החלטה בתיק רע"א 4189/05

1.        נגד המבקש ניתן ביום 22.10.03 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ה' אחיטוב-הרטמן) פסק דין בהיעדר התייצבות המבקש ובא כוחו דאז, עו"ד בך. לטענת המבקש, יומיים לפני הדיון הודיע עו"ד בך למבקש, כי הוא שוחרר מייצוגו של המבקש, וכי נקבע בעניינו דיון למחרתיים. לטענת המבקש, היה קבוע לו דיון הוכחות אחר ב- 22.10.03 בבית משפט השלום בירושלים, ועל כן הוא לא יכול היה להתייצב לדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. משכך, מיד עם קבלת הודעת השחרור מייצוג מעו"ד בך הגיש המבקש, באמצעות פקס, בקשה לדחיית מועד הדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בשל עיצומים שננקטו אותה עת בבית המשפט, לא יכול היה המבקש לברר טלפונית עם המזכירות את תוצאות ההחלטה לגבי בקשתו לדחות את מועד הדיון בעניינו. המבקש לא הגיע לדיון, וביום 29.10.03 נמסר לידיו פרוטוקול הדיון מיום 22.10.03, שנתקיים בהיעדרו, בו התגלה לו כי ניתן נגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה - 5,743,728 ש"ח - וזאת, בשל אי התייצבות המבקש לדיון וללא דיון מהותי בטענות המשיב.

           בעקבות כך, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין שניתן כנגדו ולעכב את הליכי ההוצאה לפועל. בקשתו נסמכה על כך שלמבקש לא ניתן יומו בבית המשפט וכי הוא לא הוזמן לדיון כראוי. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו בציינו כי הבקשה לדחיית מועד הדיון התקבלה אצלו ביום 21.10.03, אך הוא לא נעתר לה ונעשו מאמצים - לשווא - להודיע למבקש כי דיונו יתקיים במועד בו נקבע מלכתחילה. עוד קבע בית המשפט כי "המבקש נטל חירות לעצמו, לא התייצב באותו יום ועתה הוא קובל על כך שלא היה לו יומו בבית המשפט ... אינני רואה עין בעין עם המבקש את מסקנתו לפיה לא זנח את ההליך בבית משפט נכבד זה". נוסף על כך, הגיע בית המשפט למסקנה כי סיכוייו של המבקש בערעורו ממילא לא היו גבוהים, מכיוון שהתצהיר שהוגש על ידו היה "סתום" ומאחר שהמבקש לא צריף לבקשתו את הערעור על החלטת כבוד הרשמת שיצר, שדנה בבקשתו לרשות להתגונן, שהוגשה על-ידו מוקדם יותר. עם זאת, החלטתו של בית המשפט ניתנה לפני תום המועד שהוקצב למבקש לפי תקנה 241(ג1) להשיב לתגובת המשיב על בקשתו לבטל את פסק הדין מיום 22.10.03 (להלן: תגובת המבקש). מטעם זה, עתר המבקש לבית משפט זה לבטל את ההחלטה, וערכאה זו נענתה לו, החזירה את הדיון לבית המשפט המחוזי, והורתה לו לבחון את תגובת המבקש. בית המשפט המחוזי בחן את התגובה וקבע, בהחלטה מיום 27.3.05, כי "תכנה ומהותה דומים, אם לא זהים לבקשה לביטול פסק הדין, אשר הוגשה בתיק גופו ביום 23.11.03 ואשר בגינה ניתנה החלטתי נשוא הדיון החוזר עתה. ... לא מצאתי כי נפל פגם מהותי בהליך מתן פסה"ד, לא מצאתי כי חובת הצדק קמה בנדון ועל כן רואה אני לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין מכל הנימוקים, כפי שפוטרו בהחלטתי מיום 23.12.03".

2.        המבקש עותר בפניי למתן רשות ערעור על החלטה זו. לטענתו, טעה בית המשפט המחוזי שעה שלא דן בטענת המבקש כי עומדת לו זכות לביטול פסק הדין מחובת הצדק. עוד טוען המבקש כי ההודעה על הדיון ביום 22.10.03 לא הומצאה לו כנדרש, ועל כן אין להפעיל בעניינו את הסנקציה של מתן פסק-דין בהיעדרו. המבקש מוסיף סיכויי הצלחתו בערעור הינם טובים. עוד נסמך המבקש בטיעוניו על כך שזכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית ואין למונעה ממנו. המשיב מתנגד למתן רשות הערעור וסומך את ידיו על החלטותיו של בית המשפט המחוזי, על נימוקיהן.

3.        לפנים משורת הדין, ולא בלי התלבטות, החלטתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בקשת רשות הערעור של המבקש מתקבלת איפוא והיא תידון כערעור.

כבר נפסק, כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית ראשונה במעלה:

"מדיניות ראויה היא זו שאינה נועלת דלת בפני מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית. הנגישות לרשויות השיפוטיות נובעת מן התפישה שבמשטר דמוקרטי 'הפונקציה המוסדית הראשונית המוטלת על הרשות השופטת, ואשר בגינה נוצר וקיים בית המשפט, היא הפונקציה של הכרעה בסכסוך' (מתוך מאמרו של הנשיא אגרנט 'תרומתה של הרשות השופטת למפעל החקיקה' עיוני משפט י' (1984) 233. זאת בין אם הסכסוך הוא בין פרטים לבין עצמם, ובין אם הסכסוך הוא בין פרט לבין רשויות השלטון." (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 590.)

           אכן, למבקש לא ניתן יומו בבית המשפט בשל התרשלותו הוא בבירור החלטתו של בית המשפט בבקשה לדחיית מועד הדיון שהוגשה על-ידו ובהיעדר הגעה לדיון חרף העובדה כי החלטתו של בית המשפט לא הגיעה למבקש. עם זאת, אין להתעלם מכך שבתקופת עיצומים עסקינן, תקופה בה התקשורת בין בית-המשפט למתדיין אינה ברורה לעתים. טעם זה עצמו אינו מצביע על כך שעל המתדיין ליטול לידיו את הזכות שלא להתייצב לדיון שנקבע לו בהיעדר החלטה אחרת של בית המשפט. אולם, בנסיבות המיוחדות של המקרה שהובא בפניי, במסגרתן בא כוחו של המבקש שוחרר מייצוגו עת שהוגשה הבקשה לדחיית מועד הדיון, הוא לא הצליח לברר את ההחלטה באמצעות המזכירות שהייתה שרויה בעיצומים, וחויב בתשלום סכום כספי גבוה (למעלה מחמישה וחצי מליון שקלים) למשיב בלא בירור טענותיו, יהא זה מן הצדק להיעתר לבקשתו, וליתן לו את יומו בבית המשפט. החלטה זו נסמכת על טעמים שבצדק, לפנים משורת הדין, ועל חשיבותה הרבה של זכות הגישה לערכאות; אין בה משום הערכת סיכוייו של המבקש בערעורו כנגד המשיב.

           בקשת רשות הערעור והערעור מתקבלים איפוא, במובן זה שהדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי, לבירור טענותיו של המבקש בערעורו כנגד המשיב. הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקש בת.א. 1088/00 יוקפאו עד להחלטתו של בית המשפט המחוזי בערעורו. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"ח באלול התשס"ה (2.10.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.