לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רומנוב) ברע"א 9190-12-11 שניתנה ביום 23.5.2012.
תמצית העובדות והליכים קודמים
1. בין המבקשים למשיבים נטוש סכסוך ארוך הנוגע למבנה בירושלים בו מתגוררים המבקשים (להלן: המבנה), הגובל בחלקה אותה רכשו המשיבים לאחרונה ואשר עליה הם מתכוונים להקים בניין מגורים רחב מידות (להלן: החלקה). פרטי ההתדיינות המשפטית הארוכה בין הצדדים אינם מענייננו, אך בתמצית ייאמר כי ביום 8.12.2011 התקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים לפני השופט א' רומנוב דיון בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום אותה הגישו המבקשים, ובסופו הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: ההסדר).
2. במסגרת ההסדר סוכם, בין השאר: כי המבקשים יפנו את חלקו של המבנה הנמצא על החלקה, ובכלל זאת המקלחת והשירותים של המבנה, עד ליום 20.12.2011; כי עם הפינוי יהיו המשיבים רשאים להיכנס לשטח שפונה ולבצע את כל העבודות להן קיבלו היתר; כי המשיבים יבנו קיר בקו הבניין המוחזק על ידי המבקשים; כי המשיבים ישאו בתשלום "בגין עבודות בנייה ככל שיידרשו לצורך מקלחת שירותים ופתחים, וכן שכר מהנדס, והכל בעלות סבירה"; כי אם המבקשים יפנו את השטח האמור עד המועד שנקבע, ישלמו להם המשיבים סך של 75,000 ש"ח (להלן: הסכום). הסכום יופקד בידי בא כוחם של המבקשים, עו"ד יהושע ננר (להלן: עו"ד ננר), ויועבר לידיהם לאחר ביצוע הפינוי בפועל; וכי ההסדר אינו מחייב את המבקשים לפנות את יתר חלקי המבנה אשר נמצאים מחוץ לחלקה.
3. בעקבות קבלת ההסדר הרסו המשיבים את חלקו של המבנה שהיה מצוי על החלקה והפקידו את הסכום בידי עו"ד ננר, אך הורו לו שלא להעביר את הסכום לידי המבקשים משום שלטענתם המבקשים נמצאים בחלקה באופן פיזי ומפריעים לביצוע העבודות המתוכננות. ביום 22.12.2011 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט) בה טענו כי המשיבים הפרו את ההסדר, כיוון שההסדר מחייב את המשיבים לאפשר למבקשים להיכנס ולצאת מהמבנה דרך החלקה בעוד המשיבים מנסים למנוע מעבר זה ואף מאיימים "לכלוא את המבקשים בביתם". במסגרת זאת טענו המבקשים גם כי על פי חוות דעת הנדסית שהוכנה לבקשתם על ידי המהנדס דן שפר (להלן: חוות הדעת), לא ניתן לצאת ולהיכנס למבנה אלא דרך החלקה.
4. הדיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט עוכב כדי לקדם את בירור שאלת זכותם של המבקשים במבנה - שאלה שהתבררה בהליך אחר בבית משפט השלום בירושלים - הליך שבעקבותיו חלה התקדמות במשא ומתן שניהלו המבקשים עם מנהל מקרקעי ישראל, שפרטיו אינם מענייננו. במקביל, הגישו המבקשים ביום 10.5.2012 לבית משפט השלום בירושלים בקשה למתן צו שייקבע כי הם רשאים לרשום בספרי מרשם המקרקעין זיקת הנאה בגין זכות מעבר בחלקה (להלן: הבקשה למתן סעד הצהרתי). בד בבד עם הגשת בקשה זו הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבים למנוע מלהפריע ולחסום את זכות המעבר של המבקשים לביתם עד להכרעה בבקשה למתן סעד הצהרתי. ביום 16.5.2012 קיבל בית משפט השלום (השופטת מ' פורר) את הבקשה והורה למשיבים להימנע מלבצע כל פעולה שיש בה כדי לשנות את המצב הקיים במעבר למבנה.
5. ביום 23.5.2012 קבע בית המשפט המחוזי (השופט א' רומנוב) כי המשיבים לא הפרו את ההסדר, כיוון שבהסדר כלל לא נקבע שלמבקשים יתאפשר לעבור דרך החלקה. בית המשפט קבע עוד כי המשיבים הבהירו למבקשים במהלך גיבוש ההסדר כי הם זקוקים למלוא שטח החלקה ולכן לא יתאפשר למבקשים לעבור דרכה. כן קבע בית המשפט כי המבקשים מפרים את ההסדר בכך שהם נמצאים בחלקה ומונעים מהמשיבים לבצע את העבודות המתוכננות. בית המשפט ציין כי המשיבים הביעו נכונות לשאת בעלות העתקת הכניסה למבנה כך שתתאפשר כניסה שלא דרך החלקה. בית המשפט קבע בהקשר זה כי אינו משוכנע שמחוות הדעת אכן עולה כי לא ניתן להעתיק את הכניסה למבנה, אך כך או כך מעצם העובדה שהמבקשים בחנו את אפשרות העתקת הכניסה למבנה ניתן ללמוד כי ההסכם אינו מתיר להם להמשיך ולעבור דרך החלקה.
