החלטה בתיק רע"א 546/03

השופט י' טירקל:

1.        המבקשת - הסוכנות היהודית לא"י - היא נושה של המשיבה מס' 1 - שדה תרומות-מושב עובדים של הפועמ"ז להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ, שהיא אגודה שיתופית (להלן: - "האגודה") - אשר חובותיה עד ליום 31.12.91 נדונים לפני משקם שפעולתו מתבצעת במסגרת מינהלה להסדרים במגזר החקלאי משפחתי (להלן - "המינהלה"), שהוקמה מכוח סעיף 6 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי, תשנ"ב-1992 (להלן: - "חוק ההסדרים"). משיבים מס' 6-2 הם נושים נוספים של האגודה. במסגרת הליך הסדרת חובות האגודה לנושיה הצטברו בקופת הפיקדון במינהלה סכומי כסף אשר מיועדים להיות מועברים לנושים. ביום 13.6.02 קבע המשקם כי "בפקדון האגודה במנהלה הצטברו תמורות בסך 980,000 ש"ח, הניתנים לחלוקה". ביום 27.6.02 פנתה המבקשת למשקם בבקשה שלא להורות על חלוקת התמורות וזאת מחמת חוסר סמכות לעשות כן בהעדר הסכמת כל הנושים, ובהעדר תקנות מכוח חוק ההסדרים בדבר דרכי חלוקת התמורה. ביום 14.7.02 ניתנה החלטת המשקם בה הורה כי "חלוקת תמורות מתוך הכספים המצויים בפקדון במנהלה עפ"י הטבלה הרצ"ב. החלוקה תתבצע פרי פסו בין הנושים לאחר שלנושים שנשיתם נמוכה מ- 2% (כולל) יפרע החוב במלואו". המשקם ציין בהחלטתו כי "התמורות המועברות לנושים הנן על חשבון הסדר החוב וההתחשבנות הסופית תעשה במועד מאוחר יותר עפ"י התקנות לחלוקת התמורות או הסכמה בין הנושים" (להלן - "פסק המשקם"). ביום 27.8.02 עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי בנצרת בבקשה לבטל את פסק המשקם. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אפל דנון), בהחלטתו מיום 27.11.02, דחה את הבקשה. המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיבים מס' 1, 2, 3, 5 השיבו על הבקשה.

2.        המבקשת טוענת כי המשקם חרג מסמכותו כשהורה על חלוקת התמורות. לטענתה, סמכות זאת נתונה לשר האוצר בלבד וקבועה בסעיף 24 לחוק ההסדרים ובסעיף 41(ב) לחוק יסוד הממשלה. כמו כן, טוענת היא, שאופן החלוקה עליו החליט המשקם הוא בניגוד לדיני השעבודים וסדרי הקדימויות בין הנושים השונים. לשיטתה, החלטת המשקם היא החלטה סופית ויש לבחון אותה על פי מהותה ולא על פי כותרתה. המשיבים מס' 2, 3 ו-5 מתנגדים לבקשה. לשיטתם, החלטתו של המשקם היא החלטת ביניים ולפיכך המבקשת מנועה מלתקוף אותה בשלב זה. המשיבה מס' 1, השאירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

3.        דין הבקשה להידחות.

           בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של המבקשת על יסוד שני נימוקים מרכזיים: ראשית, קבע בית המשפט כי התובענה הוגשה טרם זמנה, שכן פסק המשקם אינו סופי על פניו. מדובר בהחלטת ביניים להעברת כספי תמורות כפוף לחשבון סופי; אין מדובר אפילו בפסק דין חלקי הואיל והדיון במחלוקת נושא ההחלטה טרם הושלם, ופסק המשקם אינו מסיים את הדיון ובירור המחלוקת בפני המשקם. עוד קבע בית המשפט כי לפי סעיפים 28-27 לחוק ההסדרים ניתן להגיש בקשה לביטול פסק משקם רק עם מתן פסק המסדיר את החובות ולא כאשר מדובר בהחלטת ביניים. לפיכך, רק כאשר תהיה החלטת המשקם לסופית יהיה מקום לטעון כי חרג מסמכותו לפי סעיף 28(א)(1) לחוק ההסדרים או שיש טעות גלויה על פני הפסק לפי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים. שנית, קבע בית המשפט כי המבקשת הסכימה להצטרף להסדר הנושים כפוף לתנאים שנקבעו לגבי שאר הנושים, ולפיכך מנועה היא מלתקוף את פסק המשקם. בית המשפט הוסיף כי אפילו יתברר שהסכמת המבקשת לא הובנה כראוי הרי שטענותיה שמורות לה כאשר ייתן המשקם את פסק דינו הסופי.

