1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.8.2013 (רת"ק 25797-06-13, השופט כ' מוסק). בפסק הדין נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בקרית ארבע מיום 16.5.2013 (ת"ק 17/12, השופט א' רון).
2. המבקשים הם אב ובנו. המשיבה 1 הינה חברת "בזק" לתקשורת בע"מ (להלן: בזק) והמשיבה 2 הינה חברת "בזק בינלאומי" בע"מ (להלן: בזק בינלאומי). ביוני 2011 התקשר המבקש 1 (להלן: המבקש) עם בזק בהסכם לאספקת חבילת תקשורת הכוללת שירותי טלפון (המסופקים על ידי בזק) ושירותי אינטרנט (המסופקים על ידי בזק בינלאומי) למשך שנה, וזאת במחיר מבצע. בהסכם נקבע כי התשלום החודשי בגין השירותים יהיה לבזק. כן נכתב בו כי לאחר חלוף שנה יפוצלו החיובים בין בזק לבין בזק בינלאומי.
3. ביום 27.6.2012, בתום השנה, החליט המבקש לסיים את ההסכם והודיע על כך לבזק. בזק נעתרה לבקשה, אך לא עדכנה את בזק בינלאומי אודותיה. בפועל, המבקש הוסיף לעשות שימוש בשירותי האינטרנט של בזק בינלאומי. לאחר תקופה של מספר שבועות נוספים, ביום 8.8.2012, החליט המבקש לחדש את ההסכם והודיע על כך לבזק. בגין השימוש באינטרנט בתקופה שבין סיום ההסכם המקורי (ביום 27.6.2012) ועד למועד חידוש ההסכם (ביום 8.8.2012) חויב המבקש בסכום של 72 וחצי שקל על ידי בזק בינלאומי (שנוכו מחשבון הבנק שלו על בסיס ההרשאה שניתנה לצורך כך לבזק). חיוב זה בוטל באמצעות זיכוי נגדי בתוך מספר ימים.
4. על רקע זה, הגישו המבקשים תביעה קטנה בבית המשפט לעניינים מקומיים בקרית ארבע. יוער כי סעיף 138 לתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), התשמ"א-1981, מסמיך את בתי המשפט לעניינים מקומיים באזור יהודה ושומרון (שהוקמו על ידי מפקד האזור מכוח סעיף 2(ב) לצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה ושומרון)(מס' 892), תשמ"א-1981) לשמש גם כבתי משפט לתביעות קטנות כמשמעותם בדין הישראלי. נוכח האמור יכונה בית המשפט לעניינים מקומיים בקרית ארבע בהמשכה של החלטה זו בשם בית המשפט לתביעות קטנות.
5. בית המשפט לתביעות קטנות דחה את תביעתם של המבקשים. הוא עמד על כך שכתב התביעה והעילות הנקובות בו אינם ברורים די הצורך, כמו גם על כך שלא הוגשו לו מסמכים רלוונטיים (ובהם ההסכם) ושהמבקש 2 כלל אינו צד למחלוקת. כמו כן, קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי מן העובדות עולה שלא נגרם למבקשים כל נזק (ובכך לא קיבל את עמדת המבקשים שטענו לכך שסבלו מעוגמת נפש בשל המחלוקות שנוצרו במשפחתם בעניין וכן ששילמו שכר טרחה לעורך דין, טענה שלא הוכחה). יחד עם זאת, הצביע בית המשפט לתביעות קטנות על כך שהמשיבות התנהלו שלא כראוי משני היבטים. ראשית, במקרה זה התברר כי למרות שההתקשרות נעשתה רק מול בזק היא העבירה שלא כדין את הזכות לחייב את חשבונו לבזק בינלאומי, שהינה תאגיד נפרד אשר עמו המבקש לא התקשר מעולם. שנית, בזק בינלאומי חייבה את חשבונו של המבקש לאחר המועד שבו הסתיים ההסכם בין הצדדים. בסופו של דבר, בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה בשל כך שלא נגרם למבקשים כל נזק, אך לא זיכה את המשיבות בהוצאותיהן נוכח הבעייתיות בהתנהלותן.
6. על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (על פי סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). המבקשים טענו כי בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות נפלו טעויות פרוצדוראליות ומהותיות, כי הוא אינו מנומק וכי לגופו של עניין יש לפצותם בסכום של 10,000 שקלים על פי סעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן) המכיר באפשרות של פסיקת פיצוי שאינו תלוי בנזק.
7. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, לאחר שקבע כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ולכן אין מקום להתערב בו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי בית המשפט לתביעות קטנות עשה מאמצים רבים לרדת לשורש טענותיהם של המבקשים, שהיו קשות מאד להבנה, וכי בסופו של דבר לא נגרם למבקשים נזק כספי.
