניק לה משקל במסגרת ההכרעה.
באשר לטענת המבקש כי מקרה זה אינו נמנה עם המקרים החריגים והנדירים בהם תידחה תביעה קניינית מטעמים שבדיני היושר, אשיב בשלושה. ראשית, כפי שצוין, הפגיעה בקניינו של המבקש הינה מצומצמת נוכח אי החוקיות השוררת בנכס, על כל משמעויותיה והיבטיה מבחינה משפטית. שנית, ניתן להתגבר על הקושי האמור תוך שימוש בדוקטרינת תום הלב החולשת גם על דיני המקרקעין. אך יובהר, כי במסגרת בקשה למתן רשות ערעור אין צורך לקבוע מסמרות ביחס לשאלות: מהי הדוקטרינה המשפטית החלה בענייננו ומהי היקף התחולה של העקרונות הטמונים בסעד מן היושר (וראו: רע"א 6339/97 משה רוקר ואח' נ' משה סלומון ו-3 אח', תק-על 99(4), 1 עמ' 50). לשון אחרת, במסגרת בקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי די בכך כי התוצאה אליה הגיעו הערכאות קמא הינה ראויה. אין צורך להכריע בין הנימוקים השונים המופיעים בפסק הדין של בית משפט השלום לעומת פסק דינו של בית המשפט המחוזי. שלישית ועיקר, אופן יישומן של העקרונות המשפטיים בתשתית עובדתית קונקרטית אינה שאלה אשר בסופו של דבר חורגת מעניינם של הצדדים באופן המצדיק רשות ערעור. כפי שנפסק בעניין נשר (רע"א 8331/07 - בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' עו"ד נפתלי נשר ואח', תק-על 2008(4), 1321 ,עמ' 1324):
"אין כעקרון מקום ליתן רשות לערער מקום שהשאלה העולה הינה אך ורק לעניין היישום של הלכה משפטית קיימת (רע"א 385/93 בית נח נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 221 (1993)). יתרה מכך, הלכה היא כי אין גם בטענה ששגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו בפני עצמה, כאשר לא נגרם משום עיוות דין למבקש, בכדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראו למשל, רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (לא פורסם, 3.9.1996); רע"א 4357/07 האות נתניה רועי בע"מ נ' ניוטון (טרם פורסם, 12.7.2007))".
5. לנוכח האמור, הבקשה נדחית. לאור נימוקי כל צד ישא בהוצאותיו. כתוצאה מדחיית הבקשה צו המניעה הארעי שניתן בטל בזאת.
ניתנה היום, ט"ו בכסלו תשע"א (22.11.10).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. אמ
מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il