לפניי דיון מאוחד בבקשת רשות ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' זמיר) בבש"א 19687/08 (ה.פ. 724/08) מיום 22.7.2009, בה הורה על מחיקת תובענתם של המבקשים על הסף [רע"א 6836/09], ובבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד ס. נשיא ד"ר ד' פלפל) בבש"א 16446/09 (ה.פ. 1650/09) מיום 9.11.2009 במסגרתה נקבע כי אין להאריך את המועד להגשת בקשת ביטול פסק הבורר, ועל פסק דינו מיום 10.11.2009 במסגרתו אושר פסק הבורר ונדחתה הבקשה לביטולו [רע"א 9969/09].
עובדות והליכים קודמים
1. על פי הנטען בהמרצת הפתיחה שהונחה לפני כבוד הרשם, המבקש 2 והמשיב 2 היו בעלי מניות בחלקים שווים ומנהלים בקבוצת ממורקס טלקס (ישראל) בע"מ (להלן בהתאמה: המבקש, המשיב וחברת ממורקס), באמצעות המבקשת 1 והמשיבה 1 בהתאמה. בשלב מסוים התגלע סכסוך בין המבקש לבין המשיב שנדון לפני הבורר - עו"ד ערן פלס. בישיבת הבוררות מיום 18.10.2006 אמורה הייתה להתנהל התמחרות בין הצדדים שתכריע בדבר זהותו של הגורם שיקנה את חלקו של משנהו בחברת ממורקס. בהחלטתו מאותו מועד הורה הבורר על מתכונת מסוימת של התמחרות בין הצדדים (להלן: החלטת הבורר), וכלשונו בעמוד 469 לפרוטוקול הבוררות:
"לאחר ששמעתי את הצדדים מבלי להביע דעה על סיכויי התביעה או על תביעה עתידית, אני מחליט כי באם מר פלד [המבקש - י.ד.] יהיה המוכר, סך של 350 אלף שקל יופקד על ידו. באם מר קנדי [ המשיב - י.ד.] יפקיד בכל מקרה 700 אלף שקל, אם מר קנדי יהיה המוכר, יחולו הסכומים באותם תנאים. כלומר, מר קנדי יפקיד 700 אלף שקל ומר פלד יפקיד 350 אלף שקל. מדובר בהחלטה שיכולה להשתנות בהתאם לנסיבות, יש כמובן לאחר ההחלטה בבקשה, לתקן את כתבי הטענות... ובהתאם לנסיבות של התפתחויות שיחולו בגישור שיערך אצל רו"ח תאירי לעניין ההוצאות, כאשר רו"ח תאירי, ישמש הן כמגשר לעניין ההוצאות, והן כמומחה מטעם הבורר...".
בעקבות ההתמחרות נחתם בין המבקש לבין המשיב הסכם בנושא ההתחשבנות ביניהם וכן ניתן ביום 17.6.2008 פסק הבורר (להלן: פסק הבורר).
2. במסגרת סעיף 33 לפסק הבורר צויין כי:
"בנוסף טען קנדי כי מר פלד נטל כספים לכיסו. בין היתר אף רקח עסקת בארטר עם מלון "ישרוטל". במקום תשלום 10,000 ש"ח לחברה התארח פלד באחד מבתי המלון של הרשת, יחד עם בני משפחתו, כאשר סך עסקאות הבארטר של מר פלד, עפ"י חוו"ד רו"ח טאירי מסתכם ב- 23,770 ש"ח. כן, טען קנדי כי פלד התארח עם אשתו במסיבת מילניום של קלאב-רויאל, וקיזז את עלות שני הכרטיסים בסך 500$ מהחוב של החברה לממורקס. מכרטסת הנהלת החשבונות בחברה, עולה לטענת קנדי כי יתרת ההוצאות הפרטיות של ברוך פלד מסתכמת ב- 304,884 ש"ח ושלו עצמו מסתכמים ב-365,214 ש"ח. פער של 60,330 ש"ח. אזי, התשלום המגיע לתובעים [המבקשים - י.ד.] אינו יכול לעלות על מחצית מהפער הנ"ל. קרי, 30,165 ש"ח בלבד".
3. המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לאשר את החלטת הבורר בטענה כי מדובר ב"פסק ביניים" וכן ביקשו לתקן את פסק הבורר בטענה כי על אף שהבורר התייחס בסעיף 33 הנ"ל לסכום של 365,214 ש"ח, הרי שבסופו של יום הבורר לא חייב את המשיבים לשלם למבקשים סכום זה ומשכך יש לתקן את השמטת הבורר. מנגד, הגישו המשיבים בקשה לסילוק על הסף של תובענת המבקשים ולחלופין טענו כי יש לאשר רק את החלטת הבורר ולדחות את התובענה בכל הנוגע לתיקון פסק הבורר.