8. בקשת רשות הערעור דנן מכוונת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים יש לקבל את בקשתם ולחייב את המשיבות בפיצויים "בסכום לדוגמה" - וזאת "למען יראו וייראו". לטענתם, פסק דינו של בית המשפט קמא אינו עולה בקנה אחד עם המדיניות הראויה בתחום הגנת הצרכן ועם האינטרס הציבורי החשוב הכרוך בכך, ולכן יש הצדקה לדון בבקשתם. לגופו של עניין, הם טוענים כי המשיבות הפרו את חוק הגנת הצרכן בכך שהמשיכו לחייב את המבקש גם בתקופה שחלה לאחר המועד שבו ביקש להתנתק מן השירות, וכי יש לפסוק לטובתם פיצויים בגין הפרה זו.
9. לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים. כידוע, ככלל אין מקום ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של בעלי הדין או כאשר נגרם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שניתן בתביעה קטנה היא אף מחמירה עוד יותר, בשים לב לתכלית שעמדה ביסוד הליך זה - לאפשר בירור פשוט, יעיל, מהיר וזול (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 552-548 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין); בש"א 3612/07 השטיח המעופף בע"מ נ' מוסרי (30.8.2007)). ברע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (20.3.2005) קבע השופט א' רובינשטיין כי במקרה שבו החל ההליך בתביעה קטנה תינתן רשות ערעור "במשורה שבמשורה" ואף "ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור 'רגילות', ואך בעוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר" (שם, בפסקה ט').
10. הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה משפטית חדשה המחייבת הכרעה. פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עסק ביישום הוראותיו של חוק הגנת הצרכן על נסיבות המקרה. סעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן אמנם מאפשר מתן פיצויים שאינם תלויים בנזק בנסיבות שבהן עוסק ממשיך לחייב צרכן על אף ביטולה של עסקה. אולם, הוא אינו מחייב את בית המשפט לעשות כן, אלא מקנה לו שיקול דעת בעניין (ראו למשל: רע"א 808/10 ישי נ' גוליבר תיירות בע"מ (25.7.2010)). במקרה דנן, בית המשפט לתביעות קטנות התרשם כי לא נגרם למבקשים כל נזק. הוא עמד על כך שהמבקש המשיך לעשות שימוש בשירותי האינטרנט בתקופה שבגינה חויב, ואף זוכה בגינו של חיוב זה בהמשך. על כן, תוך יישום הדין לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, הוא דחה את התביעה. על כך יש להוסיף, כי גם אם נפלה שגיאה באופן שבו יישם בית המשפט קמא את הדין על נסיבות המקרה שבפניו, כלל הוא שטעות בערכאה הדיונית אינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי (ראו: רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (6.9.1996); בן-נון וחבקין בעמ' 214).
11. בשולי הדברים, וזאת לצד דחייתה של הבקשה, אוסיף כי פעולותיהן של המשיבות כפי שתוארו בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הן אכן מטרידות. אין צורך להכביר מלים על החשיבות הנודעת לכך שפרטי חשבונו של לקוח לא יועברו לגורם מסחרי שעמו הוא לא התקשר, כמו גם לכך שהסכמים הנעשים לתקופה קצובה לא יוארכו בנסיבות שבהן נמסרת הודעה מתאימה על כך. לא אחת מבוססים "מבצעים" מסחריים על הצעת התקשרות במחירים אטרקטיביים למשך תקופה, אשר לאחריה משתנים תנאי ההתקשרות. "מבצעים" אלו עלולים לעיתים להטעות את הצרכן שלא בהכרח ער לשינוי הצפוי בתנאי ההתקשרות או לכך שקיימים מחירים אטרקטיביים יותר לאותה עסקה בשוק (ראו למשל: ע"א 6342/11 כהן נ' בזק בינלאומי (17.10.2013)). לצורך התמודדות עם בעיתיות פוטנציאלית זו, הוספו בחוק הגנת הצרכן הסדרים מיוחדים החלים על עסקה לתקופה קצובה (כך למשל, לפי סעיף 13א(ב) לחוק זה, בעסקה לתקופה קצובה על העוסק להודיע לצרכן על מועד סיום העסקה או ההתחייבות). אם כן, דווקא משום שאותם "מבצעים" עלולים להיות "קרקע פורייה" לטעויות, על כל עוסק להקפיד הקפדה יתרה בהתנהלותו במסגרתם, ולדקדק בקלה כבחמורה. חשוב להוסיף ולהבהיר כי דחיית הבקשה אינה מלמדת על כך שפעולות כגון אלו שבוצעו על ידי המשיבות אינן מסוג העניינים שבית משפט זה יידרש להם אם יתעוררו בפניו בהליך מתאים.
12. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח בכסלו התשע"ד (1.12.2013).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13064800_A03.doc אמ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il