           סבורני שצדק בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתה של המבקשת לבטל את החלטת המשקם, מיום 14.7.02. נאמר בפירוש בהחלטה כי "התמורות אשר מועברות לנושים הנן על חשבון הסדר החוב וההתחשבנות הסופית תעשה במועד מאוחר יותר עפ"י התקנות לחלוקת תמורות או הסכמה בין הנושים". לפיכך, פשיטא שמדובר בהחלטת ביניים של המשקם. ברור כי פסק המשקם אינו בגדר החלטה סופית ואף אינו פסק דין חלקי מכיוון שהדיון במחלוקת נושא ההחלטה טרם הושלם. מדובר, אפוא, ב'החלטה אחרת' של המשקם שאינה מסיימת את הדיון בתיק ואינה מסיימת את בירור המחלוקת בפני המשקם (על ההבחנה בין 'החלטה אחרת' של בורר לבין 'פסק ביניים' של בורר, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, ראו, בין היתר, דברי ברע"א 1753/98 Bip Chemicals Ltd. נ' ג"ד כימיקלים בע"מ, פ"ד נב(3) 334, 336 וברע"א 10021/02 ט.ז. בינוי ונכסים להשכרה בע"מ נ' קרמיטל אי.אל בע"מ ואח', תקדין עליון 2003(1) 532; דברי הנשיא מ' שמגר ברע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ ואח' נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה(4) 497, 509 - 510; דברי השופטת ד' דורנר בע"א 6058/93 א' מנדלבליט ואח' נ' נ' מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354, 362; ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל (מהדורה שלישית, תשנ"א), בעמ' 334 - 340. על ההבחנה בין 'החלטה אחרת' לבין 'פסק דין חלקי' לעניין הערעור עליה ראו, בין היתר, י' זוסמן סדרי הדין האזרחי(מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995) בעמ' 773; ע"א 226/61 (המ' 224/61) מ' דורון, ואח' נ' א. צחובל, ואח' ו-ערעור נגדי, פ"ד טז 1911; ע"א 897/79 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רם בע"מ ואח', פ"ד לה(1) 352; ע"א 277/81, 308 (המ' 564/81) מ' גרינהאוז נ' צ' גרינהאוז; צ' גרינהאוז נ' מ' גרינהאוז, פ"ד לו(3) 197).

           יודגש, כי לפי סעיפים 27 ו-28 לחוק ההסדרים, ניתן להגיש בקשה לביטול פסק משקם רק כאשר מדובר ב"פסק משקם". לפי סעיף 27 לחוק ההסדרים: "עם הסדרת החוב של גורם חקלאי, יתן המשקם לגביו פסק מנומק; על פסק המשקם יחולו הוראות פרק ה' לחוק הבוררות, בשינויים המחויבים, למעט סעיפים 24 ו-29א". לפי סעיף 28 לחוק ההסדרים: "(א) בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה: (1) המשקם חרג מסמכותו; (2) עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4),(5),(9) ו(10) לחוק הבוררות; (3) טעות גלויה על פני הפסק. - - -" (ההדגשה שלי - י' ט'). קא משמע לן, שפסק משקם הניתן לביטול על ידי בית המשפט הוא רק פסק המסיים את הליך הסדרת החוב באופן סופי (ראו, ה"פ (י-ם) 294/98 ארגון קניות מושבי מבואות ירושלים נ' תדמיר אגודה חקלאית, תקדין מחוזי 2000(2) 9388).

4.        הבקשה נדחית.

           המבקשת תשא בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבים מס' 2, 3 ו-5 בסכום של 5000 ש"ח לכל אחד.

           ניתנה היום, י"ד באלול תשס"ג (11.9.03).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    - /מפ