4. כבוד הרשם נעתר לבקשת המשיבים ומחק את עתירת המבקשים על הסף. ראשית, קבע כבוד הרשם כי לא ניתן לאשר את החלטת הבורר היות שמדובר בהחלטת ביניים בהליך בוררות ולא בפסק ביניים, שכן החלטה זו אינה משלימה את הדיון באף אחת מהמחלוקות שבין הצדדים ואף נקבע בה מפורשות כי היא עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות. שנית, קבע כבוד הרשם כי בית המשפט המחוזי אינו מוסמך להורות על תיקון פסק הבורר "במתכונתה זו של המרצת הפתיחה". על החלטה זו של כבוד הרשם הוגשה הבקשה שלפניי בבר"ע 6836/09.
5. נוכח לשונה של החלטת כבוד הרשם בעניין היעדר הסמכות, סברו המבקשים כי תובענתם נמחקה על הסף אך בשל אופן ניסוחה ולפיכך ביקשו להגיש תחת הבקשה הקודמת לתיקון פסק הבורר בקשה חדשה והפעם לביטולו של פסק הבורר. ואולם, נוכח העובדה כי חלפו 45 הימים להגשת בקשת ביטול פסק בורר לפי סעיף 27(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד (להלן: בקשת הארכת המועד).
6. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בנימוק כי הארכת מועד כאמור טעונה טעמים מיוחדים כפי שמורה סעיף 27(א) הנ"ל וטעמים שכאלו לא הוצגו. המבקשים טענו לפני בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי אם בית משפט זה יקבל את בקשת רשות הערעור על החלטת כבוד הרשם יהיה בכך טעם מיוחד להארכת מועד. ואולם, בית המשפט המחוזי קבע כי בשלב זה טרם התקבלה החלטתו של בית משפט זה ולפיכך בידי המבקשים אין כל טעם מיוחד. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי הבקשה שהונחה לפניו נועדה "לעקוף" את החלטת כבוד הרשם וזאת אין לאפשר שכן תקיפת החלטת הרשם צריכה להיעשות באמצעות בקשת רשות ערעור לבית משפט זה אשר יכריע בעניין. לפיכך נדחתה ביום 9.11.2009 הבקשה להארכת מועד ובשל כך ניתן ביום 10.11.2009 פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו אושר פסק הבורר ונדחתה הבקשה לבטלו. על החלטתו של בית המשפט המחוזי ופסק דינו הוגשה הבקשה שלפניי ברע"א 9969/09 ובד בבד עמה הוגשה מטעם המבקשים בקשה לאיחוד הדיון בשתי בקשות רשות הערעור. ביום 28.12.2009 הורה בית משפט זה (כבוד הרשמת ג' לוין) על איחוד הדיון בבקשות.
מכאן הבקשות שלפניי.
נימוקי הבקשות
7. במסגרת רע"א 6836/09 טוענים המבקשים - באמצעות בא כוחם, עו"ד בנימין חן - כי שגה כבוד הרשם משסבר כי החלטת הבורר אינה מהווה פסק ביניים. עוד טוענים המבקשים כי שגה כבוד הרשם משמחק את תובענתם על הסף רק מטעמים פרוצדוראליים, בשל אופן הניסוח של עתירתם, שכן זכות הגישה לערכאות שהינה זכות יסוד גוברת על טעמים שבסדרי דין. כמו כן, טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי היה מוסמך לערוך בפסק הבוררות את התיקונים המבוקשים על ידם ולכן טעה כבוד הרשם משבחר להורות על סעד קיצוני של מחיקה על הסף. כמו כן מעלים המבקשים טענות נוספות כנגד נימוקיו של כבוד הרשם למחיקת עתירתם על הסף, אולם נוכח התוצאה אליה הגעתי אין טעם לפרטן כמבואר להלן.
8. ברע"א 9969/09 טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי משלא האריך את המועד להגשת בקשת ביטול פסק הבורר שכן הלכה למעשה הבקשה המקורית הוגשה על ידם במועד אלא שהיא נמחקה מטעמים פרוצדוראליים על ידי כבוד הרשם. בהקשר זה מוסיפים המבקשים וטוענים כי אין זה ראוי למנוע מהם את יומם בבית המשפט אך בשל ליקוי שבסדרי דין, ודי היה בטעם זה כדי להאריך את המועד להגשת בקשת ביטול פסק הבורר.
דיון והכרעה
9. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.
10. פעמים רבות שב בית משפט זה וחזר על ההלכה לפיה אין ליתן רשות ערעור על החלטות שניתנו בענייני בוררות אלא במקרים חריגים, המעוררים שאלה עקרונית שהיא בעלת השלכות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז (6) 605, 615 (2003); רע"א 10570/08 מצנר נ' פלינט (לא פורסם, 3.3.2009); רע"א 10256/08 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 10.3.2009); רע"א 10603/08 יצחק נ' חברת פסגת ההלכה בע"מ (לא פורסם, 10.3.2009)].