החלטה בתיק רע"א 44053-11-12

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל (כב' השופט עמית פרייז) מיום 21.10.12. במסגרת החלטה זו, בית המשפט קמא דחה בקשה של המבקשים לבטל את פסק שניתן נגדם ביום 23.4.12 במעמד צד אחד.

2. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על נספחיה ובהסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

ההליכים בבית משפט קמא

3. ביום 18.12.11 הגישה המשיבה לבית משפט קמא תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים בגין חובות ארנונה ואגרת שמירה. ביום 13.2.12 הוגשה על ידי המבקשים  בקשה דחופה למתן הארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן. בית משפט קמא התיר הארכת מועד של 30 יום. ברם, המבקשים לא הגישו בקשת רשות להתגונן וביום 23.4.12 ניתן, לבקשת המשיבה, פסק דין בהעדר הגנה.

4. ביום 30.7.12 הגישו המבקשים לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה הסבירו המבקשים כי אי הגשת רשות להתגונן נבעה מטעות כנה ומתוך סברה כי המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לעניין גובה סכום החוב היה ענייני ונראה  היה כי ניתן לפתור את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט. בנוסף, טענו המשיבים לסיכויי הגנתם. לדבריהם, סכום ניכר מסכום התביעה  אינו בר תביעה עקב הליך פשיטת רגל (כנגד המבקשים ניתן צו כינוס ביום 30.3.04 וביום 14.11.11 ניתן להם צו הפטר). לטענתם, המשיבה בחרה להתעלם מצו הכינוס, ומכך שאינה רשאית לגבות בגין חובות שנוצרו עד 04/04 שעה שלא הגישה תביעת חוב עד למועד צו הכינוס.

5. המשיבה התנגדה לבקשה. בתגובה שהגישה טענה, כי אין בבקשתם של המבקשים הסבר באשר למחדלם לאי הגשת בקשת רשות להתגונן ו/או בקשה לגילוי מסמכים. עוד טענה המשיבה, כי ב"כ המבקשים פנה לב"כ המשיבה בשיחת טלפון שהתקיימה ביום 2.5.12. בשיחה הובהר כי משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן ומשלא הוגשה כל בקשה לגילוי מסמכים, הוגשה ע"י הח"מ בקשה לפסיקתא וניתן פסק דין. עוד טענה המשיבה, כי הובהר לב"כ המבקשים כי כל טענותיהם של המבקשים בעניין צו כינוס משנת 2004 אינו רלוונטי היות והחוב בגינו הוגשה התביעה הינו משנת 2008. על אף כל האמור, הסכים ב"כ המשיבה, לפנים משורת הדין, לקבל מב"כ המבקשים מסמכים וקבלות אשר לטענתו מוכיחים כי המבקשים שילמו את חובם בשנים הרלוונטיות לתביעה.

6. בהחלטתו מיום 21.10.12 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לביטול פסק הדין בקובעו כי:

"ואם כבר חטאו הנתבעים ולא עמדו באורכה כאמור, וחרגו ממנה באופן כה בוטה, מצופה היה כי בדחילו וברחימו יביאו בפני בית המשפט הסבר מדוע נהגו כך. ולא היא. שום ראשיתו של הסבר של ממש לא בא בדבריהם".

            על החלטה זו, כאמור, הערעור שלפני.

עיקרי טענות הצדדים

7. טענותיהם של המבקשים הם במספר מישורים. תחילה, טענו המבקשים, כי שגה בית משפט קמא בכך שהתעלם מהעובדה שהמשיבה לא המציאה אף מסמך למבקשים. לטענתם, כבר בבקשה הראשונה שהגישו לבית המשפט שטחו את כל טענותיהם, שלפיהן היה מקום למחוק כותרת כבר אז, אך מאחר וכל המסמכים נמצאים בחזקת המשיבה היה הכרח לקבל את כל המסמכים עובר להגשת בקשת רשות להתגונן. לחילופין, טענו המבקשים, כי המשיבה התנהלה לא כראוי, כאשר במהלך ההתכתבויות בין הצדדים, המשיבה לא ציינה, ולו פעם אחת, כי כבר קיבלה פסק דין בהיעדר הגנה.

