החלטה בתיק רע"א 7161/05

1.       בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' גרוס) מיום 14.6.05, לפיה נדחתה בקשתה של המבקשת לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט א' גולדין) מיום 2.6.05. בפסק דינו הורה בית המשפט השלום על פינויה של המבקשת מנכס מקרקעין המשמש אותה בפעולותיה כלהקת מחול ובית ספר למחול. פסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט דחה את בקשתה של המבקשת להתגונן מפני תובענה שהגישו המשיבים נגדה בסדר דין מקוצר.

2.       הסכסוך בין הצדדים נוגע לנכס מקרקעין (להלן: הנכס) שהיה שייך לברונית בת שבע דה רוטשילד המנוחה. בצוואתה קבעה הברונית, כי הנאמנים על פי צוואתה, המשיבים, יחתמו עם המבקשת על הסכם רישיון, על פיו תהא המבקשת רשאית להשתמש בנכס ללא תמורה במשך עשר שנים, בכפיפות לתנאים מסוימים.

3.       לדברי המשיבים, המבקשת הפרה את ההסכם עמם. לפיכך, פנו המשיבים לבית משפט השלום בהליך של סדר דין מקוצר בבקשה לפנות את המבקשת מהנכס. לטענת המשיבים, המבקשת לא קיימה את חובתה על פי ההסכם לדאוג לכל התשלומים בגין החזקת הנכס ולקבל את כל ההיתרים והרישיונות הדרושים על פי דין. לטענתם, המבקשת לא השיגה את רישיון העסק הנדרש לפעולותיה בנכס. כן טוענים הם כי המבקשת לא שילמה את דמי האחזקה השוטפים של הנכס, בניגוד לאמור בהסכם. בנוסף, טוענים המשיבים, הפרה המבקשת את ההסכם בכך שהשכירה את הנכס בשכירות משנה לאחרים.

4.       המבקשת הגישה לבית משפט השלום בקשה ליתן לה רשות להתגונן נגד תביעתם של המשיבים. לטענתה, פינויה מהנכס יביא לפגיעה קשה בפעולותיה, זאת לאחר ארבעים שנות פעילות בנכס. תוצאה שכזו וודאי לא היתה מתיישבת עם רצונה של הברונית המנוחה, אשר שתמכה במהלך כל השנים בלהקה. לגופן של הטענות אומרת המבקשת, כי היא הגיעה להסדר עם חברת הניהול של הנכס ומשלמת את דמי הניהול על פיו. כן טוענת היא, כי המשיבים הם החייבים להסיר את המכשולים לקבלת רישיון העסק, ולחלופין עושה היא לפנים משורת הדין את כל המתחייב להסרת המכשולים. לדבריה, אי השגת רישיון עסק אינו יכול לשמש עילה לביטול ההסכם ולפינויה מהנכס, שכן אין מדובר בהפרה יסודית.

5.       בית משפט השלום דחה כאמור את בקשתה של המבקשת להתגונן ונתן פסק דין בו הורה על פינויה מהנכס. עם זאת נעתר בית משפט השלום לבקשתה של המבקשת לעכב את ביצועו של פסק הדין בשלושים ימים לצורך הגשת ערעור.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית משפט המחוזי דחה כאמור את הבקשה לעיכוב ביצוע וקבע כי אין זה המקרה הצדיק עיכוב ביצוע, הן מבחינת מאזן הנוחות שבין הצדדים הן מבחינת סיכויי הערעור.

6.       לאחר העיון בבקשה ובתשובה, החלטתי לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור. כלל הוא, כי המבקש עיכוב ביצוע של פסק דין צריך להצביע על סיכויים טובים לקבלת הערעור ועל מאזן נוחות הנוטה לטובתו. אולם, קיימים יחסי גומלין בין שתי דרישות אלו, וככל שמצליח המבקש להצביע על נזק בלתי הפיך במקרה שהביצוע לא יעוכב עד לשמיעת הערעור, כך פוחת הנטל המוטל עליו להצביע על סיכויים טובים לזכות בערעורו (ראו והשוו: ע"א 2501/05 אילן ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ ואח' (טרם פורסמה, ניתנה ביום 18.4.05)). במקרה דנן מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתה של המבקשת המפעילה בנכס להקת מחול ובית ספר למחול שנים רבות. שמה קשור למקום והנזק אשר ייגרם לה עקב פינויה מהנכס עשוי להיות בלתי הפיך וקשה לכימות ולפיצוי.

          מהנימוקים המפורטים הערעור מתקבל.

אני מורה בזה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט א' גולדין) מיום 2.6.05, עד להכרעה בערעור המתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי. עיכוב ביצוע פסק הדין מותנה בהפקדת ערבון כספי או ערבות בנקאית בסך של 50,000 ש"ח במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב. 

המשיבים ישאו בהוצאות המבקשת בסך של 20,000 ש"ח.

           ניתנה היום, י"ג בתשרי תשס"ו (16.10.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת                        

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.