בית המשפט הוסיף וקבע כי אילו הצדדים היו מגיעים להסכמה שמאפשרת מעבר דרך החלקה, חזקה כי הסכמה כזו הייתה נכתבת במפורש. בית המשפט קבע כי ההסדר אכן מאפשר למבקשים להמשיך ולהתגורר במבנה, אך הסכמה זו נשענה על כך שהמבקשים סברו כי יוכלו להעתיק את הכניסה למבנה, ואם לא כך הדבר, הרי שהשגיאה היא בראש ובראשונה של המבקשים עצמם. נוכח כל זאת דחה בית המשפט את הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, אך הורה לעו"ד ננר להעביר את מחצית מהסכום למשיבים נוכח צרכיהם החיוניים בעקבות הריסת חלק מהמבנה, וקבע כי מחציתו השנייה של הסכום תוחזק בידיו הנאמנות של עו"ד ננר עד אשר יבצעו המבקשים את חלקם בהסכם הפשרה במלואו.
6. במקביל, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום מיום 16.5.2012 ליתן צו מניעה זמני וכן הגישו בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה האמורה עד שתוכרע בקשת רשות הערעור לגופה. ביום 8.6.2012 הציע בית המשפט המחוזי (השופט א' רומנוב) לצדדים לבוא בדברים ולהגיע להסכמה לפיה ההחלטה על מתן צו מניעה זמני תבוטל והדיון יוחזר לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי (על פי הסמכות העניינית לדון בעניין). כך או כך, בית המשפט קבע כי נוכח נסיבותיו המיוחדות של התיק יש לעכב את ביצועה של ההחלטה על מתן צו מניעה זמני החל מיום 21.6.2012, ועד מועד זה יוכלו המבקשים לפנות אל השופט שידון בבקשת הרשות לערער לגופה או לנקוט בכל צעד אחר שימצאו לנכון.
מכאן הבקשה שלפני, המופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.
תמצית נימוקי הבקשה
7. בבקשה דנן טוענים המבקשים שגה בית המשפט כאשר פירש את ההסדר ככזה שאינו מחייב את המשיבים לאפשר למבקשים לעבור למבנה דרך החלקה. המבקשים טוענים בהקשר זה כי יש לפרש את ההסדר לפי מכלול הוראותיו, ומכיוון שנקבע בו כי המבקשים ימשיכו להתגורר במבנה, ברי כי יותר להם לעבור דרך החלקה, כפי שעשו במשך שנים רבות. המבקשים מדגישים כי הם אנשים קשי-יום אשר עומדים מול החלטה משפטית שתוביל למצב בו לא יוכלו להיכנס ולצאת מביתם. נוכח כל זאת עותרים המבקשים לכך שבית משפט זה יבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ויקבע כי המשיבים הפרו את ההסדר.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. הלכה היא כי פקודת בזיון בית המשפט נועדה לשמש לאכיפת צווים והחלטות שמובנם חד משמעי ושאינם ניתנים ליותר מפירוש אחד. לכן נקבע כי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, שהצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו ובשאלה האם הופר, אינו ניתן לאכיפה בהליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט. כך הסבירה השופטת ט' שטרסברג-כהן:
"לפיכך, יצאה הלכה מלפני בית-משפט זה, שלפיה אין אוכפים מכוח פקודת הבזיון, אלא צווים והחלטות שמובנם חד-משמעי ושאינם ניתנים ליותר מפירוש אחד...דברים אלה יפים גם לגבי הסכם פשרה בלתי ברור, שאושר כפסק דין, שהצדדים חלוקים בשאלת פרשנותו ובשאלה אם הופר אם לאו. הסכם כזה, שניתן ליותר מפירוש אחד, אינו ניתן לאכיפה בהליכי ביזיון" [ראו: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג (3) 337, 350-349 (1999)].
בענייננו, המבקשים עצמם מציינים כי המחלוקת בינם לבין המשיבים נוגעת לפרשנותו של ההסדר, וכאמור ההכרעה בשאלות שכאלה אינה מתאימה להליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט. יתרה מכך, נוכח אופיים הפלילי של הליכי האכיפה מכוח פקודת בזיון בית המשפט, אין עושים בהם שימוש כאשר קיימת דרך חלופית לביצוע ההוראה השיפוטית (שם, בעמוד 349). בענייננו, מטרתה המרכזית של הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ושל הבקשה שלפני היא לאפשר למבקשים להמשיך ולהיכנס לביתם דרך החלקה. אולם, כאמור, המבקשים פועלים במקביל בנתיב משפטי אחר שמטרתו זהה - הבקשה למתן סעד הצהרתי.
בנסיבות אלה, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר דחה את הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, וכלל איני נדרש לטענות המבקשים בנוגע להסדר לגופו של עניין. אין ספק כי מדובר בנסיבות מיוחדות מאוד המחייבות יחס רגיש לצרכיהם של המבקשים, אולם ההליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט אינם האכסניה המתאימה לכך. כאמור, בקשת רשות הערעור על ההחלטה על מתן צו מניעה זמני תלויה ועומדת לפני בית המשפט המחוזי, וכמובן שאיני מביע כל עמדה לגבי סיכוייה להתקבל. עם זאת, אביע את תקוותי כי הצדדים יגיעו בהקדם להסכמה שתסיים את המחלוקת ביניהם בדרכי שלום.
9. סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות. נוכח החלטתי, מתייתרת ההכרעה בבקשת המבקשים לקבוע דיון בהול בבקשתם.
ניתנה היום, כ"ח בסיוון התשע"ב (18.6.2012).