8. מנגד, טענה המשיבה, כי רק בחלוף 60 יום ממתן ההחלטה בבקשה להארכת מועד להגשת בר"ל, ומאחר והמבקשים לא הגישו בקשת רשות להתגונן כלל, הוגשה בקשה למתן פסק דין על יסוד כתב התביעה. עוד טענה המשיבה, כי עוד ביום 2.5.12 הבהיר בא כוח המשיבה לבא כוח המבקשים כי ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, אך לפנים משורת הדין, הסכים בא כוח המשיבה, לקבל מסמכים וקבלות אשר לטענתם מוכיחים כי שולם החוב בשנים הרלוונטיות לתביעה.

דיון והכרעה

9. בבקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד בהעדר הגנה, על בית המשפט לבחון שני פרמטרים עיקריים:

א.      האחד, סיבת מחדלו של המבקש. לעניין המחדל, ייתן בית המשפט משקל לכלל, לפיו ראוי לאפשר לבעל דין לממש את זכות הגישה לערכאות ולקבל את יומו בבית המשפט כאשר הנזק שנגרם לבעל הדין האחר עקב מחדל דיוני, ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות ( רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על [פורסם בנבו]);

ב.       השני, סיכויי הצלחת המבקש אם תבוטל ההחלטה, אם כי המבקש אינו חייב להראות שהגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה כי הגנתו אפשרית, וכי ביטול פסק הדין יצמיח לו תועלת, כך ששמיעת עמדתו בנושא שבמחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה (ר': ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח (1) 830; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009).

10. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו ב ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ, [פורסם בנבו], מיום 6.4.08, מפי כב' השופט דנציגר " אכן, לעולם יימנע בית המשפט מיישום נוקשה ודווקני של כללים פרוצדוראליים... במקרים בהם מוגשת מטעם הנתבע בקשה לביטול פסק-הדין, מחויב בית המשפט לשקול את הנימוקים שהעלה הנתבע לאיחור בהגשת כתב ההגנה, ובמיוחד מחויב הוא לשקול את סיכויי ההגנה של אותו נתבע ואת עיוות הדין שייגרם לו אם יינתן פסק-דין בהעדר הגנה. ואולם, מקום בו לא הביא הנתבע נימוק מניח את הדעת לעיכוב בהגשת כתב הגנה, ואף לא שכנע את בית המשפט כי סיכויי הגנתו טובים, לא ייעתר בית המשפט לבקשתו לביטול פסק-הדין בהעדר הגנה" .

11. בענייננו, מחדלם של המבקשים לא נבע מטעות או רשלנות, אלא נעשה במודע. המבקשים לא הגישו בקשה נוספת למתן אורכה להגשת בקשת רשות להתגונן או כל בקשה אחרת בטענה כי התנהל בין הצדדים משא ומתן. סבורני, כי המבקשים לא היו רשאים להחליט על דעת עצמם שלא להגיש בקשת רשות להתגונן מבלי לקבל את הסכמת הצד השני או אישור בית המשפט. המבקשים העלו טענות כנגד התנהלות המשיבה, שעל פי טענתם נענתה לפנייתם לניהול משא ומתן, תוך שהסתירה מהם קיומו של פסק דין בהיעדר הגנה, ואולם המשא ומתן בין הצדדים התנהל רק לאחר שניתן פסק דין בהיעדר הגנה. לא מצאתי בהתכתבויות בין הצדדים הסכמות כלשהן לארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן. יש בהתנהגות המבקשים משום זלזול בבית המשפט ובצד שכנגד, ובדין נדחתה הבקשה על ידי ערכאה קמא. אשר לסיכוי ההגנה, המבקשים לא הציגו תשתית מפורטת לסכומי הקיזוז ולהפחתת החוב הקיים וסבור אני שסיכויי ההגנה, ממילא, נמוכים ולמעשה שואפים לאפס.

12. לפיכך עולה, כי המשיבה המתינה זמן ארוך יחסית מעבר לאורכה שניתנה על ידי בית המשפט עד שפנתה וביקשה פסק דין, ומכאן שהמשיבה פעלה כראוי. טענות המבקשים כלפיה משוללות יסוד כלשהו.